Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ט כיון שאינו אומר לו בפירוש כו׳. כ״כ המ״א ופרי חדש. והוא מוכרח בדברי הש״ע כאן שפסק ליתן לו דבר מועט, ולפי מה שכתב החק יעקב דחמץ דמי לשאר חפצים דאפילו דבר מועט אסור, ועיקר ההיתר דאמר לו בפירוש על מנת שלא יוציאנו, דשרי אפילו בשאר חפצים לשטת החק יעקב, אע״פ שבודאי יוציאנו, א״כ אפילו הרבה נמי שרי. אלא ודאי שדעת הש״ע לפסוק כי״א הב׳ שבמרדכי פ״ק דשבת, וכן פסקו רש״ל ורמ״א וט״ז ומ״א, וכן הוא בהדיא בב״י סי׳ שכ״ה.📖 Ссылка на источник
пункт 9
אַחַר שֶׁגָּמַר מִלֶּאֱכֹל סְעוּדַת שַׁחֲרִית בְּשַׁבָּת זֶה קֹדֶם שָׁעָה חֲמִישִׁית, יְנַעֵר הֵיטֵב הַמַּפָּה שֶׁאָכְלוּ עָלֶיהָ מִן הַפֵּרוּרִין הַדַּקִּין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּהּ, וְהַקְּדֵרוֹת וְהַקְּעָרוֹת וְהַכַּפּוֹת וּשְׁאָר הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ יְקַנְּחֵם הֵיטֵב בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בָּהֶם חָמֵץ בְּעַיִן (וְיַטְמִין הַמַּפָּה עִם שְׁאָר כְּלֵי הֶחָמֵץ בְּחֶדֶר שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ לְשָׁם כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ״א),📖 Ссылка на источниксиман 451
וְיַשְׁלִיךְ הַקִּנּוּחַ וְהַפֵּרוּרִין הַדַּקִּים בִּמְקוֹם דְּרִיסַת הָרַגְלַיִם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, דִּכְשֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית כְּבָר הֵן מְבֹעָרִין עַל יְדֵי דְּרִיסַת הָרַגְלַיִם. אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ לוֹ פֵּרוּרִין גְּדוֹלִים, צָרִיךְ לִתְּנֵם לְנָכְרִי בְּמַתָּנָה גְּמוּרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לִתֵּן בְּשַׁבָּת מַתָּנָה שֶׁאֵין בָּהּ צֹרֶךְ הַשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ו📖 Ссылка на источниксиман 306
עַיֵּן שָׁם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן כְּדֵי לְבַעֵר הֶחָמֵץ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו בְּפֶסַח בְּ“בַל יֵרָאֶה”, הֲרֵי יֵשׁ בִּנְתִינָה זוֹ צֹרֶךְ מִצְוָה, וּמֻתָּר לִתֵּן מַתָּנָה לְצֹרֶךְ מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ לְהוֹצִיאָן מִבֵּיתוֹ לְמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ בְּשַׁבָּת מִן הַתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּכְרִי יוֹצִיאֶנּוּ וְעַל מְנָת כֵּן הוּא נוֹתֵן, מִכָּל מָקוֹםא כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ, הֲרֵי הַנָּכְרִי עוֹשֶׂה כֵן מִדַּעַת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ שְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ אֶלָּא דָּבָר מוּעָט, דְּהַיְנוּ מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת, שֶׁאִם הָיָה הַנָּכְרִי רוֹצֶה הָיָה יָכוֹל לְאָכְלָהּ כֻּלָּהּ בְּבֵית הַיִּשְׂרָאֵל. וְאִם הוֹצִיאוֹ הַנָּכְרִי וְחָזַר וּבָא לְבֵית הַיִּשְׂרָאֵל, יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִתֵּן לוֹ מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת, וְכֵן אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. אֲבָל אָסוּר לִתֵּן לוֹ בְּפַעַם אַחַת יוֹתֵר מִמְּזוֹן סְעוּדָה אַחַת, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כֻּלּוֹ עַכְשָׁו בְּבֵית הַיִּשְׂרָאֵל, הֲרֵי נִכָּר הַדָּבָר שֶׁנּוֹתֵן לוֹ עַל מְנָת לְהוֹצִיאוֹ, וַהֲרֵי כְּאִלּוּ אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ לְהוֹצִיאוֹ: יпункт 10
וְכָל זֶה כְּשֶׁהַנָּכְרִי מוֹצִיאוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל אִם הוּא מוֹצִיאוֹב דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מֻתָּר לִתֵּן לוֹ הַרְבֵּה בְּבַת אַחַת, וְלוֹמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ, שֶׁבִּמְקוֹם מִצְוָה הִתִּירוּ לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ז:📖 Ссылка на источниксиман 307
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
Бейт Йосеф, симан 325
ודברי החק יעקב צ״ע: דרך כרמלית כו׳. כן הוא הסכמת רוב האחרונים. והחק יעקב רוצה לחלוק עליהם בדברים תמוהים, שמפרש מ״ש ב״י ורמ״א סימן שכ״ה📖 Ссылка на источниксиман 325
להוציא חמץ בפסח היינו בפסח ממש לאחר זמן איסורו דאיכא מצוה, ודבריו סותרים זה את זה, שהוא ז״ל עצמו בסי׳ תמ״ו פסק דיכפה עליו כלי ולא יבערנו אפילו על ידי נכרי, והוצאה בלא ביעור בודאי אינה כלום לאחר זמן איסורו שאין בידו למכרו וליתנו במתנה ולהפקירו, דאם לא כן הוה ליה למימר תקנה זו בסי׳ תמ״ו, ולמה פסק לכפות עליו כלי. גם מ״ש החק יעקב דקודם זמן איסורו ליכא מצוה דבריו תמוהין, דא״כ למה התירו ליתן מתנה בשבת, שאסור אם לא לדבר מצוה כמ״ש הב״י סס״י תקכ״ז בשם המרדכי, ופסק כן המ״א בסי׳ ש״ו.📖 Ссылка на источниксиман 306
וכ״כ הפרי חדש דהא דשרי לבטל החמץ ולהפקירו בשבת משום דהוה דבר מצוה. ודברי החק יעקב צ״ע: