Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Запреты в праздник и разрешённое с изменением

Орах Хаим · симан 510 · лист 1 из 5
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמֻּקְצֶה כְּשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂהג שׁוּם מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַמֻּקְצֶה, כְּגוֹן לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה הַנַּעֲשֵׂית מֵעֲצֵי מֻקְצֶה אוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מֵהַמֻּקְצֶה, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהַהֲנָאָה בָּא לוֹ מֵאֵלֶיהָ, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַמֻּקְצֶה בַּהֲנָאָתוֹ מִמֶּנָּה — לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים עַל כָּךְ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח.
כַּמָּה דְבָרִים הָאֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת בְּיוֹם טוֹב וְאֵיזוֹ מֵהֶם מֻתָּרִים עַל יְדֵי שִׁנּוּי וּבוֹ כ״א סְעִיפִים
אמֻתָּר לִמְלוֹל שִׁבֳּלִים שֶׁל תְּבוּאָה בְּיָדָיו כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל הַזֶּרַע מִן הַשִּׁבֹּלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִמְלוֹל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְכֵן מֻתָּר לְפָרֵךְ הַשַּׁרְבִיטִים שֶׁל קִטְנִיּוֹת בְּיָדָיו כְּדֵי שֶׁיִּתָּלְשׁוּ הַזֵּרְעוֹנִים מִמְּקוֹם חִבּוּרָם בַּשַּׁרְבִיט וְיוֹצִיאֵם מִתּוֹכָם בְּיָדָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְפָרֵק דָּבָר מִגִּדּוּלוֹ, וְאִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה כֵּן בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי כְּלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ, אוֹ שֶׁהָיָה מְפָרֵק הַזֵּרְעוֹנִים בְּיָדָיו מִמְּקוֹם חִבּוּרָם הָיָה חַיָּב מִשּׁוּם דָּשׁ, מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם טוֹב כֵּיוָן שֶׁאִסּוּר הַדִּישָׁה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא גָזְרוּ אֶלָּא עַל דִּישָׁה גְמוּרָה שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהּ בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים, דְּאַף בְּיוֹם טוֹב לֹא הִתִּירוּ לִמְלוֹל וּלְפָרֵךְ אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁנּוּי, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּמְלוֹל וִיפָרֵךְ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל יָדוֹ אַחַת בִּלְבָד.
וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם אִם אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן עַל יְדֵי שִׁנּוּיא — טוֹב לְהַחֲמִיר וְלָחוּשׁ לִסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה.
בהַזֵּרְעוֹנִים אַחַר שֶׁנִּתְפָּרְכוּ מֵהַשִּׁבֳּלִים וַעֲדַיִן הֵם מְעֹרָבִים עִם הַמֹּץ — מֻתָּר לְנַעֲרָן מִיָּדוֹ הָאַחַת לְיָדוֹ הַשֵּׁנִית וּלְנַפֵּחַ מֵהֶן הַמֹּץ. וְלֹא יְנַפַּח הַרְבֵּה בְּיַחַד, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַפֵּחַ לְצֹרֶךְ הַחֹל, אֶלָּא מְנַפֵּחַ מְעַט מְעַט וְאוֹכֵל מִיָּד. וַאֲפִלּוּ בְּקָנוֹן, שֶׁהוּא כְּלִי שֶׁרֹאשׁוֹ אֶחָד רָחָב וְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי עָשׂוּי כְּמִין מַרְזֵב קָצָר — מֻתָּר לִתֵּן הַזֵּרְעוֹנִים בְּתוֹךְ הָרָחָב וּלְנַעֲנֵעַ, וְהָאֹכֶל מִתְגַּלְגֵּל דֶּרֶךְ הַמַּרְזֵב וְהַפְּסֹלֶת נִשְׁאָר בַּכְּלִי.
