Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Кто зажигает свечи и ошибка в пасмурный день

Орах Хаим · симан 263 · лист 10 из 11
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בָּתֵּי כְנֵסִיוֹת הַרְבֵּה — אֵין הַקָּהָל הַמִּתְפַּלְלִין בְּאֶחָד מֵהֶם נִמְשָׁכִים אַחַר הַמִּתְפַּלְלִים בָּאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵמָּה הַמִּעוּט נֶגֶד הָאֲחֵרִים.
(וְיָחִיד שֶׁלֹּא הָיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁקִּבְּלוּ בָּהּ שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָגִיל לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם רֹב הָעִיר לֹא קִבְּלוּ עֲדַיִן שַׁבָּת — אֶפְשָׁר לְהַתִּירוֹ בִּמְלָאכָה):
כאָדָם שֶׁבָּא לָעִיר וּכְבָר קִבְּלוּ אַנְשֵׁי הָעִיר שַׁבָּת עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַיּוֹם גָּדוֹל — חָל עָלָיו הַשַּׁבָּת גַּם כֵּן. וְאִם הָיָה עָלָיו שׁוּם חֵפֶץ מֻקְצֶה אוֹ מָעוֹת — לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ בְּיָדָיו לַהֲסִירוֹ מִמֶּנּוּ, אֶלָּא יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס״ו בְּמִי שֶׁשָּׁכַח כִּיסוֹ עָלָיו בְּשַׁבָּת, וְעַיֵּן שָׁם:
כאמִי שֶׁטָּעָה בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וְסוֹבֵר שֶׁהוּאו חֲשֵׁכָה מַמָּשׁ וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁהִתְפַּלֵּל הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא זְמַן הָרָאוּי לְתוֹסֶפֶת שַׁבָּת — צָרִיךְ הוּא לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, כֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא נִתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ מִפְּנֵי קַבָּלַת תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא לַיְלָה, וַהֲרֵי הִתְפַּלֵּל בְּטָעוּת, וּמֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת בִּתְפִלָּה הַשְּׁנִיָּה, לְפִי שֶׁקַּבָּלָה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּטָעוּת וְאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּלוּם:
כבבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּיְחִידִים, אֲבָל צִבּוּר שֶׁטָּעוּ בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וְהִתְפַּלְלוּ עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל — אֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אִם כְּשֶׁהִתְפַּלְלוּ הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, לְפִי שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עַל הַצִּבּוּר. וְכֵיוָן שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל — חָל עֲלֵיהֶם קַבָּלַת הַשַּׁבָּת שֶׁבַּתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה, וַאֲסוּרִים בִּמְלָאכָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ מִעוּט שֶׁלֹּא קִבְּלוּ עֲדַיִן שַׁבָּת — אֵינָן נִמְשָׁכִים אַחַר הָרֹב, כֵּיוָן שֶׁקַּבָּלַת הָרֹב הָיְתָה בְּטָעוּת.
ז וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים, שֶׁאַף אִם כָּל הַצִּבּוּר קִבְּלוּ בְּטָעוּת — מֻתָּרִים כֻּלָּם בִּמְלָאכָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל קַבָּלָתָם אֵינָהּ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהִיא בְּטָעוּת. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם אִם צְרִיכִים לְכָךְ:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ולהכי אין למחות ולבטל המנהג שנהגו בהדלקת הנרות, כיון שיש להם על מי שיסמכו. אבל גבי שופר ובדיקת חמץ שאין שם מנהג העתקתי דברי העולת שבת והחק יעקב, כיון שלא מצינו לאחרונים שיחלקו עליהם בפירוש, וגם ספק ברכות להקל, ובפרט שכן הוא מוכרח לדעת הש״ע כמ״ש בסימן תל״ב:
חשכה ממש כו׳. ע״כ צריך לומר כן, לפי מ״ש המג״א דאפילו בחול דינא הכי. וכן הוא בהדיא בתלמידי רבינו יונה. וכן משמע מלשון רש״י, הביאו ב״י. ומכל מקום לא העתקתי דברי המג״א גם בחול, לפי שצע״ג לדינא, דהא לר׳ יהודה דמי ממש לטעה וסבר להתפלל באמצע והרי הוא תחלת הלילה, שהרי כיון שמגיע פלג המנחה נעשה לילה מאליו לענין תפלה בלא דעתו ומחשבתו של אדם כלל, וכיון דמספקא לן אי הלכתא כוותיה אין צריך לחזור ולהתפלל אי עביד כוותיה אף בלא מתכוין, משא״כ בקבלת שבת דברצונו תליא מילתא אף לר׳ יהודה, דכשאינו רוצה לקבל שבת אלא להתפלל תפלת שבת אף שהגיע פלג המנחה, ואפילו בדיעבד כשלא היה בדעתו לקבל תוספת שבת והתפלל תפלה של שבת, דמי ממש למתפלל של שבת בחול, שאף שהוא בזמן תפלה לא יצא, ולהכי כשהוא חושב שהוא לילה ובאמת אינו לילה הרי אין שבת כלל במחשבתו, שמחשבה זו שבטעות אינה כלום שהיא שקר, והתוספת אינו עולה על דעתו כלל, ועוד שהוא בטעות, ונמצא שהתפלל של שבת בחול. ומיהו ממ״ש ב״י וש״ע סי״א ואפילו אינו רוצה כו׳, משמע דיוצא ידי חובת תפלה. ולפי זה הא דאינו יוצא כאן אינו משום דטעה בקבלת שבת אלא משום שטעה ביום, וא״כ הוא הדין בחול לא יצא, אבל צ״ע למה:
ויש חולקין על זה כו׳. אף שהם תלו בהדלקה, היינו משום דסבירא להו כבה״ג כמבואר במרדכי ע״ש, אבל אנן לא קיי״ל הכי אלא בנשים, ואין צבור לנשים דמאה נשי כו׳. ואף שלכתחלה טוב להתנות גם באיש, מכל מקום כאן שרבים מקילים בלאו הכי פשיטא דאין להחמיר כלל, ובפרט דהכא מיקרי דיעבד.
והנה מ״ש הט״ז לסתור דעתם ממ״ש רמ״א הוא תמוה מאוד, ומבואר במג״א שזהו דעת רבים, ובפרט שהגאונים הכי סבירא להו. אבל מ״ש דלא קיי״ל כהמחמירים בנגיעה, כן פסק גם בד״מ, והאליה זוטא יחידאה הוא, אף לפי מ״ש המג״א, שהרי מסתימת כל הפוסקים גבי שמן המטפטף מן הנר לכלי שתחתיו שאסרו להסתפק ממנו בשבת כמ״ש בסי׳ רס״ה, ולא אסרו ליגע בכלי או בשמן, אע״פ שהוא מוקצה מחמת מצוה כמו שכתבו התוס׳ דף מ״ב ומ״ד. ועוד דמוקצה מחמת מצוה אינו חמור ממוקצה דגרוגרות וצמוקים שמותר ליגע בהם, ואין איסור אלא לטלטלם, דכללא כייל רמ״א בריש סי׳ ש״ח דכל מוקצה מותר בנגיעה, אפילו הראוי לאכילה ולא גזרינן שמא יאכלנו: