Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Поздняя редакция к симану 301 · последняя редакция

Орах Хаим · симан 301 · лист 2 из 6
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דומיהו כל כהאי גוונא הוי ליה לספר התרומה גבי בירית לפרש. אלא משמעות לשונו שם דמשום הכי לחוד לא חשיבא תכשיט ונוי אף שהיא של זהב וכסף, משום שהיא טבעת הכלים דהיינו לבתי שוקים שלא יפלו דוקא, כמ״ש שם בספר התרומה ובסימנים, וכן הוא בסמ״ג פן ישתלשלו כו׳, דלא כגירסא שלנו בסמ״ק וטור, וכן בשבכה שלא יפלו שערותיה לחוץ, שנמצא עיקר פעולת ותועלת השבכה לאגור השערות בל יראו השערות הוא ע״י המחט, משום הכי נמי ה״ל כטבעת הכלים. משא״כ במחט שסוגר בה מפתחי החלוק בצוארו, שלא יפול החלוק כלל בלי המחט, ואף אם יתגלה קצת מצוארו מכל מקום אין זה כדאי למקרי טבעת הכלים, אלא היא משמשי אדם ומקבלת טומאה ודאי, כדתניא סתמא דלענין טומאה דא ודא אחת היא. וכן צעיפי הנשים (ג) (ותדע מדאסר לאשה בצעיפה מדינא דגמרא משום תכשיט מכלל דלא דמי לטבעת הכלים) היו צנופים היטב סביב הראש, וקצה אחד כורכת סביב הצואר ותוחבת הקצה ממש תחת הכרך, ואין הצעיף נופל מהראש בלי שום מחט אלא שהוא רפוי על הראש. אי נמי שכורכת מטפחת על הצעיף סביב הראש כנהוג במדינות אלו (ותדע דאם אי אפשר כלל להיות הצעיף על הראש בלי מחטים א״כ לדינא דגמרא אי אפשר לה להתכסות בצעיף כלל בשבת, וא״כ הוי ליה לספר התרומה וסיעתו לאשמועינן חידוש דין זה בפירוש, דמדינא דגמרא אסור לילך בצעיף לרשות הרבים והאידנא שרי).
הוהא דלא מוקמינן מתניתין במחט שבצעיף וחלוק, יש לומר שבימיהם לא נהגו הנשים בצעיף שלנו על השבכה, כדמשמע בברייתא רפ״ו וכן משמע בכלים פרק כ״ד, אלא רדיד דהיינו כעין סודר כשיוצאת לרשות הרבים, כמ״ש רמב״ם פרק כ״ד מהל׳ אישות ור״ש פרק כ״ד דכלים משנה י״ו בשם הערוך. ומפתחי חלוקה ג״כ לא היו מחוברים במחט אלא בקשירה כדתנן פרק אלו קשרים, משום הכי פריך למאי חזיא לאשה עכ״פ. וגם באיש יש לומר שלא היו משתמשים בימיהם באינה נקובה לצורך לבישה כלל. וטומאתה היא משום כלי מעשה, שהיו משתמשים בה לצורך רקימה וכהאי גוונא, עיין רמב״ם פירוש המשנה פרק י״ג דכלים ובחבורו פרק י״א הל׳ ט״ו שם. וכן משמע מלשון דא ודא אחת היא, דטומאתן שוה ממש משום כלי מעשה. וספר התרומה וסיעתו למדו דין מחט שאינה נקובה מאוגרת בה שערה לרב יוסף, ואביי מודה ליה בצעיף ומפתחי חלוק.