Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל אֵין לְמַהֵר לְהַדְלִיק הַנֵּר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת עַד שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת שֶׁקֹּדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְלֹא שֶׁקֹּדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה. וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אִם הִדְלִיק אָז הַנֵּר — צָרִיךְ לְכַבּוֹתוֹ וְלַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקוֹ לְצֹרֶךְ שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס״ג.📖 Ссылка на источник וטוב ליזהר כו׳. בודאי שאין איסור גמור בזה מדינא, כיון שמהרי״ו מתיר לגמרי כדמשמע מסתימת לשונו. וגם בדרכי משה כתב ואם כיונו לזה נכון לעשותו, משמע דאין איסור מדינא. וכן משמע בהדיא בגמרא (סוף פרק כ״א)📖 Ссылка на источник
симан 263
וְכֵן אִם הִתְפַּלֵּל אָז — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ, לְפִי שֶׁהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וпункт 6
מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּשִׁעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵימָתַי יוֹסִיף עָלָיו — (צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק מִכָּל סָפֵק וּלְקַבֵּל שַׁבָּת הַרְבֵּה קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה, וְלָכֵן) יַדְלִיק הַנֵּרוֹת בְּעוֹד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בְּרָאשֵׁי הָאִילָנוֹת. וְאִם הוּא יוֹם הַמְּעֻנָּן — יַדְלִיק כְּשֶׁהַתַּרְנְגוֹלִין יוֹשְׁבִים עַל הַקּוֹרָה מִבְּעוֹד יוֹם. וְאִם הוּא בַּשָּׂדֶה שֶׁאֵין שָׁם תַּרְנְגוֹלִין — יַדְלִיק כְּשֶׁהָעוֹרְבִים יוֹשְׁבִים שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם: זпункт 7
יֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לוֹמַר “מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת” קֹדֶם “בָּרְכוּ”, וּבַאֲמִירַת מִזְמוֹר זֶה הֵם מְקַבְּלִים תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת עֲלֵיהֶם וְנֶאֱסָרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹהֲגִים לוֹמַר גַּם כֵּן מִזְמוֹר זֶה קֹדֶם “בָּרְכוּ”, אַף עַל פִּי כֵן עוֹשִׂים כָּל הַמְּלָאכוֹת עַד “בָּרְכוּ” מַמָּשׁ, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה כְּשֶׁהִתְחִילוּ לוֹמַר זֶה הַמִּזְמוֹר — לֹא הָיָה בְּדַעְתָּם לְקַבֵּל תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת בַּאֲמִירַת מִזְמוֹר זֶה, אֶלָּא בַּאֲמִירַת “בָּרְכוּ”: לְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּבִכְסוּת נְקִיָּה וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים אпункт 1
צָרִיךְ אָדָם לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת, וְיַצִּיעַ הַמִּטּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם, וִיתַקֵּן כָּל עִנְיְנֵי הַבַּיִת, שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ עָרוּךְ וּמְסֻדָּר בְּבוֹאוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁזֶהוּ כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְנוֹהֲגִין שֶׁהַשֻּׁלְחָן הוּא עָרוּךְ בְּמַפָּה כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאֵין לְשַׁנּוֹת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִהְיוֹת ב׳ מַפּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן מִלְּבַד הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הַלֶּחֶם, מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁמְּנַעֲרִין הַפַּת — נִמְצָא הַשֻּׁלְחָן מְגֻלֶּה: בпункт 2
טוֹב לְפַנּוֹת קוּרֵי עַכָּבִישׁ מֵהַבַּיִת מִבְּעוֹד יוֹם, לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד שַׁבָּת. א וְטוֹב לִזָּהֵר בִּסְעֻדַּת הַלַּיְלָה שֶׁלֹּא לִזְרוֹק דָּבָר בַּבַּיִת חוּץ לַשֻּׁלְחָן אִם אֵין דַּרְכּוֹ לְכַבֵּד הַבַּיִת בְּדָבָר הַמֻּתָּר (עַיֵּן סִמָּן של״ז)📖 Ссылка на источниксм. симан 337
אַחַר סְעֻדָּה זוֹ, שֶׁלֹא יְנַוֵּל אֶת הַבַּיִת, אֶלָּא יִזְרוֹק עַל הַמַּפָּה שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, וְאַחַר כָּךְ יְנַעֲרָהּ חוּץ לַבַּיִת, וְכֵן בִּסְעֻדַּת שַׁחֲרִית אִם אֵינוֹ מְכַבְּדוֹ אַחַר כָּךְ: קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
конец главы 21
דרב ששת זריק להו אל עבר השלחן כדפרש״י ולא הזכירו שהיה מכבד אח״כ בדבר המותר, ובפרט שכיבוד בדבר המותר לא הוזכר כלל בשום מקום בגמרא, בודאי שלא סמכו כאן על סברא החיצונה וליתן מכשול לפנינו. ועוד דהא היתר כיבוד בדבר המותר אינו אלא לפי דעת הרמב״ם וסיעתו האוסרים כיבוד משום משוה גומות בלבד, אבל לפי דעת התוספות ורא״ש סוף פ״י והראב״ד שהביא הר״ן דיש בכיבוד איסור משום טלטול מוקצה, א״כ גם בדבר המותר אין היתר כלל לכבד הגרעינין, שהם מוקצה אליבא דרבי יהודה לפי דעת הרא״ש, או לפי שאינן ראויין כלל לפי דעת הרמב״ם. ועוד דגם לפי דעת הרשב״א וסיעתו דמתירין טלטול בכיבוד משום דהוה ליה כגרף של רעי, מכל מקום היכי עביד הכי רב ששת לכתחלה דהדרא קושיא לדוכתה וכי עושין כו׳, ע״ש בגמרא ובמגיד משנה דמהאי טעמא צריך לזרוק אחורי המטה, א״כ לרב ששת צריך לומר שכשזרקן לעבר השלחן לא היה מקפיד עליהם כל כך שיהיו כגרף של רעי, ובפרט שהיה סגי נהור. ואיך שיהיה עכ״פ כיון דלכל הני רבוותא אין איסור מדינא ולא מצינו חולק עליהם בזה א״כ אין בזה אלא זהירות בעלמא כמשמעות לשון הדרכי משה (והמג״א לא דק בלישניה):