אֲבָל לֹא יְנַפֶּה אוֹתָם בְּנָפָה וּכְבָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְנַפּוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְנַפֶּה אֶלָּא מְעַט מְעַט וְאוֹכֵל מִיָּד, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁבַּכֵּלִים הַלָּלוּ אֵין דֶּרֶךְ לְנַפּוֹת מְעַט אֶלָּא הַרְבֵּה בְּיַחַד, לְפִיכָךְ הַמְנַפֶּה בָּהֶם נִרְאֶה כִּמְנַפֶּה לְיָמִים רַבִּים.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שום מעשה כו׳. כן כתב בהדיא הרשב״א בחידושיו פ״ב דשבת, וז״ל וכולי עלמא אית להו דעולא כו׳, אבל אי לית להו דעולא שפיר דמי אע״ג דממילא דולק והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטל או לאכלו או להשתמש בו בידים אע״פ שאינו מזיזו כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה אפילו במקומו, אבל הנאה הבאה מאליה שפיר דמי עכ״ל. ומכל מקום מה שכתב דאסור לסמוך בו כרעי המטה אפילו במקומו שאינו מזיזו כלל לא קיי״ל כוותיה בהא, אלא כמו שכתב הר״ן בסוף פרק ט״ז דשבת בשם הרמב״ן. וכן פסק בדרכי משה בסי׳ ש״ח ובמג״א שם ס״ק מ״א. וכן משמע בפרק קמא דביצה אין מטלטלין אותה לסמוך בה כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה שפיר דמי לסמוך בה. ועל כרחך צריכים אנו לחלק בין ישיבה על גבי האבן או לסמוך בה כרעי המטה, שאינו עושה שום מעשה בגוף האבן ואינו משתמש בגוף המוקצה ולא על גבי המוקצה, ובין הדלקת הפתילה שנעשה שבר כלי דמפורש בגמרא בהדיא לאיסור (וכן העתיק המג״א סי׳ רס״ד ס״ק י״ד), משום דכשמדליק עושה מעשה בגוף הפתילה שמאחיז בה האור, והרי זה משתמש בגוף המוקצה:
טוב להחמיר כו׳. כן משמע ממה שכתב רמ״א סי׳ שי״ט סעיף ו׳ בהג״ה מאחר דאפשר לאכלן כו׳ ע״ש, משמע דאם אי אפשר לאכלן כך אין צריך להחמיר, לפי שהעיקר כסברא הראשונה (והא בהא תליא כמבואר בראשונים עיין ברז״ה ורמב״ן), שהיא דעת הרי״ף ורמב״ם ורמב״ן ורשב״א ורא״ש וטור ור״ן ומגיד משנה ושו״ע ורש״ל.
ומה שתמהו האחרונים שם על מנהג העולם שאוכלים שרביטי קטניות בשבת, היינו לפי שנוטלים הקטניות מתוך השרביטים ביד בלי שום שינוי ובזה יש חיוב חטאת בשבת, כדמשמע מפירוש רש״י שפירש מולל מלילות הוא דש כלאחר יד, משמע משום דמולל השבולת והזרע נופל מאליו הוי דש כלאחר יד, אבל אם היה מפרק הזרע בידו הוי דש גמור. וכן משמע ממה שכתב רש״י ולהוציא הזרע כו׳ דתולדת דישה הוא עכ״ל (וכוונתו שהוא שאל ממנו אם מותר להוציא הזרע ביד, והשיב לו ממוללין מלילות, פירוש שכלאחר יד מותר לדוש ביו״ט, ומפרכין קטניות, פירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליו). וכן משמע ברמב״ם פ״ח שכתב סתם המפרק הוא תולדת הדש והחולב חייב משום מפרק עכ״ל, משמע דמפרק ביד חייב משום שהוא תולדת הדש בכלי כמו שהתולש ביד הוא תולדת הקוצר בכלי כמבואר ברמב״ם שם. וכן משמע עוד ממה שכתב הרמב״ם שם הסוחט חייב משום מפרק, וסוחט היינו ביד, ובגמרא אינו חייב אלא על דריכת כו׳, ודריכת היינו בכלי, אלא על כרחך אין חילוק בין יד לכלי אלא שהדש בכלי הוא אב והמפרק ביד הוא תולדה.
ומה שכתב רמ״א שם ולכן אסור לפרך כו׳, היינו אפילו על ידי שינוי, אבל בלא שינוי לכולי עלמא אסור בשבת כמבואר בראשונים: