Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
חותדע, דאף ללישנא בתרא דהכ״מ דסוגיא דהשולח מיירי שלא בדינא דמלכותא ואפילו הכי קני למעשה ידיו, גם כן אי אפשר לומר דלהכי אהני יאוש דדוקא אחר יאוש קני כפירוש רש״י, דהא יליף מסיחון שקנה קרקע וקרקע אין יאוש מועיל בה כלל להרמב״ם. ורש״י יש לומר דסבירא ליה כהירושלמי שהביאו התוס׳ ריש פרק לולב הגזול דיש יאוש לקרקע. אבל להרמב״ם צריך לומר דיאוש שאמרו בעבד שנשבה אינו אלא משום קניית הישראל גוף העבד, אבל מעשה ידיו קנה מהנכרי אף לפני יאוש. וכן משמע בהדיא ברמב״ם פ״ח שם, שפסק שם דלפני יאוש צריך ליתן דמיו לרבו שני, והיינו משום דקני למעשה ידיו. ולא משום דלמא מימנעי ולא פרקי, מדלא חשש לזה בפדאו לשם בן חורין שלא ישתעבד בו או יחזיר מעותיו, דהתם מפורשת חששא זו בגמרא, עיין שם היטב, ובלחם משנה שתמה על הרמב״ם. ולפי מה שנתבאר אתי שפיר, דהרמב״ם סבירא ליה, כיון שהתוספתא נשנית כאוקימתת אביי בלפני יאוש אין למדין הימנה, כיון שלא הביאוה בגמרא לפשוט ממנה, כמ״ש הרא״ש פ״ב דחולין. ובפרט כאן דרשב״ג מטעי טעי בת״ק לרבא, יש לומר דהתוספתא נשנית לטעותא דרשב״ג בת״ק, דת״ק חייש למימנעי ולא פרקי כשפדאו לשם בן חורין, ואף שהלה יחזיר לו דמיו לא ירצה להיות מעותיו בטלות על חנם, מה שאין כן בפדאו לשם עבד ישתעבד בו הוא עד שיבא הלה, ורשב״ג סבירא ליה דגם בעבדים מצוה לפדות, ולא יחוש אם יהיו מעותיו בטלות עד שיבא הלה ויפדנו מידו וישתעבד בו, אבל אם לא יפדנו מידו בודאי מימנעי, דאין זו מצוה כלל ליתן מתנה. אבל באמת ת״ק לא חייש כלל לדלמא מימנעי, ואם כן לפני יאוש אף שפדאו לשם בן חורין ישתעבד בו ואין צריך ליתן לו כלום, אבל לשם עבד קני ליה למעשה ידיו מהנכרי שקנאו בדינא דמלכותא למעשה ידיו, משום הכי צריך להחזיר מעותיו, וזה צריך להחזיר העבד למי שהגוף שלו, ואני קורא בו עבד איש, עבד שיש לרבו רשות עליו קרוי עבדו, ושעבודא בעלמא הוא דאית לשני על מעשה ידיו, ודו״ק היטב:
пункт 8
קְטַנָּה יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת לְעִנְיַן מְצִיאָה, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ לְעִנְיַן גֵּט. אֲבָל קָטָן אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמֻתָּר לִטֹּל מְצִיאָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹתָיו. וְאַף אִם הִגִּיעָה לְיָדוֹ — אֵין בָּהּ מִשּׁוּם גֶּזֶל שֶׁל תּוֹרָה, אֶלָּא אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אֲבָל אִם נְתָנוֹ מַתָּנָה לַקָּטָן — יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם גֶּזֶל שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהַקָּטָן קוֹנֶה כְּשֶׁדַּעַת אַחֶרֶת מַקְנָה אוֹתוֹ: טпункт 9
מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַסְּמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים — הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ, חֲכָמִים תִּקְּנוּ לוֹ מִפְּנֵי דֶּרֶךְ שָׁלוֹם הוֹאִיל וְזָנָן מִשֶּׁלּוֹ. אֲבָל אִם אֵין בְּנוֹ סָמוּךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן— מְצִיאָתוֹ לְעַצְמוֹ וְלֹא לְהַזָּנָן, לְפִי שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ מִפְּנֵי דֶּרֶךְ שָׁלוֹם אֶלָּא לָאָב וְלֹא לְאַחֵר הַזָּן בְּתוֹרַת צְדָקָה, מִפְּנֵי שֶׁאִם לֹא יָזוּן הוּא יָזוּנוּ אֲחֵרִים, שֶׁרַבִּים מְצוּיִים הַזָּנִים וּמְפַרְנְסִים בְּדֶרֶךְ צְדָקָה. אֲבָל בִּתּוֹ עַד שֶׁתִּבְגַּר — מְצִיאָתָהּ לְאָבִיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְכֵן מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. וְכֵן מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. וְאִם נְתָנוֹ מַתָּנָה לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים הַסְּמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ — הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם נְתָנוֹ לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים אַף עַל פִּי שֶׁסְּמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ — הֲרֵי הִיא שֶׁלָּהֶם. וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים — מְצִיאָתָן לְעַצְמָן: יпункт 10
בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא זָכוּ אַרְבַּע אַמּוֹתָיו אַף עַל פִּי שֶׁנָּפַל לוֹ עָלֶיהָ אוֹ שֶׁפֵּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ — מֻתָּר לְאַחֵר לְהַקְדִּים לִזְכּוֹת בָּהּ בְּהַגְבָּהָה. וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא זֶה — יֵשׁ אוֹסְרִים, שֶׁעָנִי הַמְהַפֵּךְ בַּחֲרָרָה וּבָא אַחֵר וּנְטָלָהּ מִמֶּנּוּ נִקְרָא רָשָׁע. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵּן אֶלָּא כְּשֶׁמְּהַפֵּךְ לְהִשְׂתַּכֵּר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת חֲרָרָה בְּעַד אֵיזֶה שֵׁרוּת שֶׁיְּשָׁרְתֵהוּ וּבָא אַחֵר וּקְדָמוֹ נִקְרָא רָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִשְׂתַּכֵּר כֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר, אַף שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה טֹרַח בְּהִשְׁתַּדְּלוּת עַד שֶׁיִּמְצָא מָקוֹם אַחֵר כָּזֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּמְצִיאָה. וְכֵן עִקָּר. וּמִכָּל מָקוֹם, בַּעַל נֶפֶשׁ יַחְמִיר לְעַצְמוֹ. אֲבָל הַמְחַזֵּר אַחַר דָּבָר לִקְנוֹתוֹ בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין וּבָא אַחֵר וּקְדָמוֹ — נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁהֲרֵי הָיָה מוֹצֵא לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר בְּמָקוֹם אַחֵר עַל יְדֵי טֹרַח וְהִשְׁתַּדְּלוּת. אֶלָּא אִם כֵּן הוּא קוֹנֶה בְּזוֹל גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לִקְנוֹת כָּךְ בְּמָקוֹם אַחֵר — אֲזַי דִּינוֹ כִּמְצִיאָה, אִם הָרִאשׁוֹן לֹא קָנָה עֲדַיִן בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַקִּנְיָן שֶׁהַמִּקָּח נִקְנָה בּוֹ: קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой