Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Симан 31

Йоре Деа · симан 31 · лист 1 из 5
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּינֵי הֶפְקֵר וְהַשָּׂגַת גְּבוּל וּבוֹ י״ג סְעִיפִים
אהַמַּפְקִיר אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁאוֹמֵר “הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר”, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶדֶר, שֶׁהֲרֵי הַנֶּדֶר הוּא לַעֲנִיִּים וְהֶפְקֵר הוּא שֶׁמַּפְקִיר בֵּין לַעֲנִיִּים בֵּין לַעֲשִׁירִים, וְאִם הִפְקִיר לַעֲנִיִּים בִּלְבַד אֵינוֹ הֶפְקֵר — אַף עַל פִּי כֵן דִּינוֹ כְּנֶדֶר שֶׁאָסוּר לַחֲזֹר בּוֹ, כְּגוֹן אִם הִפְקִיר אֵיזֶה דָּבָר וּבָא אַחֵר לִזְכּוֹת בּוֹ — אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְחוֹת בּוֹ לוֹמַר שֶׁלִּי הוּא. אֲבָל קֹדֶם שֶׁאַחֵר זוֹכֶה בּוֹ — רַשַּׁאי הוּא עַצְמוֹ לִזְכּוֹת בּוֹ כִּשְׁאָר זוֹכֶה מִן הַהֶפְקֵר:
בהַמִּדְבָּרוֹתא הַיַּמִּים וְהַנְּהָרוֹת וְהַיְּעָרִים וְכָל מַה שֶּׁבָּהֶם הֵם מֻפְקָרִים וְעוֹמְדִים מֵאֲלֵיהֶם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶם זָכָה, כְּגוֹן לָצוּד חַיָּה וְעוֹף שֶׁבַּמִּדְבָּר, וְדָגִים שֶׁבַּיַּמִּים וּבַנְּהָרוֹת, וְלִלְקֹּט עֲשָׂבִים שֶׁבַּיַּעַר, וְהָעֵצִים וְהַפֵּרוֹת שֶׁל אִילָנוֹת יַעַר.
(לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶחֱזִיק בָּהֶם אָדָם בַּחֲזָקָה הַמּוֹעֶלֶת עַל פִּי הַתּוֹרָה לִקְנוֹת בָּהּ מִן הַהֶפְקֵר שֶׁהָיוּ מֻפְקָרִים וְעוֹמְדִים מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, כִּי חֲזָקָה הַמּוֹעֶלֶת בָּאִילָנוֹת הִיא כְּשֶׁיַּעֲבֹד עֲבוֹדָה הַמּוֹעֶלֶת לָאִילָן וְאָז קָנָה אוֹתוֹ אִילָן בִּלְבַד שֶׁעָבַד בּוֹ, וְאִם עָבַד אֵיזֶה עֲבוֹדָה הַמּוֹעֶלֶת בְּגוּף הַקַּרְקַע קָנָה הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ עִם כָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּהּ, וּבַיַּעַר לֹא עָבַד אָדָם עֲבוֹדַת קַרְקַע וְלֹא עֲבוֹדַת אִילָנוֹת בְּכָל אִילָן, לְפִיכָךְ הֵם הֶפְקֵר, בֵּין שֶׁהֵם בִּגְבוּל נָכְרִי בֵּין שֶׁהֵם בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל בְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים עַל פִּי ה׳, רַק שֶׁזָּכָה בָּהֶם יִשְׂרָאֵל מֵהֶפְקֵר — אֵין זְכִיָּתוֹ כְּלוּם בְּלֹא חֲזָקָה הַמּוֹעֶלֶת):
גבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיִשְׂרָאֵל וְנָכְרִי הֶדְיוֹטוֹת, אֲבָל מֶלֶךְ אֲפִלּוּ נָכְרִי שֶׁכָּבַשׁ אֵיזוֹ מְדִינָה בְּמִלְחָמָה — קוֹנֶה אוֹתָהּ עִם כָּל הַנְּהָרוֹת וְהַיְעָרִים שֶׁבָּהּ. וְאִם מָכַר אוֹ נָתַן יַעַר מִמֶּנָּה לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו — נִקְנָה לָהֶם קִנְיָן גָּמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בּוֹ לֹא הֵם וְלֹא הַמֶּלֶךְ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מָכַר אוֹ נָתַן מִמְּדִינָתוֹ. לְפִי שֶׁזֶּהוּ מִמִּשְׁפְּטֵי וְחָק הַמַּלְכוּת, שֶׁכָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ עִם הַנְּהָרוֹת וְהַיְּעָרִים הִיא בִּרְשׁוּת הַמֶּלֶךְ, בֵּין מְדִינָתוֹ בֵּין מְדִינָה שֶׁכּוֹבֵשׁ בְּמִלְחָמָה, וּמִשְׁפְּטֵי הַמַּלְכוּת הֵם דִּין גָּמוּר כְּדִין שֶׁל תּוֹרָה. לְפִיכָךְ, הַחוֹטֵב עֵצִים מִיעָרִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן בַּעְלֵיהֶם בְּחֹזֶק יָד — הֲרֵי זֶה גֶּזֶל גָּמוּר שֶׁל תּוֹרָה. וְאִם בִּגְנֵבָה — הֲרֵי זוֹ גְּנֵבָה גְּמוּרָה. וְכֵן הַצָּד חַיָּה וְעוֹף מִן הַיְּעָרִים וְדָגִים מִן הַנְּהָרוֹת אִם הַמֶּלֶךְ מָכַר אוֹ נָתַן זְכוּת זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לַנָּכְרִי.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
עיין לחם משנה, שדבריו הם הפך תלמוד ערוך (בבא קמא פ״א) דלא אמרו אלא בהיזמי לחין דאין דעתיה עלייהו, ומשום הכי אסרו בהמה גסה שמכלה האילנות עיין שם, וכן פסק הרמב״ם, וכן פסק רשב״ם פרק יש נוחלין גבי בני יוסף, ואם כן אין חולק על רבי שמעון בן אלעזר. וזו היא כוונת המגיד משנה שחילק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, רוצה לומר דשאני ארץ ישראל שהקב״ה נתנה להם מורשה (וגם לשבטים נתחלקה על פי ה׳ באורים ותומים כדתניא בב״ב דף קכ״ב. ועיין שם בדף ק״ו ע״ב). ואף שאף על פי כן לא נקנית להם אלא בחזקה המועלת, כדאמרינן בקדושין דף כ״ו במה ירשתם בישיבה, והכי נמי אמרינן בב״ב דף ק׳. מכל מקום כיון שהקב״ה נתנה להם דינה כמתנה, שדינה כמכר, שהמוכר או הנותן עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד זכה בכולן, עיין סי׳ קצ״ב. מה שאין כן בהפקר שאפילו מיצר מפסיק, הואיל ואין דעת אחרת מקנה אותו כמו במתנה עיין סמ״ע סימן ער״ה ס״ק י״ד, הילכך לא מהני הישיבה בערים להיערים אלא בארץ ישראל ודו״ק.
והא דאמרינן בב״מ דף ק״ז דאסור לקוץ עצים מהיער. ואף שהרמב״ם שם בדין ההוא נתחכם לכתוב אילן סתם, אין זה מספיק בגמרא, דאבא הוא יער צומח עצים. עיין מועד קטן דף י״ב ע״ב ובנדרים דף ס״ב. יש לומר שקנאוהו מהמלך או מבאי כחו, שכמו שהמלך קונה השביה לעבדים כמ״ש הרמב״ם פ״ט מהלכות עבדים בלא חזקה המועלת שהרי לא הזכירה כלל, ומן הסתם אין כל השביה עושה לו רחיצה סיכה כו׳, וגם אין הנכרי קונה בחזקה כלל, אלא חזקתו היא חזקת ידו שכבש במלחמה, כמ״ש התוס׳ בגיטין דף ל״ח בד״ה אבל בחזקה בשם ר״ח, כך הוא קונה כל הארץ בחזקת ידו שלא בחזקה המועלת כמ״ש התוס׳ שם ד״ה עמון כו׳ ע״ש, הלכך כל מקום שמגיע חוזק ידו זו היא חזקתו האמורה בגמרא שם, ואפילו ביערים ונהרות.