Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Совместное дело еврея и нееврея

Орах Хаим · симан 245 · лист 5 из 8
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק שְׂכַר הַשַּׁבָּת אֶלָּא בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעִקַּר הַדִּין אֵין כַּאן אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אֵין לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק כְּלָל בִּמְלֶאכֶת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וּמַה שֶּׁחוֹלֵק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה מַתָּנָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן לוֹ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לֶאֱסוֹר, לְפִי שֶׁנִּרְאֶה הַדָּבָר כְּאִלּוּ הוּא נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאוֹתוֹ דָבָר שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בּוֹ הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת:
טוְכֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּנּוּר שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ וְנוֹתְנוֹ לְנָכְרִי שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ וְיֹאפֶה לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה לֶאֱפוֹת, וְיַחֲלוֹק עִמּוֹ הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם — יָכוֹל לַחֲלוֹק עִמּוֹ אַף שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת בְּהַבְלָעָה, לְפִי שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּשַׁבָּת לְטוֹבַת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה מֻטֶּלֶת כְּלָל עַל הַיִּשְׂרָאֵל רַק עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, וְגַם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל מְצַוֶּה לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא מֵעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ וְהַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה מֵאֵלָיו.
וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יַנִּיחֶנּוּ לְכַתְּחִלָּה לְהִתְעַסֵּק בְּתַנּוּרוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמֻּתָּרִים שָׁם לְהַשְׂכִּיר תַּנּוּר לְנָכְרִים וְהַנָּכְרִים מִתְעַסְּקִים בַּתַּנּוּר אַף בְּשַׁבָּתוֹת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שָׁם לְמַרְאִית הָעַיִן, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ג. אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים אָסוּר לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם לְעִנְיַן שְׂכִירוּת:
יוְכֵן הַדִּין בְּמֶרְחָץ וְרֵחַיִם וַחֲנוּת.
אִם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל חוֹלֵק עִם הַנָּכְרִי שְׂכַר כָּל הַיָּמִים בְּשָׁוֶה, אֶלָּא כָּל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם אֶחָד לְהַיִּשְׂרָאֵל הֵן רַב הֵן מְעַט, וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם ב׳ לְהַנָּכְרִי הֵן רַב הֵן מְעַט —ד אָסוּר לוֹ לִטּוֹל שְׂכַר יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנָּטַל הַנָּכְרִי לְעַצְמוֹ, שֶׁאִם יִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם אֶחָד בְּחֹל כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת — נִמְצָא שֶׁטָּרַח הַנָּכְרִי לְהִתְעַסֵּק בַּתַּנּוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל חֹל בְּעַד שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנָּטַל כֻּלּוֹ לְעַצְמוֹ, וַהֲרֵי נֶהֱנֶה הַיִּשְׂרָאֵל מִטֹּרַח זֶה שֶׁהוּא שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אסור לו ליטול כו׳. אע״פ שלא אמר לו בפירוש טול אתה בשבת, דאל״כ למה לא עשה ר״ת תקנה זו ועיין מ״ש לעיל:
עיין בהגהות אשר״י שכתב דלא מהני מה שהתנו שיהא התנור קנוי (משמע קנין גמור בגוף התנור) לנכרי בשבת אלא אם כן מקנה לו חלק בתנור שיהא שלו לעולם בשבת עכ״ל. ומ״ש לעולם אינו מלשון עולמית עד עולמי עד, דהא קי״ל מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה לכל מילי בר לענין חמץ, כמ״ש הגהות מיימוניות פ״ו מהל׳ שבת, עיין מ״א סי׳ תמ״ח. ועוד דבתוס׳ לא זכרו הכלל. ועוד דשדה שקבלוה מאחר אין קנין לנכרי בשבתות לעולם אלא עד כלות שנה, ומאי איכפת לן הכא כשלאחר זמן מה ישאר התנור כולו לישראל. אלא ודאי דמ״ש לעולם ר״ל בין שיסיק לישראל בחול בין שלא יסיק יהיה קנוי לו בשבת, וזה נקרא שמקנה לו חלק בתנור, לאפוקי כשאינו מקנה לו חלק בין שיסיק בין שלא יסיק אלא אם יסיק הוא קנוי לו. אף שבאמת הוא נקרא קנין כמשמעות לשון הגהות אשר״י, מכל מקום כיון שהוא בתנאי שיסיק בחול הרי הוא נוטל שכר ומרויח במלאכת השבת, שאם לא היה מסיק בשבת לא היה מסיק לו בחול כמ״ש המ״א בסק״ו, הרי זה דומה לשכירות לענין איסור שכר שבת, ואינו דומה לקנין גמור שאין בו משום שכר שבת כמ״ש המ״א סוף סי׳ רמ״ד. ועל זה כתב המ״א דבהבלעה מותר אם התנו, דהיינו שהקנה לו בתנאי כמשמעות לשון הגהות אשר״י, אבל אם לא התנו דהיינו שלא הקנה לו אפילו בתנאי אלא השכיר לו ממש לשבת בעד היסק החול הרי זה כאילו מעמיד פועל בידים כמבואר בתוספות. לכן צוה ר״ת לקבל החוב ויהיה התנור כולו של הנכרי ואחר כך ילונו ויתנה עמו שיטול בשבת, דהוה ליה כאומר שלא יהיה לי חלק בתנור בשבת, כמ״ש הב״י, ונמצא שכולו של הנכרי בשבת ואז לא מחזי כאילו מעמיד כו׳, דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בתנור של ישראל אבל לא כשעושה בתנור שלו. ומ״ש בשו״ע דאין תיקון אלא למכור לאחר, ולא די במה שיקנה להנכרי בשבת, משום דהתם המלאכה מוטלת על שניהם. ומה שצוה לקבל החוב, ולא צוה להקנות לו באחד מדרכי הקנייה, לטובת הישראל, שכשמקבל ממנו וחוזר ומלוה לו יש לו שעבוד על כל פנים גם על החצי של הנכרי, מה שאין כן אם לא היה מלוה לו והיה מקנה לו החצי לא היה לו שום שעבוד עליו שכבר פרע חובו בגביית התנור.