Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Фитиль и масло

Орах Хаим · симан 264 · лист 3 из 4
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
חוְחֵלֶב שֶׁהִתִּיכוֹ וְכֵן קִרְבֵי דָגִים שֶׁנִּמּוֹחוּ שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה — מֻתָּר לְהַדְלִיקָם עַל יְדֵי שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכָם שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא מִשְּׁאָרא כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהֶם. אֲבָל בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת שְׁאָר שֶׁמֶן — אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַדְלִיק בָּהֶם כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִתּוֹכוּ וְנִמּוֹחוּ, וְאָז אֵינָם נִמְשָׁכִים, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ הַטָּיַת הַנֵּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמַּדְלִיקָם עַל יְדֵי תַּעֲרֹבֶת שְׁאָר שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא, אַף אִם יָבֹא לְהַדְלִיקָם עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבוֹת זֶה כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִתּוֹכוּ וְנִמּוֹחוּ — לֹא יִהְיֶה שָׁם חֲשַׁשׁ הַטָּיָה, לְפִי שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶן כָּל שֶׁהוּא:
טשִׁמְרֵי שֶׁמֶן אֲפִלּוּ שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת — אֵין מַדְלִיקִים בָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה:
יאִם עָבַר וְהִדְלִיק בַּשְּׁמָנִים שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶם — דִּינוֹ כְּהִדְלִיק בַּפְּתִילוֹת שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:
יאלֹא אָסְרוּ לְהַדְלִיק בַּשְּׁמָנִים שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים אֶלָּא כְּשֶׁהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ כָּרוּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה כְּמוֹ נֵרוֹת שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא מֻנָּח כֻּלּוֹ בַּכְּלִי שֶׁהוּא הַנֵּר וְתוֹחֵב פְּתִילָה בְּתוֹכוֹ, שֶׁאָז הוּא אֵינוֹ נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה. אֲבָל אִם כָּרַךְ אוֹתוֹ סְבִיב הַפְּתִילָה, כְּגוֹן שֶׁכָּרַךְ זֶפֶת אוֹ שַׁעֲוָה אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ מְהֻתָּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה — הֲרֵי הוּא נִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ, וּמֻתָּר לְהַדְלִיק בּוֹ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָשָׂה פְּתִילָה מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים וְכָרַךְ סְבִיבָהּ אֶת הַשַּׁעֲוָה אוֹ אֶת הַחֵלֶבב אֲפִלּוּ הַמְּהֻתָּךְ — אָסוּר לְהַדְלִיק בָּהּ, שֶׁאַף שֶׁהַשֶּׁמֶן נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה, מִכָּל מָקוֹם הַפְּתִילָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ אֵינָהּ דּוֹלֶקֶת יָפֶה, וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַטֶּה:
יבאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשְּׁמָנִים חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים כְּשֵׁרִים לְהַדְלִיק בָּהֶם לְכַתְּחִלָּה — מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהַדֵּר אַחַר שֶׁמֶן זַיִת כְּמוֹ לְנֵר חֲנֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרע״ג.
וְאִם אֵין שֶׁמֶן זַיִת מָצוּי — מִצְוָה יוֹתֵר בִּשְׁאָרג שְׁמָנִים שֶׁאוֹרָן זַךְ וְצָלוּל מִבְּנֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב וְשֶׁל שַׁעֲוָה הַכְּרוּכִים, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹסְרִים אוֹתָן, שֶׁאֵינָם מְחַלְּקִים בֵּין הַשֶּׁמֶן הַפָּסוּל הַמֻּנָח בִּכְלִי לַכָּרוּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה.
וְאִם צָרִיךְ לִלְמוֹד בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַנֵּר — יַדְלִיק נֵר כָּרוּךְ וְלֹא שֶׁאֵינוֹ כָּרוּךְ, לְפִי שֶׁאֵצֶל הַכָּרוּךְ יֵשׁ הֶתֵּר לִלְמוֹד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ער״ה. וּמִצְוָה יוֹתֵר בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה מִבְּשֶׁל חֵלֶב, לְפִי שֶׁאוֹרוֹ צָלוּל יוֹתֵר:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ולדינא אף רש״י מודה דשרי אפילו בכהאי גוונא, אלא דקושטא דמילתא נקט לפי פירושו, דהא תנן בפ״ד דעירובין היו שנים כו׳ מביאים ואוכלים באמצע, ומשמע דזה מותר לו לומר שיביא, והרמב״ם וטור ושו״ע כתבוה בסי׳ שמ״ט אפילו לענין רשות הרבים דאורייתא (ועוד דאם היה איסור באמירה היה אסור לאכול עמו, כמו פירות שהובאו מחוץ לתחום או דרך רשות הרבים עיין סי׳ שכ״ה סט״ו, שאסורים משום גזירה שמא יאמר לו להביאו, אע״פ שיש לדחות). וכן בסוף פ״ה דביצה גבי פירותיו שבעיר אחרת שהם כרגלי מי שהופקדו אצלו ומותר להביאן לו שיאכלם ביו״ט, משמע שמותר לו לומר להביאם לו, אי מטעמו של הרשב״א אי מטעמו של הר״ן. אבל ע״י נכרי ודאי אסור בכהאי גוונא, דהא אם הביא מחוץ לתחום אפילו היה בבין השמשות אמה אחת חוץ לתחום אסור למי שהובא בשבילו משום גזרה שמא יאמר לו, אע״פ שאם היה ישראל היה מותר לו להביא עד סוף תחומו שהוא סמוך לעיר, וא״כ אין איסור אלא מה שהביא הנכרי מסמוך לעיר לתוכה, ובשביל זה אין לאסור כלל בדיעבד כמ״ש בסי׳ שכ״ה ע״ש במג״א (וגם לכתחלה היה יכול לילך חוץ לעיר עד תוך תחום הפירות ולומר לנכרי להביאם לו לשם, ומשמעות הגמרא והפוסקים דאפילו בדיעבד לא משכחת שום היתר למי שהובא בשבילו, ועכ״פ לפי דעת ר״ת לא משכחת כלל איסור בבא מחוץ לתחום שהיה יכול לממצע את התחום ולאכול ודו״ק), אלא ודאי דמה שהנכרי מביא מחוץ לתחום העיר לתוך תחומה יש בזה איסור כשעושה בשביל ישראל, אע״ג דלישראל הוי שרי כהאי גוונא. ואלו גבי קבלת שבת אף לנכרי שרי כדמשמע בהדיא במג״א סימן רס״א, וצ״ע:
כל השמנים שמדליקין כו׳. כן הוא לשון הב״י וש״ע. ואפשר שכוונתו למעט אף לצרי ועטרן, שאף את״ל שאין חשש שמא יסתפק ושמא יניחנו ויצא, בתערובת כל שהוא, מכל מקום יש לגזור להפך שמא יתן הרבה. וגם י״ל שהצרי אינו נמשך אחר הפתילה כמ״ש התוס׳ דף כ״ו בד״ה חדא כו׳, וגם בעטרן י״ל כן כמ״ש התוס׳ שם בד״ה רבי ישמעאל כו׳ ע״ש:
אפילו המהותך כו׳. הוא הדין אם משכחת לה בשמן כשר לגמרי, כדמשמע בהדיא ברא״ש וס׳ התרומה בשם ר״ת דפתילה פסולה אסורה בכל ענין, ואי ס״ד דבשמן כשר שרי משכחת גוונא דהתירא. והמג״א העתיק לשון הטור שכתב כן לרבותא להמתירים ע״ש. ועוד דבשמנים כשרים השכיחים בינינו לא משכחת שמן שיהא ראוי לכורכו כשיקרוש, ואפשר שבכל מקום לא משכחת לה, דנפט הוא מין לח הנמדד בכלי וכדתניא ביומא דף ל״ט בא למדוד נפט כו׳ (לכך סתמתי בפנים):
שמנים שאורן וכו׳. משמעות הב״י והדרכי משה, שהיו קרוב לזמן הב״ח, והיו מדליקים ג״כ בשעוה בלא פסולת, ואף על פי כן כתבו שנוהגין כהמתירין, מכלל דלא ס״ל לחלק. ובאמת שדבריו צ״ע אף לפי דעתו, דלמה לא גזרו על שעוה בלא פסולת אטו שעוה עם פסולת, כמו שגזרו על חלב מהותך אטו שאינו מהותך. ואף שאין מדמין גזירות זו לזו, מ״מ בענין אחד מדמין, כמ״ש התוספות דף י״א ע״ב. וממ״ש התוספות בדף כא דשעוה היינו שאינה מתוקנת עדיין, אין ראיה כלל, דהתם מפרש בהדיא פסולתא דדובשא, והכא מפרשים בגמרא בהדיא דהיינו קירותא, וקירותא היא שעוה קשה כמבואר בעירובין דף נ״ג ע״ש בפרש״י, וצ״ע בב״ח: