Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Время зажигания субботних свечей

Орах Хаим · симан 261 · лист 2 из 4
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
בלְפִיכָךְ מֻתָּר לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לֹא עֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁהוּא נֶחְפָּז וְנִצְרָךְ לָעֵרוּב כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר, וְגַם הוּא דְבַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ו.
וְכֵן מֻתָּר לְהַטְבִּיל כֵּלִים בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לֹא טְבָלָם מִבְּעוֹד יוֹם וְהוּא צָרִיךְ לָהֶם לְשַׁבָּת שֶׁאֵין לוֹ כֵּלִים אֲחֵרִים.
וְכֵן מֻתָּר לְעַשֵּׂר פֵּרוֹת אִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת, שֶׁזֶּהוּ צֹרֶךְ מִצְוָה.
אֲבָל אָסוּר לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לֶאֱכוֹל בְּלֹא הַפְרָשַׁת חַלָּה, וּלְשַׁיֵּר מְעַט עַד אַחַר הַשַּׁבָּת, וּלְהַפְרִישׁ מִן הַמְּשֻׁיָּר.
וּמֻתָּר לְעַשֵּׂר אֶת הַדְּמַאי וּלְהַטְמִין אֶת הַחַמִּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל,א מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ז.
וּמֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לְהַדְלִיק נֵר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁזֶּהוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה.
וּמֻתָּר לוֹמַר לוֹ לְהַדְלִיק בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֵר שֶׁל יוֹם מִיתַת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהָעוֹלָם נִזְהָרִים בָּזֶה הֲרֵי זֶה כְּצֹרֶךְ גָּדוֹל, וְכֹל שֶׁהוּא צֹרֶךְ גָּדוֹל בְּעִנְיָן שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂנּוּ יִהְיֶה לוֹ צַעַר — לֹא גָזְרוּ עָלָיו בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ שַׁבָּת כְּלָל.
וְכֵן בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, לֹא גָזְרוּ עַל שְׁבוּת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.
אֲבָל אָסוּר לְעָרֵב עֵרוּבֵי תְּחוּמִין בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה וְצֹרֶךְ גָּדוֹל וְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תט״ו. וְעוֹד, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הָעֵרוּבב קוֹנֶה שָׁם שְׁבִיתָה, וַהֲרֵי זֶה כְּקוֹנֶה קִנְיָן בְּיָדַיִם בְּשַׁבָּת, וְלֹא הִתִּירוּ לִקְנוֹת קִנְיָן אֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וּלְצֹרֶךְ מִצְוָה וְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה (שֶׁשְּׁבוּת זֶה לִקְנוֹת קִנְיָן הוּא חָמוּר מִשְּׁאָר כָּל הַשְּׁבוּתִים), (שֶׁאִסּוּרוֹ מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי קַבָּלָה, בִּנְחֶמְיָה סִמָּן יג).
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וְעֵרֵב אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת — עֵרוּבוֹ עֵרוּב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תט״ו:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
מטעם שנתבאר כו׳. היינו אפילו יש לו כבר מעט תבשילים טמונים ורוצה להרבות ולהטמין עוד שאין מזה צורך גדול, ואף שהוא לשבת אין זה נקרא דבר מצוה לענין לדחות שבות בשבילו, כמ״ש הב״ח והעולת שבת והט״ז סי׳ שמ״ב לענין מעשר ע״ש. אבל אם אין לו תבשילים אחרים מיקרי דבר מצוה וצורך שבת כמ״ש המג״א בס״ק ו׳, דהא אפילו שבות בנין עראי ביו״ט דחינן בשביל הטמנה כמ״ש בסי׳ רנ״ט ס״ו. וא״ל דקיל איסורו שנדחה מפני כבוד בשר ודם, דהא אפילו מוקצה וכרמלית נדחית בשביל זה.
ואפשר דכל שהוא צורך גמור לשבת ולא סגי בלאו הכי כי אם בדוחק קצת שרי אע״פ שאינו צורך גדול, דצורך גדול אפילו שלא לצורך שבת שרי כמ״ש רש״ל, ולהכי לא הזכיר הרמב״ם צורך גדול אלא סתם וכתב ונחפז ונצרך כו׳, ולא החמירו הב״ח והט״ז והעולת שבת גבי פירות אלא משום דאפשר זולתם בלא דוחק, והוא הדין לתבשילים יתירים, אבל כל שיש דוחק קצת לשבת דמי ממש לעירובי חצרות דשרי להכסף משנה מהאי טעמא, ולכן לא הזכרתי צורך גדול כי אם בשלא לצורך שבת, ועייין בט״ז סוף סי׳ שמ״ב:
קונה שם כו׳. לא סגי למג״א בפרש״י, משום דרש״י לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דאתי כמ״ד דגזרו על השבות ובעירובי חצרות קיל אבל בערובי תחומין חמיר כמו מעשר, אבל לפי דעת הרמב״ם וש״ע דגם גבי מעשר שהוא מן התורה לגמרי בתירוש ויצהר ואפילו הכי מעשרין לדבר מצוה, א״כ ע״כ צריך לומר דההפרש בין עירובי חצירות לעירובי תחומין אינו משום דעירובי תחומין חמיר, דהא סתמא דמילתא אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה, אלא ההפרש הוא כמ״ש בסי׳ תקכ״ח: