Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Поздняя редакция к симану 243 · последняя редакция

Орах Хаим · симан 243 · лист 3 из 10
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דושאני שכיר יום, דכיון שכל יום מתחשב לבדו הרי הנכרי שכירו של ישראל בשבת ונעשה כשלוחו ממש, דהא לענין דין שליחות אין חילוק בין בחנם בין בשכר מדאורייתא בישראל, והוא הדין מדרבנן בנכרי. משא״כ כששכרו לשנה לא נעשה שלוחו לשבת, מאחר שהשכירות יכולה להתקיים בימות החול א״כ אינו עושה בשבת בשביל שכירות הישראל ושליחותו. ואף דישראל כהאי גוונא מיקרי שלוחו, היינו משום דיום השבת יוכל להכלל ג״כ בכלל שכירותו, אבל בנכרי לא אסרו אלא היכא דמיחזי כשלוחו, דמיחזי דייקא, ולא מה שיוכל להיות נכלל בכללא. ואף דגם בשכיר יום כששכרו לימים סתם הרי לא פירש לו יום השבת, אלא שכשעובד בו נכלל ג״כ בכלל שכירות זו, מ״מ כיון שמחשב עמו חשבון הימים, או אפילו משלם לו סתם לפי חשבון בלי הזכרת החשבון בפירוש, לא מקרי הבלעה בכהאי גוונא, אלא כשמבליע בשעת השכירות כגון לשבוע כמ״ש בסי׳ ש״ו. וכיון שיום השבת משתלם להנכרי בפני עצמו אין לך מיחזי כשלוחו גדול מזה, מאחר שנראה לעין שמשלם לו בעד יום השבת כפי סך הפיסוק שפסק עמו בעד כל יום בשעה ששכרו לימים, ולא כמי שמשלם למי שעשה מלאכה מעצמו יום אחד בלי שום שכירות ושליחות כלל, שבודאי דרך בעל הבית שלא לשלם לו כל כך כמו אילו שכרו לו. וז״ש הרמב״ם שלא יחשוב עמו יום יום, יום יום דייקא, ולא יחשוב דייקא, שלשון יחשוב משמע חשבון הפירעון לומר לו שינכה בעד כל יום שבטל לפי ערך סכום הימים שבשנה שנמצא שכר יום השבת משתלם לו שלא בהבלעה, וקמשמע לן שאף שבשעת השכירות היתה בהבלעה אם אחר כך חוזר ומחשב יום יום אסור.
האבל אם אינו מחשב עמו לנכות לו משכרו אף שמקפיד עליו וגוער בו על העבר לא מיתסר לפי דעת הרמב״ם, דקאי בשיטת ספר התרומה (כמ״ש במגדל עוז שם). דספר התרומה התיר בהדיא לומר לעבדו ושפחתו השכורים מדוע לא עשית האש למה לא הדלקת הנר כו׳, עיי״ש בסימן רנ״ב. ור״ל שלא להשתמש לאור הנר ולהתחמם כנגד המדורה אלא ליהנות מרחוק, דשרי כמ״ש סימן רע״ו סוף ס״א בהג״ה (ומ״ש המ״א שם בשם הגהות מרדכי, היא דעת רבינו שמחה דפליג אספר התרומה כמו שיתבאר לקמן), והוא מהירושלמי הובא בספר התרומה שם סי׳ רמ״ט. והא דסתם ספר התרומה סי׳ רנ״ב ולא פירש כן בהדיא, משום דלא פסיקא ליה, דהא משכחת לה נמי דשרי גם להשתמש לאור הנר אם היה נר אחד דלוק בבית, וכן להתחמם אם היתה אש מועט, כמ״ש שם לפני זה בסמוך, ומשום הכי לא חש להאריך, וסמך אמה שהביא הירושלמי בסימן רמ״ט. ובסימנים שלא הביא הירושלמי, הרי שינה לשונו שבפנים סי׳ רנ״ב וכתב להשתמש במקום ליהנות שבפנים. ומשום הכי נמי לא הוצרך להביא הירושלמי, דמהיכי תיתי לאסור בשאינו משתמש (וגם אפשר דקאי אדסמיך ליה ואם היה כבר מעט אש כו׳ או נר אחד כו׳, כדאיתא בהדיא באגודה סוף פ״ק מדוע לא הרבית כו׳. וכן מצאתי בהדיא בספר התרומה כתב יד ישן נושן סימן רכ״ב. ובדפוס נשמט כדמוכח בסימנים שם). ומשום הכי נמי שינה הסמ״ג לשון ספר התרומה וכתב סתם מדוע לא עשית כך כו׳. והא דלא הזכיר קבולת ולא קצץ, משום דמיירי בסתם גוי משרת לישראל בשכירות. ומ״ש אח״כ לומר לעבדו כו׳, היינו הקנוי לו, כדמייתי מפ״ב דכריתות, ע״ש בגמ׳ וב״י סימן ד״ש.