Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Почитание субботы

Орах Хаим · симан 242 · лист 1 из 4
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹד שַׁבָּת וּבוֹ י״ג סְעִיפִים
אשְׁנֵי דְבָרִים נִתְפָרְשׁוּ בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים, וְהֵם כָּבוֹד וְעֹנֶג, שֶׁנֶּאֱמַר “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד”.
וְעִקָּרָן מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהַשַּׁבָּת הוּאא בִּכְלַל מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר “וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וְגוֹ׳”. וּ“מִקְרָא קֹדֶשׁ” פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים: לְקַדְּשׁוֹ וּלְכַבְּדוֹ בִּכְסוּת נְקִיָּה, וּלְעַנְּגוֹ בְּעֹנֶג אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁ“מִּקְרָא קֹדֶשׁ” הוּא לְקַדְּשׁוֹ בְּאִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אֲבָל הַכָּבוֹד בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְהָעֹנֶג בְּשַׁבָּת הֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (אֲבָלב הָעֹנֶג וְהַשִּׂמְחָה בְּיוֹם טוֹב בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה הוּא מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקכ״ט).
וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהֶם מְאֹד, שֶׁחֲמוּרִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וְכָל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת שְׂכָרוֹ מְפֹרָשׁ בְּקַבָּלָה: “אָז תִּתְעַנַּג עַל ה׳ וְגוֹ׳”, וּבְדִבְרֵי רַזַ״ל, שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו וְנִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם:
בבַּמֶּה מְעַנְּגוֹ? בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא הָיוּ מְעַנְּגִין בְּדָגִים גְּדוֹלִים וּבְתַבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין, שֶׁמַּאֲכָלִים אֵלּוּ הָיוּ חֲשׁוּבִים עֹנֶג בִּימֵיהֶם. וְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ יְעַנְּגוּהוּ בְּמַאֲכָלִים וּמַשְׁקִים הַחֲשׁוּבִים לָהֶם עֹנֶג.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
בכלל מקראי כו׳. בלאו הכי נמי משמע, מדאיקרי קודש ואתיא במכל שכן מיו״ט. וכן מוכח מפרש״י על פסוק זכור וגו׳ שפירש כבית שמאי, מכלל דלכבדו במנה יפה הוא מדאורייתא, משום דקודש הוא לקדשו במאכל כו׳. משא״כ להרמב״ם ז״ל שאין מצוה אלא שלא להתענות בו, כמבואר בב״י סי׳ תי״ח, ונפקא ליה מדכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ מכלל דבשבת אסור להתענות. ולא חשיב לה בתרי״ג, משום דנפקא מכלל מצות אכילת המן שאינה נוהגת לדורות. וביו״ט שנאמר מקרא קודש יהיה וגו׳ ודרשו בספרי לקדשו כו׳, ס״ל דאסמכתא בעלמא היא, שהרי במנין המצות מנה שש מצות לשבות ממלאכה בששת ימים טובים מדכתיב מקרא קודש בכל חד וחד ע״ש, וזהו כמ״ש הב״י סי׳ תפ״ז, ולא מנה לקדשו במאכל כו׳. וגם בשבת אי הוה סבירא ליה דהא דאסור להתענות הוא מדרשת הספרא לקדשו כו׳, א״כ גם לכבדו בכסות נפקא מלקדשו, ומנא לן לחלק ביניהם מסברא, ובהדיא מבואר ברמב״ם דלכבדו בכסות הוא מדרבנן:
העונג והשמחה כו׳. ר״ל עונג שיש בו שמחה, כגון בשר ויין, שאין שמחה אלא בבשר ויין, כמבואר ברמב״ם סוף פ״ו מהלכות יו״ט. אבל העונג בשאר דברים משמע שם דאינו אלא מדברי סופרים, כמו בשבת, ועיין במ״א סי׳ תקכ״ט ס״ק ג׳ ודו״ק: