Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל אֵין מוֹרִין כֵּן לְאַחֵר, וְאָדָם הַבָּא לִשְׁאוֹל הֲלָכָהא זוֹ לְמַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹאֵל הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה — אֵין אוֹמְרִים לוֹ הֶתֵּר זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ לְהַתִּיר אַף אִם הָיָה אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשָׁכַח וְלֹא תִקְּנוֹ, דְּאָז אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְתַקְּנוֹ בְּיוֹם טוֹב, כְּדִין כָּל מַכְשִׁירֵי “אֹכֶל נֶפֶשׁ” שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֲבָל כָּל אָדָם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מֵעַצְמוֹ, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן בִּפְנֵי אָדָם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֶתֵּר זֶה, דְּכֵיוָן שֶׁעוֹשֶׂה לְפָנָיו — הֲרֵי זֶה כְּמוֹרֶה לוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. וְאִם נִכְפַּף בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן — אָסוּר לְתַקְּנוֹ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת אִם יֵשׁ שָׁהוּת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן כְּדֵי לְתַקְּנוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְאָסוּר לְתַקְּנוֹ, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים מֵחֲמַת הַסָּפֵק שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹן הוּא חֹל — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ וּלְתַקְּנוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן. ב זו למעשה כו׳. כן משמע בגמרא, דלמה כיחש לו, הוי ליה למימר הלכה ואין מורין כן. אלא כיון שראה אותו עושה מעשה אף אם היה אומר לו הלכה ואין מורין כן הרי הורה שמותר לעשות מעשה, והוא הדין בנידון דידן. ודו״ק: מכל מקום בסכין כו׳. האחרונים פירשו הטעם דהוה ליה מתקן מנא, אבל לפי מה שכתב רמ״א בהג״ה אי אפשר לומר כן, שהרי פסק שם בהג״ה דאם אי אפשר לתקן השפוד מערב יום טוב מותר לתקנו ביום טוב אף על פי שנשבר לגמרי, ואין לך תיקון גדול מתיקון שפוד שנשבר ואף על פי כן מותר לצורך אכילה, וכל שכן חידוד הסכין שיכולה לחתוך אלא שנפגמה. והשו״ע אוסר אפילו לא אפשר להשחיזו מערב יום טוב כמבואר בבית יוסף בביאורו להרמב״ם שהעתיק לשונו בשו״ע ע״ש, וכן כתב המגיד משנה. ובאמת לפום ריהטא דברי רמ״א תמוהין מאד למעיין במקור הדין, דהרמב״ם דהיינו לשון השו״ע שבס״א מפרש שנרצף היינו מעט ואף על פי כן אין מתקנין אותו, וכל שכן הרבה, וכל שכן נשבר לגמרי, ולכן גם להשחיז הסכין במשחזת אסור מטעם זה. או מטעמו של הר״ן שהעתיק הט״ז דבתיקון כלי אף רבי יהודה מודה מטעם המבואר בר״ן, ולפי טעמו של הר״ן נרצף היינו שנשבר לגמרי ולפיכך אסור אפילו לרבי יהודה, אבל אם נכפף מותר והלכה ואין מורין כן כמבואר שם. ובין לפי טעמו של המגיד משנה ובית יוסף ובין לפי טעמו של הר״ן יש לאסור במשחזת, אפילו לדידן דקיי״ל כרבי יהודה. אבל שיטת רש״י ותוס׳ ורא״ש דאף בתיקון כלי פליג רבי יהודה כדמוכח גבי שפוד שנרצם דהיינו שנשבר לגמרי וקשרי רבי יהודה, ובין בגריפת תנור. ולפי זה גם במשחזת פליג רבי יהודה כמבואר ברא״ש וטור, והלכה ואין מורין כן. ורמ״א פסק בשפוד כדעת רש״י ורא״ש וגבי סכין סתם כשו״ע כשיטת רמב״ם או ר״ן. דוק היטב בר״ן וברא״ש ובב״י ותשכח דהכי הוא כמה דאמינא. ועל כרחך צריך לומר שדעת רמ״א לפסוק כשיטת רש״י ותוס׳ ורא״ש וטור דאינהו בתראי. ולא חשש לסברת הר״ן דבתיקון כלי אף רבי יהודה מודה, שהרי כל הפוסקים חולקים על זה, וגם הרמב״ם מכללם, דלפי פירוש הר״ן דנרצם היינו מעט א״כ למה לא הביא הרמב״ם דין דנרצם, אלא על כרחך צריך לומר דהרמב״ם לא סבירא ליה כר״ן אלא סבירא ליה אין הלכה כרבי יהודה, כדמשמע מלשונו בפירוש המשנה פרק קמא דמגילה עיין שם בגמרא, א״כ הרמב״ם יחידאי הוא נגד כל הפוסקים. וגם הרי״ף ורז״ה ורמב״ן כולם פסקו כרבי יהודה גבי נרצם עיין שם היטב. אלא שגבי השחזת הסכין יש לחוש לסברת הרמב״ם ור״ן, ולאו מטעמייהו, אלא משום דפשט לשון הרי״ף מורה כן (ולא כמו שכתב הרא״ש). ופירש הרמב״ן בפרק ב׳📖 Ссылка на источник
пункт 2
וְכֵן הַדִּין בְּכָל “מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ”, שֶׁאִם הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אִם הָיָה חֹל — אָסוּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת. וְגַם אֵין הֶתֵּר לַעֲשׂוֹתָם אֶלָּא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ אֲחֵרִים מִמֶּנּוּ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. גпункт 3
שַׁפּוּד שֶׁרוֹצֶה לִצְלוֹת בּוֹ שֶׁהָיָה אָרֹךְ יוֹתֵר מִדַּאי — אָסוּר לְחַתְּכוֹ אוֹ לְשָׂרְפוֹ כְּדֵי לְקַצְּרוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב. וְאִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַצְּרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לִמְצוֹא שַׁפּוּד אַחֵר — מֻתָּר לְקַצְּרוֹ, כְּדִין “מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ” שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. דпункт 4
אַחַת סַכִּין שֶׁנִּפְגְּמָה וְאַחַת סַכִּין שֶׁעָמְדָה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לַחְתּוֹךְ בָּהּ כְּלָל — אֵין מַשְׁחִיזִין אוֹתָהּ בְּמַשְׁחֶזֶת הַמְּיֻחֶדֶת לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב, וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשְׁחִיזָהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּגוֹן שֶׁנִּפְגְּמָה וְעָמְדָה בְּיוֹם טוֹב. (וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מַכְשִׁירִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָם בְּיוֹם טוֹב,ב מִכָּל מָקוֹם בְּסַכִּין הֶחֱמִירוּ חֲכָמִים, לְפִי שֶׁהוּא דָבָר הַמָּצוּי אֵצֶל רֹב בְּנֵי אָדָם, וְרֹב הַפְּעָמִים אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁאוֹל סַכִּין מֵחֲבֵרוֹ לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצוֹא סַכִּין אַחֶרֶת — לֹא רָצוּ חֲכָמִים לְחַלֵּק בְּכָךְ, וְאָסְרוּ הַשְׁחָזַת הַסַּכִּין כְּדַרְכָּהּ בְּמַשְׁחֶזֶת בְּכָל עִנְיָן). קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
Рамбан, глава 2
גבי כיבוי (וכן כתב הר״ן שם) שדעת הרי״ף ור״ח לחלק בין המכשירין בין השחזת סכין דאפשר בשאלה לשאר מכשירין. וכיון שדעת ר״ח ורי״ף ורמב״ם ורז״ה ורמב״ן ור״ן ומגיד משנה להחמיר במשחזת, חשש רמ״א לדבריהם ולא הגיה כלום על השו״ע, שהעתיק לשון הרמב״ם, וטעם האיסור הוא כמו שכתב הרמב״ן, וכמ״ש בפנים: