Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Кидуш на месте трапезы

Орах Хаим · симан 273 · лист 1 из 4
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהַיַּיִן בְּיֹקֶר — יֵשׁ לְהָקֵל בְּקִּדּוּשׁ שֶׁל יוֹם לְקַדֵּשׁ עַל הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא “חֲמַר מְדִינָה” אַף אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן בְּבֵיתוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁמְּבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה עַל כּוֹס “חֲמַר מְדִינָה”, וְאַחַר כָּךְ עַל הַפַּת — יוֹצֵא בָזֶה לְדִבְרֵי הַכֹּל.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא תִקְּנוּ שׁוּם קִדּוּשׁ אֶלָּא עַל הַיַּיִן בִּלְבָד, וְלֹא עַל הַפַּת וְלֹא עַל “חֲמַר מְדִינָה”, מִכָּל מָקוֹם אֵין לְהַחֲמִיר כָּל כָּךְ בְּקִּדּוּשׁ שֶׁל יוֹם, שֶׁאֵינוֹ חִיּוּב כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁל לַיְלָה, כֵּיוָן שֶׁהַיַּיִן בְּיֹקֶר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.
וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְקַדֵּשׁ לְעוֹלָם עַל הַיַּיִן:
יבמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן מֵחֲמַת נֶדֶר — יָכוֹל לְקַדֵּשׁ עָלָיו,ב וְיִשְׁתּוּ אֲחֵרִים הַמְסֻבִּין עִמּוֹ.
וְאִם אֵין עִמּוֹ אֲחֵרִים — יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְלֹא עַל הַיַּיִן, אוֹ יִשְׁמַע קִדּוּשׁ מֵאֲחֵרִים שֶׁמְּקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן מֵחֲמַת שֶׁשּׂוֹנְאוֹ — יֵשׁ לוֹ לִדְחוֹק אֶת עַצְמוֹ לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ בְּקִּדּוּשׁ שֶׁל לַיְלָה, וְלֹא יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אוֹ יִשְׁמַע מֵאֲחֵרִים הַמְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן:
יגאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ, בֵּין שֶׁל לַיְלָה בֵּין שֶׁל יוֹם (בֵּין שֶׁהוּא יַיִן בֵּין שְׁאָר מַשְׁקֶה), לְפִי שֶׁהַקִּדּוּשׁ הוּא מִצָּרְכֵי הַסְּעֻדָּה, וַהֲרֵי כּוֹס זֶה טָפֵל לַסְּעֻדָּה, וְנִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁלְּאַחַר הַסְּעֻדָּה כְּאִלוּ שָׁתָהוּ בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה (עַיֵּן סִמָּן קע״ד).
(וְאִם שָׁתָה עוֹד קֹדֶם הַסְּעֻדָּה מִלְּבַד כּוֹס הַקִּדּוּשׁ, אִם הוּא יַיִן — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קע״ד. וְאִם הוּא שְׁאָר מַשְׁקֶה — צָרִיךְ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו, אֶלָּא אִם כֵּן יְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה אַחַר כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם):
ידאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה, לְפִי שֶׁנִּפְטָר בְּבִרְכַּת “בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן” שֶׁבַּקִּדּוּשׁ (עַיֵּן סִמָּן קע״ד):
שֶׁיִּהְיֶה הַקִּדּוּשׁ בִּמְקוֹם סְעֻדָּה וּבוֹ י״ב סְעִיפִים
אאֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה, שֶׁאִם קִדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְאָכַל בְּבַיִת אַחֵר, בֵּין שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה לֶאֱכוֹל בַּבַּיִת הָאַחֵר, בֵּין שֶׁקִּדֵּשׁ עַל דַּעַת לֶאֱכוֹל בְּבַיִת זֶה וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּקִּדּוּשׁ הָרִאשׁוֹן, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְקַדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל בַּבַּיִת הָאַחֵר, בֵּין בַּקִּדּוּשׁ שֶׁל לַיְלָה וּבֵין בַּקִּדּוּשׁ שֶׁל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים: בִּמְקוֹם עֹנֶג סְעֻדַּת שַׁבָּת — שָׁם תְּהֵא קְרִיאַת הַקִּדּוּשׁ.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
וישתו אחרים כו׳. המג״א יחיד הוא בדבר זה, וכל האחרונים מסכימים לדעת רמ״א. ואף המג״א עצמו חזר והודה לרמ״א בסי׳ רצ״ט סק״ח, שכתב עיין סי׳ ער״ב ס״ט כו׳, וכן כתב ג״כ בסוף סי׳ תקנ״ו ע״ש. ומה שהביא כאן ראיה מסי׳ רע״ג אינה כלום, דבטור שם מבואר בהדיא דאקידוש קאי שאינן יודעים לקדש, אבל כיון שיכול לומר הקידוש בשבילם יכול גם כן לברך בורא פרי הגפן.
ואין לומר דשאני התם שאי אפשר שהם יאחזו הכוס ויברכו בורא פרי הגפן ויחזירוהו לקדש עליו, לפי שכל דבר הטעון כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן, כדמשמע בשו״ת חכם צבי סי׳ קס״ח, דזה אינו, דאין כוס של ברכה תלוי כלל בברכת בורא פרי הגפן, שהרי המקדש באמצע סעודתו אינו מברך בורא פרי הגפן כמ״ש סי׳ רע״א, וגם ברכת המזון לא היה רב אשי מברך בורא פרי הגפן על הכוס כדאיתא בפרק ערבי פסחים. ושאני זמן, שאין שם טעימה כלל, ואם לא יברך על היין אין כאן היכר כלל שמברך על היין. ועוד יש לומר בענין אחר. ואיך שיהיה עכ״פ סברת המג״א סתורה מכל צד, דאם תמצי לומר כמ״ש החכם צבי, א״כ הא דבברכת המזון סגי בטעימת אחר כמבואר בסי׳ ק״צ היינו שהמברך יברך בורא פרי הגפן וישתו האחרים אף על פי שיודעים בעצמם לברך.
ואף אם תמצי לומר שגם בסי׳ רע״ג צריך שלא יהיו יודעים גם ברכת בורא פרי הגפן, אין משם ראיה לכאן, דיש לומר הכא כיון שהוא חייב בקידוש ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו בלא טעימה כמ״ש האחרונים בסוף סימן רע״א, אם כן כשאחר טועם ומוציאו ידי חובתו למה לא יוכל הוא לברך על אותה טעימה שהיא גם כן בשבילו. דבשלמא מי שיצא כבר ידי חובתו, שאינו מחוייב בדבר אלא מדין ערבות, לכן כיון שהחייב בעצמו יכול לפטור חובו בעצמו אין להערב לפוטרו, מה שאין כן כאן שהוא חייב בעצמו בטעימה זו לבד מהערבות בעד חבירו הטועם. ואף שהוא אינו חייב אלא בהטעימה ולא בהברכה כשאינו טועם, מכל מקום כיון שהוא חייב לטעום אם כן כשחבירו טועם ונעשה כאלו הוא טועם, ואי אפשר לחבירו לטעום בלא ברכה אם כן הברכה שחבירו צריך לברך הוא מחוייב בה מחמת עצמו, כמו שמחוייב בה מדין ערבות מחמת שאי אפשר לחבירו לטעום בלא ברכה כדפרש״י, שהרי בהברכה עצמה אין בה דין ערבות אלא מחמת הטעימה, והוא הדין לענין חיוב מחמת עצמו גם כן, שכיון שאי אפשר לחבירו לפוטרו מחיובו בלא ברכה אם כן יכול הוא לברך אע״פ שחבירו יודע, ולא הצריכו שיברך חבירו בעצמו אלא כשאין לו שום צורך בברכת חבירו רק מחמת ערבות בלבד.
ואף גם זאת אינה חובה גמורה כי רבים חולקים עיין ב״י סי׳ תקצ״ד בשם המרדכי והר״ן והגהות אשר״י וכן כתב רמ״א שם וכן כתב הפרי חדש: