Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Хамец в канун Песаха после шести часов

Орах Хаим · симан 443 · лист 6 из 6
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יוְכָל זֶה מִן הַתּוֹרָה,ג אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת מִדְּמֵי הֶחָמֵץ אוֹ מֵחֲלִיפָיו שֶׁמְּכָרוֹ אוֹ שֶׁהֶחֱלִיפוֹ מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית וָאֵילָךְ, דְּכֵיוָן שֶׁאֵלּוּ הַדָּמִים אוֹ אֵלּוּ הַחֲלִיפִין בָּאוּ לְיָדוֹ עַל יְדֵי הֶחָמֵץ — הֲרֵי זֶה מִשְׂתַּכֵּר בְּאִסּוּרֵי הֲנָאָה.
אֲבָל אֲחֵרִים מֻתָּרִין לֵהָנוֹת מִדָּמִים וְחִלּוּפִין אֵלּוּ, כֵּיוָן שֶׁהֲנָאָה זוֹ אֵינָהּ בָּאָה לָהֶם עַל יְדֵי הֶחָמֵץ, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה שֶׁלָּהֶם, הֲרֵי אֵינָן מִשְׂתַּכְּרִין בְּאִסּוּרֵי הֲנָאָה:
יאוְכָל זֶה כְּשֶׁמְּכָרוֹ וְהֶחֱלִיפוֹ יִשְׂרָאֵל בַּעַל הֶחָמֵץ בְּעַצְמוֹ אוֹ עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ בֵּין שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל בֵּין שֶׁהוּא נָכְרִי, אֲבָל אִם מְכָרוֹ וְהֶחֱלִיפוֹ אָדָם אַחֵר שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעַל הֶחָמֵץ — הֲרֵי דָּמִים וַחֲלִיפִין אֵלּוּ מֻתָּרִין אֲפִלּוּ לְבַעַל הֶחָמֵץ עַצְמוֹ, אֲבָל אֲסוּרִין הֵן לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמָּכַר אוֹ שֶׁהֶחֱלִיף:
יבוְאִם מָשַׁךְ הַנָּכְרִי הַלּוֹקֵחַ תְּחִלָּה אֶת הֶחָמֵץ לִרְשׁוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נָתַן דָּמָיו אוֹ חֲלִיפָיו — הֲרֵי הֵן מֻתָּרִין, אֲפִלּוּ מָכַר וְהֶחֱלִיף הוּא בְּעַצְמוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁמָּשַׁךְ הַנָּכְרִי אֶת הֶחָמֵץ לִרְשׁוּתוֹ נִקְנָה לוֹ הֶחָמֵץ מִיָּד עַל יְדֵי מְשִׁיכָה זוֹ, וַהֲרֵי הֵן כְּשֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, וּמַה שֶּׁנּוֹתֵן אַחַר כָּךְ דָּמָיו אוֹ חֲלִיפָיו — הֲרֵי הֵן כְּמַתָּנָה בְּעָלְמָא, וְאֵינָן נִקְרָאִין דְּמֵי הֶחָמֵץ וַחֲלִיפָיו.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל כָּל זֶה וְאוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ מְכָרוֹ וְהֶחֱלִיפוֹ בַּעַל הֶחָמֵץ בְּעַצְמוֹ וְנָטַל דָּמָיו אוֹ חֲלִיפָיו וְאַחַר כָּךְ מָשַׁךְ הַנָּכְרִי אֶת הֶחָמֵץ לִרְשׁוּתוֹ — מֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת מִדָּמִים וַחֲלִיפִין אֵלּוּ. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הֶפְסֵד מְרֻבֶּה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר, אֲפִלּוּ לֹא מְכָרוֹ וְהֶחֱלִיפוֹ עַד לְאַחַר הַפֶּסַח שֶׁאֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
