Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהַרְקָדָה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל אִם כְּבָר נִרְקַד הַקֶּמַח פַּעַם אַחַת וְרוֹצֶה לְרַקְּדוֹ שֵׁנִית בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַפַּת נָאֶה — מֻתָּר, לְפִי שֶׁאֵין אִסּוּר בִּמְרַקֵּד אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא בּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת עַל יְדֵי נָפָה אוֹ כְבָרָה, וְכַאן הַכֹּל יוֹצֵא מֵהַנָּפָה וְאֵין שָׁם פְּסֹלֶת. וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִטְרוֹחַ טִרְחָא זוֹ קֹדֶם יוֹם טוֹב (וְעוֹד שֶׁהִיא כְּעֵין עוֹבָדִין דְּחֹל), (לְפִיכָךְ) צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת קְצָת בִּרְקִידָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יְרַקֵּד עַל גַּבֵּי עֲרֵבָה כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה, אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. וְאִם אַף בְּכָל הַשָּׁנָה הוּא מְרַקֵּד עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן — צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי אַחֵר. ד ומלאכת הברירה כו׳. הנה הט״ז פירש טעמו של הראב״ד לפי שאפשר לשנותו שאין שם מלאכה כמו שכתב רש״י. ולפי זה מה שכתב במהרי״ל לאסור לברור פירורי מצות הנטחנין ביו״ט, אין הטעם משום דאפשר לרקדו, דודאי איסור גמור הוא לרקדו אפילו ע״י שינוי, דלא עדיף מקטניות שאסור ע״י נפה וכברה. ובפרט לפי מה שכתב המג״א בסי׳ תק״ד📖 Ссылка на источник
пункт 4
קֶמַח שֶׁנִּרְקַד מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנָפַל לְתוֹכוֹ צְרוֹר אוֹ קֵיסָם בְּיוֹם טוֹב — אָסוּר לִטְּלוֹ מִשָּׁם בְּיָדָיו, שֶׁהֲרֵי הוּא בּוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל, וְהַבּוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל אֲפִלּוּ בְּיָדוֹ — חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹרֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״ט,📖 Ссылка на источниксиман 319
א וּמְלֶאכֶת הַבְּרִירָה הִיא מִמְּלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בְּיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ״ה.📖 Ссылка на источниксиман 495
אֲבָל מֻתָּר לְרַקְּדוֹ פַּעַם הַשֵּׁנִית בְּיוֹם טוֹב וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת כְּלָל, שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ שִׁנּוּי אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְזֶה שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְרַקֵּד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַפַּת נָאֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל צְרוֹר וְקֵיסָם שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נָפַל לְתוֹכוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב, אִם כֵּן בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא הָיָה צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְרַקְּדוֹ. הпункт 5
הַלָּשׁ עִסָּה בְּיוֹם טוֹב — מֻתָּר לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה, אֲפִלּוּ אֵין לְפָנָיו כֹּהֵן שֶׁיִּתֵּן לוֹ לֶאֱכוֹל, אוֹ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהַחַלָּה נִשְׂרֶפֶת וְאֵין צֹרֶךְ אֲכִילָה כְּלָל בְּהַפְרָשָׁה זוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּיוֹם טוֹב יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּ לָלוּשׁ בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל פַּת חַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל בְּלֹא הַפְרָשַׁת חַלָּה — הִתִּירוּ גַם כֵּן לְהַפְרִישׁ. קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
симан 504
דהדקים הן כקמח ונחשבין כמין אחר ע״ש, דלפי זה יש לאסור ההרקדה כהרקדה ראשונה של קמח. אלא הטעם הוא משום דאפשר לטחנו ולברור מערב יו״ט, וכ״מ בהדיא בט״ז סי׳ תק״י📖 Ссылка на источниксиман 510
סק״ג ע״ש. אבל אין כן דעת המג״א, שהרי פירש טעמו של מהרי״ל דסבירא ליה כהאוסרין ליטול הצרור מהקמח, והכא מיירי שנפל ביו״ט כמבואר ברש״י ור״ן עיין בית יוסף וט״ז, אלא על כרחך צריך לומר דטעמם של הראב״ד ומהרי״ל הוא דסבירא להו דברירה היא ממלאכות האסורות ביו״ט כהרקדה. וכן כתב בשיטה מקובצת ריש פרק אין צדין. וכן כתב הר״ן שם בשם הירושלמי, והביאו התוס׳ מקצת לשונו מלישה ואילך כו׳ ע״ש. ומה שהתירו ברירת הקטניות, תירץ בשיטה מקובצת בשם הרמב״ן לפי שאין דרך לבררם לימים הרבה ע״ש (ודוחק לומר דמשום טבלא פירשו הכי). ובאמת שכן הוא מוכרח ממה שכתבו רש״י ור״ן ומגיד משנה ושאר פוסקים דטעם איסור ברירת הקטניות בנפה וכברה הוא משום עובדין דחול, ולא פירשו משום דההרקדה היא ממלאכות האסורות ביו״ט (אלא על כרחך צריך לחלק בין קטניות לקמח ומיני תבואה ומטעם הנ״ל). ובזה אפשר לתרץ מה שכתב הרמב״ם בפרק א׳📖 Ссылка на источникРамбам, глава 1
ולא בוררים ולא טוחנים את החטים עכ״ל, ובפרק ג׳ כתב משנתנו הבורר קטניות כו׳, דאפשר דגם הרמב״ם סבירא ליה לאסור דבר שדרך לעשותו לימים הרבה כדמוכח במגיד משנה גבי נפה וכברה ע״ש. וכן משמע גבי שחיקת פלפלין ברחיים שלהם, עיין מג״א סי׳ תק״ד📖 Ссылка на источниксиман 504
סק״ז מה שכתב בשם הריב״ש. אלא דסבירא ליה דיש קצת מלאכות שאין דרך לעשותן לימים הרבה ואעפ״כ אסרוהו חכמים, לפי שעל הרוב אפשר לעשותם מערב יו״ט. ואיך שיהיה טעמו של הרמב״ם, מכל מקום כיון שדעת הרמב״ם והראב״ד והרמב״ן ומהרי״ל ומג״א לחלק בין ברירת קטניות לשאר ברירות מאיזה טעם שיהיה הכי נקטינן: