Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Что запрещено делать при свете светильника

Орах Хаим · симан 275 · лист 1 из 3
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל אִם יֵשׁ לֶחֶם מִשְׁנֶה לִפְנֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם, שֶׁאֵינָם זְקוּקִים לִטְעוֹם מִלֶּחֶם מִשְׁנֶה שֶׁלְּפָנָיו — יְכוֹלִים לִטְעוֹם מִמַּה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁטָּעַם הוּא מִמַּה שֶּׁלְּפָנָיו:
האֲפִלּוּ אָכַל אָדָם כָּל מִינֵי מַעֲדַנִּים וּמִינֵי תַבְשִׁילִין הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים — אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת ג׳ סְעֻדּוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לִסְעוֹד בְּשַׁבָּת, עַד שֶׁיֹּאכַל לֶחֶם שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו “הַמּוֹצִיא” וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (וְעוֹד שֶׁעִקָּר סְעֻדָּה הוּא הַלֶּחֶם שֶׁעָלָיו יִחְיֶה הָאָדָם), לְפִי שֶׁלְּגַבֵּי אֲכִילַת הַמָּן שֶׁמִּמֶּנָּה לָמְדוּ ג׳ סְעֻדּוֹת נֶאֶמַר בָּהּ לֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן וְגוֹ׳”:
ווְכֵיוָן שֶׁאָכַל יֶתֶר מְעַט מִכְּבֵיצָה — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֲבָל כְּבֵיצָה בִּלְבָד נִקְרֵאת אֲכִילַת עֲרַאי, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּכְזַיִת בִּלְבָד יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית אֵין צָרִיךְ לֶחֶם כְּלָל, וְיִתְבָּאֵר הַכֹּל בְּסִמָּן רצ״א:
זטוֹב לְבָרֵךְ עַל ב׳ אֲגֻדּוֹת שֶׁל הֲדַס קֹדֶם קִדּוּשׁ שֶׁל לַיְלָה וְשֶׁל יוֹם, וּבְתוֹךְ סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית:
חאִם יֵשׁ קְצָת אֹנֶס שֶׁלֹּא יוּכַל לִסְעוֹד בַּלַּיְלָה — יָכוֹל לִדְחוֹת הַסְּעֻדָּה עַד לְמָחָר, שֶׁיֹּאכַל ג׳ סְעֻדּוֹת בַּיּוֹם. וּבִלְבָד שֶׁיְּקַדֵּשׁ בַּלַּיְלָה, וְיֹאכַל מִיָּד אַחַר הַקִּדּוּשׁ כְּזַיִת מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, אוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה עוֹד רְבִיעִית יַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ג.
אֲבָל אִם אֵין שָׁם אֹנֶס — אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם מִצְוָה לִמְנוֹעַ מִלֶּאֱכוֹל כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל בַּלַּיְלָה לְתֵאָבוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ט:
דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת לְאוֹר הַנֵּר וּבוֹ י״ג סְעִיפִים
אאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר בְּשַׁבָּת כָּל דָּבָרא שֶׁצָּרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה, כְּגוֹן לִפְלוֹת בְּגָדָיו, אוֹ לִבְדּוֹק צִיצִית, אוֹ לִקְרוֹת בַּסֵּפֶר לְאוֹר הַנֵּר שֶׁל שֶׁמֶן, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מוֹצִיא בְּפִיו מַה שֶּׁהוּא קוֹרֵא, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה הַנֵּר לְקָרֵב הַשֶּׁמֶן אֶל הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁתִּדְלַק יוֹתֵר יָפֶה, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר.