יגוְכָל זֶה בִּדְמֵי הֶחָמֵץ וַחֲלִיפָיו, אֲבָל הֶחָמֵץ עַצְמוֹ לְעוֹלָם הוּא עוֹמֵד בְּאִסּוּרוֹ, שֶׁאָסוּר לְכָל אָדָם לִקַּח אוֹתוֹ מֵהַנָּכְרִי, אֲפִלּוּ לֹא מְכָרוֹ לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל עַד לְאַחַר הַפֶּסַח. וְאִם נְתָנוֹ הַנָּכְרִי בְּמַתָּנָה לְאַחַר הַפֶּסַח — חַיָּב לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם, כְּדִין חָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תל״ה:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אבל מדברי סופרים כו׳. עיין בחק יעקב שחילק בין מעות לכסות וכלים, עפ״י מ״ש התוספות ריש פרק קמא דחולין, והוא מדברי רש״י פרק ד׳ דע״ז. ואשתמיטתיה מ״ש הרא״ש סוף פרק ב׳ דקידושין ע״ש, מבואר מדבריו דחליפין אפילו הן מעות אסורין וחליפי חליפין אפילו הן כסות וכלים מותרין. ודעת רש״י ותוס׳ לאסור אפילו בחליפי חליפין, אם לא משום ביטול פריה ורביה או משום שאינו דבר הניכר כמו כסות וכלים, כמו שביאר דבריהם במשנה למלך פ״ה מהלכות אישות ופרק טז מהלכות מכירה. וכן הוא בתוס׳ דנדרים ע״ש פירוש הסוגיא לפי שיטה זו. אבל אנן לא קיי״ל הכי, כמ״ש הש״ך ביו״ד סי׳ רי״ו. והוא הדין לכל איסורי הנאה, כמבואר בר״ן ובחידושי הרשב״א בנדרים, דאיבעיא זו היא בכל איסורי הנאה שאין תופסין את דמיהן אם הדמים מותרים למחליף עצמו, וכך מוכחת שם כל הסוגיא. אלא שהרשב״א ור״ן פסקו איבעיא זו לקולא, אבל אנן לא קיי״ל הכי, אלא כמ״ש הש״ע ואחרונים שם להחמיר בלי שום חולק.
עיין שם היטב בגמרא ור״ן ויתברר לך ביטול דברי הפרי חדש כאן שהכריע כהמקילין, שהרי טעם המקילין משום דפוסקין האיבעיא לקולא, ואנן לא קיי״ל הכי. ומ״ש הפרי חדש וסוגיא דנדרים כבר יישבה הרשב״א בחידושיו ריש פרק קמא דחולין, ועל זה סמך להקל, הוא דלא כהלכתא, שהרי הרשב״א שם מפרש סוגיא דנדרים דאיבעיא להו אם מותר להחליף לכתחלה, והוא כעין פי׳ הרא״ש שם בנדרים, וכבר תמה עליו במשנה למלך פ״ה מהלכות אישות והניחו בצ״ע. וגם הרשב״א בחידושיו לנדרים חזר בו, ופירש כפירוש הר״ן ושאר פוסקים. ובלאו הכי לא קי״ל הכי אלא כמ״ש בש״ע ואחרונים ביו״ד שם, דמפרשים האיבעיא בדיעבד. וכיון דלא איפשטא אזלינן לחומרא כהסכמת רוב אחרונים וגדולי הראשונים ז״ל. אלא כיון דאיבעיא זו היא בדרבנן יש לסמוך בהפסד מרובה על המקילין, שהם הרמב״ם* והרשב״א ריש פרק קמא דחולין בשם הרמב״ן והר״ן בנדרים: [*
כמ״ש בעל התרומות שער מ״ו בשמו. וצ״ע שהרמב״ם עצמו פסק האיבעיא דנדרים לחומרא, כמבואר ביורה דעה שם, ובגמרא משמע בהדיא דכל איסורי הנאה שוין לנדרים בזה, ע״ש דפשיט ממתניתין מכרן וקידש כו׳ וצ״ע.]
לא קנהו כו׳. כל זה מתבאר למעיין היטב במשנה למלך פרק י״ו מהלכות מכירה בשם בעל התרומות, כפי מה שפירש דבריו במסקנתו. ועיין בחו״מ סי׳ קצ״ח דכל שלא קנה הלוקח באחד מדרכי הקניות יש למוכר על המעות דין לוה, דה״ל כהלואה גמורה, ע״ש בב״י בשם הרי״ף ורמב״ם ורמב״ן: