Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Цицит и облачение в талит

Орах Хаим · симан 8 · лист 6 из 8
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
כאאִם יֵשׁ לוֹ כַּמָּה בְּגָדִים שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפוֹת — כֻּלָּם חַיָּבִים בְּצִיצִית, אֲפִלּוּ לוֹבְשָׁן כֻּלָּן כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם” — הַרְבֵּה בְּגָדִים בְּמַשְׁמָע. וְאִם לוֹבְשָׁן כֻּלָּם זֶה אַחַר זֶה בְּלִי הֶפְסֵק שִׂיחָה בֵּינְתַיִם, וְהָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה לְלָבְשָׁם כֻּלָּם מִיָּד — לֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת לְכֻלָּם, אֲפִלּוּ אִם פָּשַׁט הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁלָּבַשׁ הַשֵּׁנִי.
אֲבָלג אִם הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּשִׂיחָה אוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְדַוְקָא שֶׁהִפְסִיק שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה, אֲבָל לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה כְּגוֹן שֶׁאָמַר תְּנוּ לִי הַבֶּגֶד — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
וְכֵןד אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה בִּשְׁעַת בְּרָכָה לְלָבְשָׁם כֻּלָּם מִיָּד, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּמְלַךְ אַחַר־כָּךְ וּלְבָשָׁם כֻּלָּם זֶה אַחַר זֶה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ כֵּן — הֲוָה כְּמַפְסִיק, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל מַה שֶּׁנִּמְלַךְ אַחַר שֶׁגָּמַר לִלְבֹּשׁ הַבְּגָדִים שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה.
אֲבָל אִם הֵבִיאוּ לוֹ עוֹד בְּגָדִים לִלְבֹּשׁ כְּשֶׁעֲדַיִן הָיָה מֻנָּח לְפָנָיו מֵאוֹתָן הַבְּגָדִים שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה וְלֹא לְבָשָׁן עֲדַיִן בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְלַךְ לִלְבּשׁ גַּם אֵלּוּ הַבְּגָדִים שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ עַכְשָׁו — אֲזַי לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ עַל אֵלּוּ הַבְּגָדִים שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ עַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁלֹּא גָּמַר עֲדַיִן לְבִישַׁת בְּגָדִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ עֲלֵיהֶם — הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁלֹּא גָּמַר סְעוּדָתוֹ וְהֵבִיאוּ לוֹ עוֹד לֶאֱכֹל, דְּאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:
כבאִם לוֹבֵשׁ טַלִּית קָטָן בְּבֵיתוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו “לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית”, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, מִכָּל מָקוֹם אִם אַחַר־כָּךְ הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו גַּם כֵּן “לְהִתְעַטֵּף”, וְאֵינוֹ נִפְטָר בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, מִשּׁוּםה דְּהַהֲלִיכָה מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת חָשׁוּב הֶפְסֵק וְאַף אִם לֹא הִפְסִיק בְּשׁוּם שִׂיחָה בֵּינְתַיִם, וַאֲפִלּוּ הָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אבל אם הפסיק ביניהם בשיחה כו׳. כן כתבו הרא״ש והטור והש״ע, ואחריהם נמשכו כל האחרונים לבד המגן אברהם, שכתב וזה לשונו, לפי מה שהכריעו האחרונים ביורה דעה סימן יט שאין לברך הוא הדין כאן, עד כאן לשונו. ולא עיין שם בש״ך שכתב בשם כל האחרונים דצריך לברך זולת הט״ז שמספק את עצמו בכך וכבר השיג עליו בנקודות הכסף. ובספרים אחרים הגיה במגן אברהם דיש לברך, וכן צריך להיות.
וכן אם לא היה בדעתו כו׳. כן כתב האגור וש״ע, והסכים לזה הב״ח והמגן אברהם. ואף הט״ז אינו חולק בדין זה, אלא אם יש עדיין לפניו מהבגדים שהיה בדעתו עליהם בשעת הברכה, וזה הניח בצריך עיון. ודו״ק הטיב בדבריו, ותשכח דהכי הוא כדאמינא.
ולפי זה אפשר שגם המגן אברהם אינו חולק על הט״ז כלל, דהמגן אברהם לא איירי אלא כשכבר לבש הבגדים שהיה בדעתו עליהם בשעת הברכה, שהרי כתב, ומהאי טעמא גבי מילה צריך לברך, עיין שם, וגבי מילה לא איירי כלל שהביאו השני בעוד שהראשון לא נימול (ועיין בש״ך שם שהקשה מבעל העיטור שבסימן יט ודו״ק).
ובלאו הכי דברי הט״ז נכונים לדינא, שהרי ביורה דעה סימן יט הסכימו הט״ז והש״ך בשם רוב האחרונים דלא כבעל העיטור, אם כן מוכח דלא קיימא לן לחלק בין שחיטה למילה (ואף המגן אברהם לא כתב כן אלא לתרץ דברי רמ״א ביורה דעה שפסק כבעל העיטור, וכבר חלקו עליו כל האחרונים שם ביורה דעה עיין שם). ולפי זה על כרחך צריך לומר דלגבי שחיטה אין קבע, שהרי שחיטה ומילה שווין לדעת כל האחרונים, ומילה לכולי עלמא אין קבע כמו שכתב המגן אברהם, ואם כן צריך לומר דגבי שחיטה נמי אין קבע, דאם לא כן מאי טעמא דהאחרונים לחלוק על בעל העיטור ורמ״א ז״ל עיין שם בש״ך סק״ט ודו״ק.
וכיון שנתברר שדעת האחרונים דלא אמרינן יש קבע לשחיטה, אם כן שוב אין לחלק בין שחיטה לציצית וכיון שפסקו האחרונים ביורה דעה כסמ״ג דאין לברך כשעדיין מונחים לפניו מהראשונים, אם כן הוא הדין נמי גבי ציצית וכמו שכתב הט״ז.
דההליכה מביתו לבית הכנסת כו׳. כן כתבו הש״ע והמגן אברהם. ואע״פ שהט״ז חולק על זה, מכל מקום לפי מה שכתב המגן אברהם כל דבריו דחויין.
דמה שהקשה מהתוספות לא קשה מידי, דהתם הוי בבית אחד, עיין בזבחים ריש פרק ג ובמסכת מידות ודו״ק ובבית אחד לא הוי הילוך הפסק כלל, כמו שכתב המגן אברהם. ובזה מיושב מה שהקשה החכם צבי על התוספות, ודו״ק היטיב.
ומ״ש הט״ז דאם כן הוי ליה למחשב תיכף כו׳ אישתמיטתיה מה שכתב הבית יוסף בסימן רו בשם שבלי לקט, וכן פסק רמ״א שם בהגהה, דאפילו בשתיקה אסור להפסיק, ואף להרד״א שחולק על זה כמו שכתב המגן אברהם, מכל מקום מודה דלכתחילה אסור להפסיק.
ומ״ש הט״ז מסימן קד לא קשיא מידי, דאף הרב בית יוסף מודה דההליכה בעצמה אינה הפסק, אלא השינוי מקום מביתו לבית הכנסת הוא דהוי הפסק, כמו שכתב המגן אברהם, ובסימן קד מיירי בבית אחד. ואפילו מבית לבית נמי לא קשיא מידי, דבאמצע מצוה לא שייך הפסק כמו שכתב המגן אברהם. ואם כן מאחר שנסתלקו כל התמיהות של הט״ז פשיטא דנקטינן כהשלחן ערוך.