Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Одалживание и сдача внаём нееврею в субботу

Орах Хаим · симан 246 · лист 5 из 10
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין אָדָם אַחֵר יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהּ אֲפִלּוּ אִם מַפְקִירָהּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה כִּשְׁאָר הֶפְקֵר, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָהּ מַפְקִירָהּ אֶלָּא כְּדֵי לְהַפְקִיעַ מֵעָלָיו אִסּוּר שַׁבָּת בִּלְבָד,ד אִם כֵּן מִן הַסְּתָם אֵינוֹ מַפְקִירָהּ אֶלָּא לְיוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְבָד, בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה, שֶׁהֶפְקֵר לְיוֹם אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ לְשָׁעָה אַחַת הֲרֵי הוּא הֶפְקֵר גָּמוּר לְאוֹתוֹ יוֹם וְאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִמָּן רע״ג. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד הִיא חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהּ.
וְאַף בְּשַׁבָּת אֵינָהּ הֶפְקֵר אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה, שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְקִירָהּ אֶלָּא כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵאִסּוּר עֲשִׂיַּת הַמְּלָאכָה שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ בְּשַׁבָּת, וְאִם כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּהּ כְּלוּם הִיא חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהּ.
(אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ, וְאָז לֹא יַנִּיחֶנּוּ הַנָּכְרִי. וְאַף אִם יַנִּיחֶנּוּ הַנָּכְרִי, מִכָּל מָקוֹם אוֹתָהּ רֶגַע שֶׁזּוֹכֶה בָּהּ הִיא בְּטֵלָה מִמְּלֶאכֶת הַנָּכְרִי, וְחוֹזֶרֶת הִיא לִהְיוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל):
יוְאִם הוּא רוֹצֶה יָכוֹל לְהַקְנוֹת גּוּף הַבְּהֵמָה לְנָכְרִי זֶה לְיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶם הַשַּׁבָּת, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּפָנָיו בְּהֶמְתִּי קְנוּיָה לְךָ, שֶׁאָז מִתְכַּוֵּן הַנָּכְרִי לִקְנוֹתָהּ, וְהִיא נִקְנֵית לוֹ בַּאֲמִירָה זוֹ כֵּיוָן שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אִם אוֹמֵר כֵּן שֶׁלֹּא בְּפָנָיו — לֹא קְנָאָהּ הַנָּכְרִי כְּלָל:
יאוְכָל זֶה בְּדִיעֲבַד, שֶׁכְּבָר הִשְׂכִּירָהּ אוֹ הִשְׁאִילָהּ לְנָכְרִי בְּהֶתֵּר, שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לְהַשְׂכִּירָהּ אוֹ לְהַשְׁאִילָהּ סְתָם עַל סְמַךְ שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ הַשַּׁבָּת יַפְקִירֶנָּה אוֹ יַקְנֶה אוֹתָהּ לְהַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁמְּפֻרְסָם לָרַבִּים שֶׁהִיא בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל, וְהַהֶפְקֵר וְהַהַקְנָאָה אֵינָן מְפֻרְסָמִים כְּלָל, וְיֵשׁ כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן.
וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַשְׂכִּיר אוֹ לְהַשְׁאִיל לְכַתְּחִלָּה עַל סְמַךְ שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ הַשַּׁבָּת יַפְקִירֶנָּה אוֹ יַקְנֶה אוֹתָהּ לְהַנָּכְרִי בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה יִשְׂרְאֵלִים, שֶׁעַל יְדֵי הַשְּׁלֹשָׁה יִשְׂרְאֵלִים יִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר לְכָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהִיא בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
מיהו אנן לא קיי״ל הכי אלא כמ״ש רמ״א סוף סי׳ זה להקל אף כשכולה של ישראל, כתיקון תשובת ריצב״א דס״ל כהמתירין בסעיף ד, כמבואר בב״י סי׳ רמ״ה, ואחריו נמשך המ״א בסוף סי׳ זה, ע״ש מ״ש שדעת רמ״א להקל אף בסעיף ד (ועיין בתשובת תודת שלמים סי׳ הנ״ל שתירץ קושית המשנה למלך ופנים מאירות על הב״י). וטעם המתירין הוא משום דביבמות שם מסיק רבא דכיון דמחוסרא גוביינא אתי הקדש וחמץ ומפקיע מידי שיעבוד, ולפי זה לא ס״ל כרב ספרא דמי קתני והן שלו כו׳ אלא הן כשלו אף לענין הקדש וחמץ, והוא הדין לענין שבת, דמאי שנא שבת מחמץ. דהא דחמץ מפקיע מידי שעבוד היינו אפילו כשאחריות החמץ הוא על מי שהחמץ משועבד לו, דלא מיתסר משום דכתיב לא ימצא לרבות כשאחריות על ישראל, אלא משום דמחוסרא גוביינא כדמפרש רבא בעצמו שם, ע״ש ובפרש״י שפירש בנכרי שהלוה כו׳ מוקים רבא כשהרהינו כו׳, ועיין היטב בסוגיא פרק כל שעה גבי הא דפריך תנן נכרי שהלוה כו׳ בשלמא לאביי כו׳, ע״ש דבלא הרהינו אף שהאחריות על הנכרי אסור לרבא כשלא אמר לו מעכשיו, דבלאו הכי אף לאביי אסור משום האחריות דכתיב לא ימצא כמ״ש התוספות ורא״ש שם, ומ״ש הרא״ש במסקנא דבלא הרהינו אסור משום האחריות, היינו כשאמר לו מעכשיו ע״ש היטב ודו״ק. אלא דהתם החמץ לא היה של הנכרי מעולם, הילכך מקרי מחוסר גוביינא אצלו אף שאחריותו עליו מגניבה ואבדה, וכחשא ופחתא בלבד על הישראל, או אפילו כשהכל על הנכרי, משא״כ בשום שהכניסה לחתן שהיה שלה אינו נקרא מחוסר גוביינא אלא אם כן גם אחריות כחשא ופחתא על בעלה, ובלאו הכי הוה ליה כפקדון ושאלה דהיכא דאיתיה ברשותא דמריה קאי גם לענין הקדש וחמץ ושחרור, אבל כשאחריות כחשא ופחתא עליו דמי כאילו שיעבד לה בעלה זה השום ולא היה שלה מעולם, ולהכי מקרי מחוסר גוביינא, דאי לא תימא הכי האיך שייך לומר רבא לטעמיה, דהתם מיירי בשעבוד בעלמא, אלא ודאי דהכא נמי דמי ממש לשעבוד דמיירי ביה רבא ואמר דהקדש וחמץ מפקיעין מידי שעבוד, ולא משום דכתיב לא ימצא כמו שיתבאר, אלא משום שהן שלו כיון דמחוסר גוביינא, והוא הדין הכא כשאחריות כחשא ופחתא עליו הן כשלו משום דמחוסר גוביינא אצלה. והוא הדין בנידון דידן כשאחריות כחשא ופחתא על הנכרי הן כשלו לענין שבת, משום דמחוסר גוביינא לישראל לפי המסקנא דרבא.
א״כ מן הסתם כו׳. עיין במה שכתבתי בסימן תמ״ה בס״ד.