אֲבָל בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶבב הַכָּרוּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַטּוֹתוֹ כְּשֶׁהַפְּתִילָה הִיא כְּשֵׁרָה (עַיֵּן סִמָּן רס״ד) — יֵשׁ מַתִּירִים. וְיֵשׁ אוֹסְרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְחוֹט רֹאשׁ הַפְּתִילָה, וְיֵשׁ בְּזֶה מִשּׁוּם מְכַבֶּה. וּלְעֵת הַצֹּרֶךְ יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שצריך עיון הרבה כו׳. כן הוא בהדיא ברמב״ם וטור ושו״ע סוף סי׳ זה, דלא ס״ל כמ״ש הר״ן הביאו המג״א שהתירו מפני הנקיות, דהא בהדיא כתב הטור הילכך כו׳ וצריך עיון רב כו׳, וכן הוא בהדיא ברמב״ם אלא בעיון הרבה כו׳ לפיכך כו׳, וכ״ד הש״ע דהא לא ס״ל כמ״ש הר״ן שבודק הכוס אם הוא נקי וכמ״ש המג״א שם, וא״כ לא שייך לומר מפני הנקיות. והירושלמי מסייע להו, דהא בקניבת ירק לא שייך לפלוגי בין שמש קבוע לאינו קבוע ואפילו הכי שרי, מכלל דהכא לא מיירי בגוונא דאית ביה משום נקיות. ובלא״ה כיון שרמב״ם וטור וש״ע מקילין הכי נקטינן להקל בדברי סופרים:
הכרוך כו׳. מ״ש הט״ז משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דרבנן צע״ג, הלא משנה שלימה שנינו לא יקוב אדם כו׳ ופרש״י ורא״ש פ״ב דביצה וטוש״ע סי׳ רס״ה וט״ז עצמו סי׳ תקי״ד משום גזרת כיבוי, אף שאינו עוסק כלל בכיבוי, ופשיטא דגם התם הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כחס על השמן דר׳ יוסי פוטר משום דס״ל כרבי שמעון, וכ״כ בהדיא במגיד משנה פי״ב הביאו המג״א סי׳ רס״ה. וכ״ש לפי מה שכתב הט״ז סימן תקי״ד הוה אפילו גזירה לגזירה ע״ש ובמ״ש סימן רס״ה. ועוד קשה דכולי פרקין דכל כתבי איירי בהא דאי שרית ליה אתי לכבויי, אף על פי שאינו עוסק כלל בכיבוי. ואפילו לדידן קיי״ל הכי כמבואר בסי׳ של״ד, ע״ש בב״י בשם המרדכי פ״ב דביצה והר״ן בפ׳ חבית, וע״ש בר״ן דאפילו על ידי נכרי אסור להציל, ואם כן הוא הדין כאן אם היה מקום לגזרת כיבוי לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, והטעם מבואר בר״ן שם ובסוף פ״י ע״ש. וכ״מ בסי׳ שי״א דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן, ע״ש בב״י בשם ר״ח (ובר״ן ספ״י ודו״ק), וכן סתם בתחלה בש״ע שם (ע״ש), וכ״כ בט״ז שם.
והנה הרמב״ן במלחמות פי״ו ס״ל כר״ש במלאכה שאינה צריכה לגופה, וכ״כ גם להרי״ף, ובריש פ״ב אסר של שעוה שמא ימחוט, וכ״כ גם להרי״ף ג״כ ע״ש. אלא דלמ״ד בסוף סי׳ תקי״ד דיש איסור דאורייתא במחיטת הנר אף ביו״ט משום כיבוי (ע״ש במג״א ובמ״ש שם בסי׳ תצ״ה), א״כ צריך לומר הא דלא אסרו לקרות לאור הנר ביו״ט, וכן להדליק בשמנים הפסולים, חוץ משמן שריפה, ע״כ היינו משום דלא גזרו כלל שמא ימחוט אלא שמא יטה בלבד, שההטיה קלה יותר מהמחיטה ולא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו, כמ״ש התוס׳ (וספר התרומה) ספי״ו וריש ביצה. ולזה נתכוין ג״כ הט״ז בתחלת קושייתו על הב״י. וכן למ״ד בסוף סי׳ תקי״ד דע״י כלי יש איסור דאורייתא ואפילו הכי שלא בכלי שרי מדינא (אלא שנהגו להחמיר) ולא גזרינן אטו כלי, כ״ש שאין לגזור על הקריאה בלבדה שמא ימחוט אפילו שלא בכלי. ועוד דאם היה מקום לגזרה זו היה ראוי לגזור ג״כ שמא ימחוט בכלי המיוחד לכך כדרכו בחול, ומחיטה זו קלה יותר מבידיו, וליתסר מהאי טעמא לקרות לאורו ביו״ט ולהדליק בשמנים הפסולים, אלא ודאי דלא גזרינן גזרה זו כלל לדעתם. וזהו ג״כ דעת רש״ל וב״ח, ועל זה יש לסמוך במקום הצורך להקל בדברי סופרים: