Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דוהשתא לא קשיא מידי מאבל דאסור משום שליחות, וכן לנכרי, אפילו אמר לו לעשותו אחר השבת, דכיון דלעשות בשבת אסור א״כ כשאומר לו לעשות למחר הרי מתעסק בדבר האסור לו היום, דהיינו עשיית הנכרי בשבילו שהיא עצמה אסורה משום דיש שליחות לחומרא, או מאיזה טעם שיהיה, ולכן אסור לדבר ממנה אע״פ שהיא למחר (ומהאי טעמא מותר לומר לו עשה מלאכתך), אלא אם כן יש צד היתר היום ע״י בורגנין, ור״ל שאיסור המלאכה אינו מחמת עצמה אלא דבר אחר גורם האיסור, ויוכל להצטייר שיסתלק אותו גורם ויעשה המלאכה בהיתר היום בדמותה כצלמה כמו שרוצה לעשותה למחר, אזי מותר להתעסק בה אע״פ שלא נסתלק הגורם עדיין, וגם אי אפשר להסתלק היום בפועל ממש, מכל מקום הוא אינו מתעסק כלל לעשותה דוקא באיסור אלא לעשות דבר שהוא מותר בעצמו, לאפוקי מלאכה האסורה מחמת עצמה, או שאי אפשר להצטייר שיעשה אותה בהיתר אלא אם כן לא יעשה כמו שהוא רוצה לעשותה למחר, אסור להתעסק לה היום, שהרי מתעסק בשבת כדי לעשות רצונו למחר בענין שאי אפשר להצטייר שיעשהו היום בהיתר. והילכך אם לא הבורגנין אין מועיל מה שהיה יכול לילך לקרוב משם מאתמול, שאז לא היה הולך כל כך למחר כמו שילך עכשיו, והוא מתעסק היום להליכה של עכשיו שהיא אסורה היום. ובזה נסתלקה תמיהת הט״ז מעל הר״ן וב״י ומג״א. אבל לפי מה שכתב הט״ז צ״ע, דהא אי אפשר לעשות בורגנין ומחיצות בשבת, ואם ע״י נכרי, א״כ גם פירות המחוברים אפשר לתולשן על ידי נכרי, ומה הפרש יש ביניהם לפי דעתו. ועוד קשה דמכל מקום בשעת אמירתו עדיין אין בורגנין ומחיצות, וא״כ בשעה שמתעסק אין צד היתר, ומה יתן ומה יוסיף אם שיהיה צד היתר אח״כ, בלאו הכי אינו מתעסק אלא לעשות למחר שהוא יום המותר, ואין שום טעם כלל לתלות האיסור בשעות שנשארו ביום אחר התעסקותו אם יוכל להמצא אז צד היתר שאז הוא אינו עושה מאומה. ועוד סמוך לחשכה שאין שהות ביום לעשות בורגנין ומחיצות הרבה מאוד יהא אסור. וגם עיקר ההיתר כשאין בורגנין ומחיצות הוא הלכתא בלא טעמא לפי דעתו וצ״ע. ומכל מקום מ״ש דגבי שמירת פירות אין הטעם משום בורגנין, כן משמע בהדיא מפרש״י ור״ן במשנה, ובטור ושו״ע סי׳ ש״ז,📖 Ссылка на источник
пункт 4
אִם כָּרַךְ דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק עַל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בּוֹ וַעֲשָׂאָן פְּתִילָה אַחַת, אִם נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְהַעֲבוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי לְהוֹסִיף אוֹרָהּ — אָסוּר לְהַדְלִיקָהּ לְנֵר שֶׁל שַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַדְלִיק בְּדָבָר הָאָסוּר בִּלְבַדּוֹ. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהַקְשׁוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת וְלֹא תֵרֵד לְמַטָּה — מֻתָּר לְהַדְלִיקָהּ אַף עַל פִּי שֶׁגַּם דָּבָר הָאָסוּר דּוֹלֵק בָּהּ. וְאִם דָּבָר הָאָסוּר הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִפְתִילָה בִּלְבַדּוֹ, כְּגוֹן קַשׁ וּגְמִי וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לִכְרוֹךְ עֲלֵיהֶם דָּבָר הַמֻּתָּר וּלְהַדְלִיקָן, אֲפִלּוּ אִם מִתְכַּוֵּן לְהַעֲבוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי לְהוֹסִיף אוֹרָהּ, לְפִי שֶׁאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יָבֹא לְהַדְלִיק בְּדָבָר הָאָסוּר בִּלְבַדּוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין רָאוּי לִפְתִילָה כְּלָל בִּלְבַדּוֹ: הпункт 5
מֻתָּר לִתֵּן גַּרְגִּיר שֶׁל מֶלַח וּגְרִיס שֶׁל פּוֹל עַל פִּי הַנֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא דוֹלֵק יָפֶה בְּשַׁבָּת, שֶׁהַמֶּלַח וְהַגְּרִיס צוֹלְלִין אֶת הַשֶּׁמֶן וְנִמְשָׁךְ יָפֶה אַחַר הַפְּתִילָה, וְאֵין בָּזֶה אִסּוּר בְּמַה שֶּׁגּוֹרֵם קְצָת הַבְעָרָה בְּשַׁבָּת: וпункт 6
אָסוּר לְהַדְלִיק נֵר לְשַׁבָּת, בֵּין נֵר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, בֵּין כָּל נֵר שֶׁבַּבַּיִת אוֹ שֶׁבִּשְׁאָר חֲדָרִים, מִשְּׁמָנִים שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה. וְאֵלּוּ הֵם, זֶפֶת, וְשַׁעֲוָה, וְשֶׁמֶן הֶעָשׂוּי מִצֶּמֶר גֶּפֶן, (שׁוּמָן) אַלְיָה (וּשְׁאָר שׁוּמָן), וַחֲלָבִים שֶׁאֵינָן מְבֻשָּׁלִים, וְקִרְבֵי דָגִים שֶׁלֹּא נִמּוֹחוּ, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָן דּוֹלְקִים יָפֶה — חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַטֶּה הַנֵּר. וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה, וּמַדְלִיקִין בְּכֻלָּם. חוּץ מִן הָעִטְרָן, מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ רָע, וּגְזֵרָה שֶׁמָּא יַנִּיחֶנּוּ וְיֵצֵא, וְחוֹבָה לֶאֱכוֹל אֵצֶל הַנֵּר בְּשַׁבָּת. וְחוּץ מִן הַצֳּרִי, מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ נוֹדֵף, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ, וְהַמִּסְתַּפֵּק מֵהַנֵּר הַדּוֹלֵק יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מְכַבֶּה, וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף וְנִדְבָּק הָאוּר בְּכָתְלֵי הַבַּיִת, וְשֶׁמָּא יְהֵא בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ וְיָבֹא לְכַבּוֹת. וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְתּוֹם הַתַּנּוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵשׁ בָּעֵץ: זпункт 7
שְׁמָנִים שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן שֶׁמֶן זַיִת כָּל שֶׁהוּא וְאָז הֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַדְלִיק בָּהֶן בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת שֶׁמֶן: קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
Шулхан Арух, симан 307
ע״ש בב״י שהעתיק לשון רש״י. אלא שמלשונם משמע טעם אחר לגמרי, הפך מ״ש התוס׳ והרשב״א דהשמירה אסורה לזה, אלא סבירא ליה דכיון שהשמירה עצמה מותרת גם לזה אם היו בתוך התחום, אלא שאי אפשר לו לילך לשם הרי זה כמו שהפסיקו נהר, כיון שהוא אינו אומר לו רק לשמור שהיא מצד עצמה מותרת גם לו. וכן משמע בהדיא בהרמב״ם ריש פרק כ״ד.📖 Ссылка на источникглава 24
וא״כ אין ראיה כלל לקבלת שבת. אלא שלזה הקדים הר״ן שם לפרש שמור לי היינו שאומר לו לך למקום פלוני ושמור כו׳, וא״כ אומר לו לעשות דבר האסור לו דהיינו הליכה למקום פלוני, ואפילו הכי שרי.