Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Канун субботы

Орах Хаим · симан 249 · лист 5 из 5
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יֵשׁ לִנְהוֹג כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה בְּתַעֲנִית יָחִיד, שֶׁאֵין חִיּוּב הַהַשְׁלָמָה בּוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת קַבָּלָתוֹ אוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעַנֶּה עַד אַחַר קַבָּלַת שַׁבָּת יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יְפָרֵשׁ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתַּעֲנִית שֶׁאֵינוֹ מְקַבְּלוֹ אֶלָּא עַד לְאַחַר יְצִיאָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל בְּתַעֲנִית צִבּוּר שֶׁהַהַשְׁלָמָה בּוֹ הוּא חוֹבָה — צָרִיךְ לְהַשְׁלִים גַּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וַאֲפִלּוּ אִם הִתְנָה מֵאֶתְמוֹל שֶׁלֹּא יִתְעַנֶּה אֶלָּא עַד לְאַחַר יְצִיאָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת — אֵין תְּנָאוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁאֵין הַתַּעֲנִית תָּלוּי כְּלָל בִּתְנָאוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא תַּעֲנִית צִבּוּר.
וְאִם הוּא תַּעֲנִית חֲלוֹם — לְדִבְרֵי הַכֹּל יַשְׁלִים עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֲרֵי אַף בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ מִתְעַנִּין תַּעֲנִית חֲלוֹם:
יגהַמִּתְעַנֶּה בְּכָל עֶרֶב חֹדֶשׁ, אוֹ בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, אוֹ בְּכ׳ סִיוָן, אוֹ בְּמִיתַת הַצַּדִּיקִים, אוֹ בְּיוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, אִם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵרַע הַתַּעֲנִית בְּעֶרֶב שַׁבָּת הִשְׁלִימוֹ עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים — צָרִיךְ לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁיֶּאֱרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כְּמוֹ נֶדֶר, וְצָרִיךְ שֶׁיַּתִּירוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה. וְהוּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁלִים בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם, אוֹ שֶׁהִשְׁלִים ג׳ פְּעָמִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא הִתְנָה שֶׁיְּהֵא בְּלִי נֶדֶר, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהִשְׁלִים כַּמָּה פְעָמִים כְּשֶׁאֵרַע בְּחֹל — אֵינוֹ חָשׁוּב כְּנֶדֶר, לְעִנְיָן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהַשְׁלִים כְּשֶׁאֵרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין בְּזֶה וְאוֹמְרִים שֶׁבְּתַעֲנִית יוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ כְּשֶׁחָל בְּחֹל בְּשָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְהִשְׁלִים אָז הַתַּעֲנִית בְּוַדַּאי הָיָה בְדַעְתּוֹ לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם, לְפִי שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לַחְשׁוֹב הֵיאַךְ יִתְנַהֵג לְהַבָּא כְּשֶׁיֶּאֱרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת, לְפִיכָךְ הֲרֵי זֶה כְּנֶדֶר וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִים לְעוֹלָם, אַף כְּשֶׁיֶּאֱרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן בְּתַעֲנִית יְמֵי מִיתַת הַצַּדִּיקִים וְעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם כְּשֶׁהִתְעַנָּה פַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּחֹל וְהִשְׁלִימוֹ הָיָה בְדַעְתּוֹ לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם, אוֹ שֶׁהִתְעַנָּה וְהִשְׁלִים ג׳ פְּעָמִים בְּחֹל וְלֹא הִתְנָה שֶׁיְּהֵא בְּלִי נֶדֶר — הֲרֵי זֶה כְּנֶדֶר, וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִים אַף כְּשֶׁיֶּאֱרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
וְכֵן נָהֲגוּ הָעוֹלָם (וְאַף עַל פִּי כֵן הַמֵּקֵל לְעֵת הַצֹּרֶךְ כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה — לֹא הִפְסִיד):
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ועיין במ״א סי׳ רצ״א (סק״ח) דהא יש אומרים כו׳, והיינו התוס׳ (ואף שבתוס׳ מיירי קודם חצות, מכל מקום ס״ל לדעתם דהוא הדין אחר חצות, ובפרט כיון שאפשר לקיימה אח״כ), אבל להרא״ש ס״ל דשרי אף בכה״ג. שהרא״ש לא התיר משום דמצות סעודה שלישית דוחה איסור גרם ברכה שאינה צריכה, שהרי היה אומר שיותר טוב לעשות כן כו׳ (כמ״ש הטור), משמע דגם אם לא יעשה כן יוצא ידי חובתו אלא שעכשיו הוא יותר טוב, וכן משמע ג״כ בש״ע שם ונכון הדבר כו׳, משמע שאין חיוב גמור בדבר, משום דבלאו הכי נמי נפיק ידי חובתו אף שיאכל אכילה גסה, אם אינו קץ במזונו עיין מ״א סי׳ תע״ו סק״ב ואפילו הכי לא חיישינן לברכה שאינה צריכה. ומשום הכי נמי כתב המ״א שם וריש סי׳ תמ״ד בשם השלטי גיבורים לחלק סעודת שחרית לשתים, אף שרבו האומרים שאינו יוצא בזה, ואי הוה איסור לדידהו משום ברכה שאינה צריכה מה תקנה יש בזה. דאין לומר משום דאיסור זה מדברי סופרים וספק דברי סופרים להקל, דהא אינו ספק שקול, דהא בודאי העיקר כתוספות ורא״ש וטור ושו״ע וכל סיעתם שחלקו על בה״ג דאינהו בתראי והמה הרבים. אלא ודאי סבירא ליה שאין טעמו של הרא״ש משום דהמצוה דוחה את האיסור (או משום דעל ידי כן הוה ליה ברכה הצריכה), וחזר בו ממ״ש בסוף סי׳ רט״ו, משום דכשהגיע לעיקרא דמילתא בדוכתא דקדק מלשון הרא״ש וטור ושו״ע שם כמ״ש, אלא טעמו של הרא״ש הוא משום דכיון שמתכוין בשביל כבוד שבת כו׳ (ע״ש בב״י), ר״ל כיון שהוא מתכוין בשביל כבוד שבת אף שאינו מוכרח לזה הכרח גמור אין כאן (וצ״ע בתשובת הרא״ש) כו׳.
(וטעמא דמילתא אפשר משום דלא גרע כשמתכוין לשם שמים, אף שאינו אלא להידור מצוה מן המובחר, ממה שמתכוין לחפצו ותאותו דאז אין איסור משום גרם ברכה שאינה צריכה כמ״ש לעיל. והיינו דוקא בברכת הנהנין שתלויין בחפצו ורצונו לא גרע חפצי שמים אף אם אינן אלא כדי לצאת לדברי הכל, ואף שאין הלכה כדבריהם מכל מקום כיון שהוא חפץ ומתכוין לכך לא גרע ממתכוין בשביל הנאתו, אבל בפ׳ בא לו גבי ספר תורה שאין הדבר תלוי ברצונו, שהרי מחוייב הוא לקרות ובעשור מתקנת חכמים, שאם לא כן היאך היה מברך על ספר תורה ב׳, להכי איכא התם איסורא בגרם ברכה שאינה צריכה אף שמתכוין לשם שמים, שאין הדבר תלוי בכוונתו וחפצו. ומשום הכי למדו מכאן לענין שח בין תפלה לתפלה דאין לענות אפילו אמן יהא שמיה רבא וקדושה, משום דמחוייב הוא לתוכפן זו אחר זו בלאו הכי, כמ״ש מהרא״י וב״י סימן כ״ה והרשב״א שם דלא ס״ל הכי ומתיר לענות ולא חש לגרם ברכה שאינה צריכה, כמו בספר תורה שהתירו בעל פה מהאי טעמא, ומנ״ל לחלק בין חיוב עניית אמן יהא שמיה רבא וקדושה לאיסור אמירה בעל פה, ולפי מ״ש אתי שפיר. ולפי זה איכא נ״מ לדינא דבין שחיטה לשחיטה מותר לענות אמן יהא שמיה רבא וקדושה לדברי הכל ודו״ק).