Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Запреты в праздник и разрешённое с изменением

Орах Хаим · симан 510 · лист 3 из 5
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וַאֲפִלּוּ אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת אֵין לוֹ לִבְרוֹר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״ט לְעִנְיַן שַׁבָּת, לְפִי שֶׁכָּל “מְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ” שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלֹא יִהְיֶה בְּכָךְ הֶפְסֵד וְלֹא חֶסְרוֹן טַעַם — אָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ״ה.
ווַאֲפִלּוּ אִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִבְרוֹר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — אָסוּר לְהַנִּיחַ הַקִּטְנִיּוֹת בְּמַיִם כְּדֵי שֶׁיָּצוּף הַפְּסֹלֶת לְמַעְלָה, אוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּרֵד הָעַפְרוּרִית לְמַטָּה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר לְנַפּוֹתָן בְּנָפָה וּכְבָרָה, מִטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה.
זאֵין מְסַנְּנִין אֶת הַחַרְדָּל בִּמְסַנֶּנֶת שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹרֵר, שֶׁמַּשְׁלִיךְ הַסֻּבִּין שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה בּוֹרֵר מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי גַם הַסֻּבִּין רְאוּיִים לַאֲכִילָה וְאֵינָן נִקְרָאִים פְּסֹלֶת, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹרֵר — אֲסָרוּהוּ חֲכָמִים, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְסַנְּנוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
אֲבָל אִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְסַנְּנוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר לְסַנְּנוֹ בְּיוֹם טוֹב.
חהַחַרְדָּל הוּא מַר וּרְגִילִין לְמַתְּקוֹ עַל יְדֵי שֶׁמְּכַבִּין בְּתוֹכוֹ גַּחֶלֶת אוֹ אֶבֶן נִסּוֹקֶת, וּבְיוֹם טוֹב אָסוּר לְכַבּוֹת בְּתוֹכוֹד גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ, לְפִי שֶׁאֵין כִּבּוּי זֶה צֹרֶךְ “אֹכֶל נֶפֶשׁ” מַמָּשׁ, שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּלֹא חַרְדָּל, וְאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִמְעֻנָּגִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ — אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקי״א עַיֵּן שָׁם.
אֲבָל מֻתָּר לְכַבּוֹת בְּתוֹכוֹ גַּחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ אֶבֶן נִסּוֹקֶת, לְפִי שֶׁאֵין שַׁיָּךְ כִּבּוּי בְּמַתֶּכֶת, שֶׁאַף אִם לֹא יְכַבֶּנּוּ לֹא יִשָּׂרֵף, וְלֹא יֵעָשֶׂה פֶּחָם. וְאַף בְּשַׁבָּת אֵין אִסּוּר לְכַבּוֹתוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּבְיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ אֲכִילָה לֹא גָזְרוּ. וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לִתֵּן שַׁפּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת מְלֻבָּן לְתוֹךְ הַמַּשְׁקֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּץ, אִם הוּא רָאוּי לִשְׁתּוֹתוֹ בּוֹ בַיּוֹם.
טמְשַׁמֶּרֶת שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר לִתֵּן בָּהּ שְׁמָרִים שֶׁל יַיִן לְסַנְּנָן, וְכֵן שְׁמָרִים שֶׁל שְׁאָר מַשְׁקִים טוֹבִים וַחֲזָקִים, בְּעִנְיָן שֶׁאִם הָיָה מְסַנְּנָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא הָיָה הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מִן הַשְּׁמָרִים כָּל כָּךְ טוֹב וְחָזָק כְּמוֹ שֶׁהוּא עַכְשָׁו שֶׁמְּסַנֵּן בּוֹ בַיּוֹם שֶׁשּׁוֹתֶה אוֹתוֹ.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
והכי מוכח בגמרא דשרינן לתקן סכין שנפגמה ביו״ט ושפוד שנרצם ביו״ט, ואי סלקא דעתך דאזלינן בתר מלאכה עצמה הוי ליה למיסר, כמו גבי מילה דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי גוונא שנפגם איזמל בשבת, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה שהסכימו רז״ה ורשב״א ומקצת האחרונים דלא דחי שבת, ואי סלקא דעתך דאפילו מכשירין כהאי גוונא דחו שבת, פשיטא דלא גרעי סמנין ממכשירין כיון שאי אפשר למול זולתם הן מחמת סכנה הן מחמת חילול שבת להרשב״א וסיעתו. עיין ביו״ד סי׳ רס״ו סעיף ו׳ משמע בהדיא דסמנין נקרא מכשירין, וכן משמע שם בר״ן וב״י וש״ך ס״ק ו׳ ע״ש. ומכשירי מילה שאינן דוחין שבת היינו לפי שאפשר לעשותן מערב שבת כמבואר שם בסעיף ב׳, אלמא כיון דאזלינן בתר מלאכה עצמה אפילו בכהאי גוונא אסור. וביו״ט דשרינן כשנפגם ביו״ט מכלל דלא אזלינן בתר מלאכה עצמה אלא בתר העושה אותה, ואם לא היה אפשר לו לעשותה מערב יו״ט מותר לו לעשות ביו״ט. דלא כר״ן אלא כרש״י ואור זרוע ורמ״א ומג״א. וכן כתב רש״ל בפ״ד סוף סי׳ י״ג, וכתב שם שכן דעת הרי״ף ורמב״ם ורא״ש וטור ומגיד משנה. דאף דלפי מה שכתבו התוס׳ בדף כ״ח ע״ב ד״ה גריפת אין ראיה מרי״ף ורא״ש, מכל מקום מסתימת דבריהם משמע שאין מפרשים כפירוש התוס׳. ואף שאעפ״כ יש לומר שסמכו על מה שכתבו בפרק אין צדין, מכל מקום אין לזוז מדברי רוב האחרונים ז״ל שהסכימו לפסוק כרש״י ואור זרוע וטור. וכן משמע ברמב״ם, כמו שכתב המגיד משנה, אף שאין זו ראיה גמורה, דיש לומר דהרמב״ם לשיטתיה אזיל שפסק כר״י במכשירין.
ואין להקשות לפי מ״ש לעיל דלרמ״א היכא דאפשר לו לברור מערב יו״ט אסור לברור ביו״ט, א״כ ביו״ט עצמו אם אפשר בלא חילול יו״ט, דהיינו שימתין עד זמן אכילה אם אוכלם חיים ויברור אוכל מתוך הפסולת בענין שאפילו בשבת מותר, למה נתיר לו לברור לבו ביום לחלל יו״ט במה שאפשר זולתו. לא קשה מידי, דודאי מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביו״ט כמו שכתב הר״ן בפ״ב ע״ש, ואין אומרים יו״ט דחוי אצל מלאכת אוכל נפש, שהרי האכילה אינה כל כך מצוה גדולה שתדחה עשה ולא תעשה דיו״ט, אלא על כרחך יו״ט הותרה לגמרי לצורך אכילה וא״כ לא מהדרינן כלל אהתירא, כדאמרינן בפרק קמא דיומא לענין טומאה שהותרה בציבור. אלא דאם אפשר לעשותה מערב יו״ט אסור מדברי סופרים, כדי שלא יניח כל המלאכות ליו״ט שהוא יום בטל ונמצא כל היום עוסק במלאכתו ובטל משמחת יו״ט, וכמו שכתב הרמב״ם בריש פרק קמא. וקצת ראיה לסברא זו, מדאמרינן בגמרא דלמאן דשרי מכשירין מותר לכבות הנר מפני דבר אחר, ולא חלקו בין יש הרבה שמן בנר לאין שם אלא מעט דאפשר לו להמתין עד שיכבה הנר. ואע״פ שיש לדחות, מכל מקום הדבר ברור כמ״ש:
גחלת של עץ כו׳. המג״א פירש דברי הב״ח דלשיטת רש״י יש להתיר ע״י שינוי. ולא העתקתיו דכיון שלשיטת רי״ף ורמב״ן ורא״ש ור״ן אין להתיר אפילו ע״י שינוי ויחיד ורבים הלכה כרבים, וגם הרמב״ן ורא״ש ור״ן אינון בתראי נגד רש״י. ובשגם דאף לשיטת רש״י כתב הפרי חדש סי׳ תצ״ה דאין להתיר אפילו ע״י שינוי עיין שם הטעם.
כתב כתב הבית יוסף דשאר דיני סינון נראה דיום טוב שוה לשבת, וכן כתב רמ״א בהג״ה. והדבר פשוט שלא נתכוונו לכל דברים המותרים בשבת שהן מותרים ביום טוב דזהו מילתא דפשיטא, אלא ודאי נתכוונו לדברים האסורים בשבת. וחפשתי בסי׳ שי״ט ולא מצאתי אלא דין אחד שאינו ענין להלכות סינון שאיסורו משום בורר רק איסורו משום מלבן, דהיינו מה שנתבאר שם דאסור לסנן מים בסודרים משום מלבן, ופשיטא דאסור ביו״ט כיון שהמלאכה עצמה דהיינו הליבון אין בו צורך יו״ט כלל. וגדולה מזו כתב הר״ן גבי השחזת סכין ע״ש. אבל שאר דברים האסורים בשבת, דהיינו שאסור לסנן בסודר אלא ע״י שינוי שלא יעשה גומא וכן בכפיפה מצרית, וביו״ט פשיטא שאין צריך לשנות כלל, דעיקר טעם השינוי כדי שלא יבא לידי ברירה גמורה, וביו״ט מותר לשמר שמרים במשמרת שהיא הגדולה שבברירות. ועוד כתב שם השו״ע ומתחילים לירד ניצוצות יפסיק כו׳, ופשיטא דביו״ט מותר, שהרי אי אפשר לעשותה מערב יו״ט, שהיה שותה ממנה עד שהגיע להניצוצות ביו״ט. ועוד דאף בשבת מותר אם רוצה לשתות מיד שהרי בורר אוכל מתוך הפסולת כמו שכתב המג״א, וכל שבשבת מותר לברור כדי לאכול יש להתיר ביו״ט לברור כדי לאכול בו ביום, כמו גבי ברירת קטניות לשיטת המגיד משנה. ואף לשיטת הט״ז יש להתיר אם אי אפשר לעשותה מערב יו״ט כמו שהוא בנידון דידן וכמו שנתבאר: