Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יב
пункт 12
וספר התרומה וסיעתו שהתירו גם בשכיר לכל המלאכות ס״ל דקצץ מהני גם אם לא הוה כקבלן דכדידיה דמי, כיון דקצץ עביד אדעתא דנפשיה, ולא גרע מנכרי העושה מעצמו שאינו צריך למחות אע״ג דאינו קבלן כדתנן נכרי שבא לכבות כו׳, לשיטתם דלא ס״ל דבדליקה דוקא הקילו, וכמ״ש הרשב״א והרא״ש סוף פרק כל כתבי גבי ליקט עשבים. והערמה דאסרו התם, היינו בדאיכא חשש אמירה לנכרי, כדמייתי מפרק הפועלים ע״ש בגמרא וקא עברי משום ולפני עור כו׳. וכן הוא בהדיא בהגהות אשר״י מאור זרוע שם. וע״ש בתוס׳ ד״ה מיחלפי כו׳. ואף דבספר התרומה כתב שלא יערים לומר לעשות לעצמו כו׳, ומשמע דקאי אברייתא מאכיל אחריו כו׳ דמיירי בליקט לבהמתו, וכ״מ בהדיא מלשון וכ״ש כו׳, וכ״מ ג״כ מסיום לשונו מאכיל את בהמתו של ישראל מוקצה כו׳, דמשום מוקצה בלחוד נגע בה ולא משום איסור הלקיטה כלל לפי שהיא בשביל הנכרי. מ״מ ממילא משמע, מדמייתי ממתני׳ דנכרי שבא לכבות כו׳, מכלל דלא ס״ל כמ״ש הרשב״א לדחות דבדליקה דוקא הקילו. אלא דאפ״ה ס״ל לספר התרומה כיון דמאכיל לבהמת ישראל ניכר בזה שמתכוין בשביל ישראל כמו במדליק במסיבה שרובה ישראל, אלא דכיון דאיכא למימר נמי דעביד אדעתא דנפשיה כמו בנכרי שבא לכבות יש להקל בבהמתו, שאין גופו ממש נהנה כמו במשתמש לאור הנר שהדליק את הנר במסיבה. ולא מהני האי טעמא לספר התרומה אלא כשלא הערים הנכרי בלקיטתו לרבות בשביל ישראל, אבל אם ריבה בשבילו לא מהני האי טעמא שאין גופו נהנה, דהא תנן בהדיא ואם בשביל ישראל אסור, אע״ג דעביד אדעתא דנפשיה, משום דמה שמאכיל לבהמתו ה״ל כגופו נהנה, אף שאינו מעמידה בידים אלא דקאי באפה ואזלה ואכלה, וליקט עשבים דמי להדליק נר דאסור אפילו במסיבה, ומה שהנכרי מאכיל לא עדיף מקאי באפה לספר התרומה, אלא בליקט לבהמתו, דעלה קאי וכתב וכל שכן כו׳, ודיו לבא מן הדין כו׳. אבל הרשב״א והרא״ש ס״ל דאף שהמאכיל לבהמת ישראל דמי למסיבה שרובה ישראל, מ״מ כיון דהנכרי אדעתא דנפשיה עביד לא מיקרי גופו נהנה כלל דהנאה ממילא אתיא מהנכרי דעביד לנפשיה (דהרשב״א נמי ס״ל לחלק בין גופו נהנה בשבת כמ״ש בתשובה שבב״י סי׳ ד״ש),📖 Ссылка на источниксиман 304
משא״כ במסיבה דאסרו להשתמש לאורו כמ״ש לעיל. וספר התרומה ס״ל דלא מהני הא דעביד אדעתא דנפשיה אלא לענין איסור מוקצה בליקט לבהמתו, ולא בליקט גם בשביל ישראל למימר דלא מיקרי גופו נהנה משום הכי, מאחר דדמי למסיבה שעושה בשביל ישראל, אף שמתכוין לטובת עצמו ומיקרי אדעתא דנפשיה בגמ׳. אבל בעלמא היכא דאינו נהנה כלל בשבת מודה ספר התרומה להרא״ש ורשב״א בשם התוס׳, וכן הוא בהדיא בתוס׳ שלנו בשם ר״ש הזקן.