Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יג
пункт 13
והכי נמי ס״ל למהר״ם בהגהות מיימוניות פ״ח, דנכרי העושה מעצמו אין לאסור מהא דאפילו בערב שבת אין נותנים כו׳, פי׳ דאף דבית הלל אין מתירים אלא בקצץ דוקא כמו באגרת, דהתם אמירה לנכרי כו׳, פירוש דאף שלא א״ל לעשות בשבת מ״מ כיון דאמר לו לעשות הרי מחמת אמירה זו עושה בשבת (ונעשה כשלוחו וכאילו אמר לו לעשות בשבת), דכיון דלא קצץ ולא סמכא דעתיה לקבל שכר עביד אדעתא דישראל שצוהו לעשות, אבל העושה מעצמו לא עביד אדעתא דישראל מסתמא מאחר שלא אמר לו כלום אלא אדעתא דנפשיה, דהיינו נכרי דעלמא שיודע שלא יפסיד, כדפרש״י דף קכ״א, ושפחה השכורה לשנה להשלים קבלנותה שקבלה עליה לעבוד כל השנה בכל המלאכות הצריכות בבית. והיינו דוקא בדליכא אמירה דישראל כלל, אבל בדאיכא אמירה דישראל אמרינן דעביד אדעתא דישראל למהר״ם בשכיר שנה, שאינו מצפה לקבל שכר נוסף בעד מלאכה זו של שבת, ולא ס״ל התירא דספר התרומה (עיין תשובת מהר״ם סי׳ תקנ״ט📖 Ссылка на источниксиман 559
בהג״ה בשם מהר״ם) לומר מדוע לא עשית בשבת שעברה כו׳, אלא בנכרי דעלמא, שיודע שלא יפסיד ומצפה לקבל טובת הנאה בודאי בעד עמלו בלי שום ספק ודעתו סומכת ע״ז, שאל״כ לא היה עושה בשבת מעצמו בלא אמירת הישראל היום מאחר שאינו אדון לו לצוות עליו, ואין חוששים שמא מכניס את עצמו לספק קבלת פרס אלא כשהישראל אמר לו בפירוש לעשות, כמו בכלים לכובס ושליחת אגרת ולא קצץ, דאף שלא אמר לו לעשות בשבת והוא עושה מעצמו למהר מלאכתו (להשלים קבלנותו) אין זה מועיל כלום, הואיל וכל עשיית המלאכה אינה אדעתא דנפשיה בודאי, כל שאין דעתו סומכת עליו לקבל שכרו בודאי, אלא אדעתא דישראל לקיים מאמרו ולמלאות בקשתו, ומשום הכי מיקרי עשייתו בשבת אדעתא דישראל, משא״כ בשליחת אגרות כשיש לו דרך לשם בלאו הכי. אבל את״ל דס״ל למהר״ם לגמרי כדעת ספר התרומה, שהתיר אפילו בשכיר שנה לומר מדוע לא עשית כו׳, אע״ג דע״י אמירה זו הוא כמוכרח קצת לעשות בשבת דוקא, מאחר דלא אמר לו לעשות בשבת בפירוש, א״כ כל שכן שיש להתיר בקבלנות אע״ג דלא קצץ, מאחר דלא הזכיר לו כלל לעשות בשבת אפילו ברמז והוא עושה מדעתו ורצונו לגמרי. ואין לומר דשאני שכיר שנה דמקרי קצץ וקצץ עדיף, כמו שנתבאר לעיל לספר התרומה, א״כ העיקר חסר מן הספר בדברי מהר״ם. אלא ודאי כמשמעו דהעיקר הוא משום דעושות מעצמן וליכא אמירה כלל, משום דס״ל למהר״ם דשכיר שנה לא מקרי קצץ כלל, ולא עדיף כקבלנות, משום דקבלנות מיירי בקצץ כמ״ש הרא״ש תלמידו, וכמ״ש התוס׳. ומהר״ם ס״ל דהלכה כתוס׳ בכל מקום אפילו נגד הרי״ף.