Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Благословение на поиск хамца

Орах Хаим · симан 432 · лист 1 из 4
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
טוְכֵן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שִׁעוּר קָבוּעַ לִלְמֹד הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר הַתְּפִלָּה, אַל יְבַטְּלוּ לִמּוּדָם בְּלַיְלָה זוֹ מֵחֲמַת בְּדִיקַת חָמֵץ, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לִבְדֹּק אַחַר כָּךְ וְלֹא תִּתְבַּטֵּל מִצְוַת הַבְּדִיקָה לְגַמְרֵי. וְאֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ בְּלִמּוּדָם עַד שֶׁיִּשְׁכְּחוּ חוֹבַת הַבְּדִיקָה, שֶׁהֲרֵי מֻכְרָחִים הֵם לָבוֹא אֶל בָּתֵּיהֶם לָלוּן, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָלִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּכְשֶׁיָּבֹא כָּל אֶחָד מֵהֶם לְבֵיתוֹ יִזְכֹּר חוֹבַת הַבְּדִיקָה:
יבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעוֹסְקִין בִּדְבַר הֲלָכָה בְּלֹא פִּלְפּוּל, אֲבָל אָסוּר לַעֲסֹק בְּפִלְפּוּל אֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ כָּל כָּךְ בְּפִלְפּוּל עַד שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ טָרוּד בְּאוֹתוֹ פִּלְפּוּל וְיִשְׁכַּח חוֹבַת הַבְּדִיקָה אַף בְּבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ:
יאאִם הוּא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִיםב וְאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַבְּדִיקָה יַזְכִּיר אוֹתוֹ וְיַפְסִיקוֹ מִלִּמּוּדוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, אַף אִם הוּא תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי צֵאת הַכּוֹכָבִים.
דִּין בִּרְכַּת בְּדִיקַת הֶחָמֵץ וּבוֹ י״ב סְעִיפִים
אקֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִבְדֹּק צָרִיךְ לְבָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל מִצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמַה הוּא מְבָרֵךְ? “בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ”. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ אֵינוֹ מְבַעֲרוֹ עֲדַיִן, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁלְּאַחַר הַבְּדִיקָה מִיָּד הוּא מְבַטֵּל וּמַפְקִיר כָּל הֶחָמֵץ שֶׁנִּשְׁאַר בְּבֵיתוֹ שֶׁלֹּא מָצְאוּ בִּבְדִיקָה זוֹ, הֲרֵי בִּטּוּל זֶה נִקְרָא בִּעוּר כְּדִינוֹ לְחָמֵץ שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ לוֹ שֶׁלֹּא מָצְאוּ בַּבְּדִיקָה. וְהֶחָמֵץ הַיָּדוּעַ לוֹ הוּא מַצְנִיעוֹ עַד לְמָחָר, שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ עַד שָׁעָה ה׳, וְהַמּוֹתָר מְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם. וּבִעוּר זֶה שֶׁבְּיוֹם י״ד וּבִטּוּל זֶה שֶׁבְּלֵיל י״ד, אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם כְּלוּם, וְהֵן נִפְטָרִין בִּבְרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עַל הַבְּדִיקָה שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַבִּעוּר, לְפִיכָךְ מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם “עַל בִּעוּר חָמֵץ”:
בוְלָמָּה אֵין מְבָרְכִין “עַל בְּדִיקַת חָמֵץ” שֶׁהוּא מַתְחִיל בָּהּ מִיָּד? לְפִי שֶׁאֵין הַבְּדִיקָה תַּכְלִית הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁבָּדַק וְלֹא בִּעֵר אֶת הֶחָמֵץ שֶׁמָּצָא בַּבְּדִיקָה לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם. וְכֵן אִם לֹא בִּטֵּל חֲמֵצוֹ אַחַר הַבְּדִיקָה, עֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מִצְוַת בִּעוּר חָמֵץ:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
[* והן אמת שיש להטור שיטה אחרת, דלא סבירא ליה כהראב״ד וסיעתו, אלא ס״ל דמותר לאכול וללמוד קודם זמנה, כמו בקריאת שמע לשיטתו בסימן רל״ה, ואף משהגיע זמנה אינו אסור אלא משום דילמא אתי לאימשוכא אבל עיקר זמנה הוא כל הלילה כמו בקריאת שמע. אלא גבי קריאת שמע שרי ללמוד קודם משום דבלימוד לא גזרינן שמא יפשע (ולהכי הרב רבינו יונה לא הצריך להפסיק, דלא דמי לאכילה קודם לתפלת ערבית דכיון דכולה ליליה זמניה הוא אתי למיפשע מה שאין כן כשלומד לא חיישינן לפשיעה) כמו באכילה, וכדאמרינן בפ״ק דשבת. אלא חיישינן שמא ישכח, ולהכי אפילו התחילו מפסיקין כמ״ש הטור שמא ישכח, מה שאין כן באכילה ודומיה שעשייתן אינה על ידי עיון השכל והזכרון כמו בלמוד לא חיישינן לשכחה כמ״ש הלחם משנה בפ״ב מהלכות קריאת שמע, ולהכי אם התחיל כבר לא אטרחוהו להפסיק, דחשש פשיעה הוא חשש רחוק ולא חששו לו אלא לכתחלה. וגבי קריאת שמע לא חיישינן לשכחה כיון שהוא רגיל כמ״ש הב״ח. וגבי לולב מיירי באכילה ולא בלימוד, אבל גבי בדיקה אפילו התחיל ללמוד כמה שעות קודם צאת הכוכבים מפסיק, דלהטור אין חילוק בין תוך חצי שעה לקודם חצי שעה דהכל נקרא התחיל בהיתר לפי שיטתו ואפילו הכי צריך להפסיק, דלא כמג״א. אבל הרמב״ם וסמ״ג דס״ל דאף בק״ש אסור ללמוד משיגיע זמנה כמ״ש הב״י בסי׳ רל״ה, א״כ הא דהוצרך אביי להזהיר בליל י״ד, להאומרים דהבדיקה היא קודם ק״ש, היינו לאסור בסוף יום י״ג, כמ״ש המ״מ והכ״מ. ואנן קיימא לן בסי׳ רל״ה כהרמב״ם וסמ״ג, א״כ בדין זה נמי קיימא לן כוותייהו, והטעם הוא שמא ימנע כו׳ בתחלת זמנה כמ״ש הרמב״ם וסמ״ג, ועל דרך שפירש האלי׳ זוטא והפרי חדש, ומטעם שכתב הט״ז, וא״כ אף אם התחיל בהיתר מפסיק כמ״ש הפרי חדש.]
ואומר לחבירו כו׳. באלי׳ זוטא העתיק מותר ללמוד, משמע אבל לדבר הרשות לא מהני, וכן הוא במ״א סי׳ ער״ה לחד שינויא, וע״ש בט״ז. וצריך לחלק בין זה להא דאמרינן בפ״ב דסוכה דלא מהני מוסר שינתו לאחרים משום דערבך ערבא צריך: