Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Совместное дело еврея и нееврея

Орах Хаим · симан 245 · лист 6 из 8
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יאוַאֲפִלּוּ הִתְנָה עִמּוֹ כֵּן מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁנִּשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בִּשְׂכַר הַתַּנּוּר — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ לְהַנָּכְרִי חֵלֶק בְּגוּף הַדָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ הַמְּלָאכָה, שֶׁאָז כְּשֶׁמַּתְנֶה עִמּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא שְׂכַר הַשַּׁבָּת לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד לְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ — הֲרֵי זֶה כְּמַקְנֶה לוֹ חֶלְקוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּגוּף אוֹתוֹ דָבָר, שֶׁיְּהֵא כָּל גּוּף אוֹתוֹ דָבָר קָנוּי לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ כָּל יְמֵי הַשַּׁבָּתוֹת וּבְיוֹם אֶחָד כְּנֶגְדָּן לְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, אֲבָל כַּאן שֶׁכָּל גּוּף הַתַּנּוּר הוּא שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, אַף שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיְּהֵא הַתַּנּוּר בְּשַׁבָּת לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִקְנָהוּ לוֹ קִנְיָן גָּמוּר לַחֲלוּטִין לְכָל הַשַּׁבָּתוֹת אַף אִם לֹא יִתְעַסֵּק בַּתַּנּוּר כְּנֶגְדָּן בְּחֹל בִּשְׁבִיל שְׂכַר הַיִּשְׂרָאֵל, אֶלָּא הִקְנָהוּ עַל תְּנַאי עַל מְנָת שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּחֹל כְּנֶגֶד הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי זֶה כְּמַשְׂכִּירוֹ לוֹ לְשַׁבָּתוֹת בְּעַד שֶׁיַּעֲסוֹק בִּשְׁבִילוֹ בְּחֹל, וַהֲרֵי הוּא נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה:
יבאֲבָל מֻתָּר לוֹ לְהַתְנוֹת עִם הַנָּכְרִי (מִתְּחִלָּה) שֶׁיִּטּוֹל לְעַצְמוֹ שְׂכַר ב׳ אוֹ ג׳ יָמִים וּכְנֶגֶד זֶה יִתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל שְׂכַר ב׳ אוֹ ג׳ יָמִים אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַשַּׁבָּת הוּא בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁנּוֹטֵל הַנָּכְרִי וּכְנֶגְדּוֹ נוֹטֵל הַיִּשְׂרָאֵל — אֵין בְּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁנּוֹטְלוֹ בְּהַבְלָעָה עִם יוֹם אַחֵר.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין תְּנַאי זֶה מוֹעִיל אֶלָּא כְּשֶׁהִקְנָה לוֹ חֵלֶק בְּגוּף הַתַּנּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁהַשַּׁבָּת בְּתוֹכָם גּוּף הַתַּנּוּר הוּא קָנוּי לְהַנָּכְרִי, שֶׁנִּמְצָא הוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה בַּתַּנּוּר שֶׁלּוֹ, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם לֹא הִקְנָה לוֹ חֵלֶק בְּגוּף הַתַּנּוּר — אָסוּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּטּוֹל לוֹ שְׂכַר יָמִים אֵלּוּ שֶׁהַשַּׁבָּת בְּתוֹכָם בְּעַד שֶׁיַּסִּיק לוֹ בְּחֹל, דְּכֵיוָן שֶׁמַּסִּיק בְּשַׁבָּת בְּתַנּוּרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ רֶוַח לְיִשְׂרָאֵל בְּהֶסֵּק הַשַּׁבָּת, שֶׁאִם לֹא הָיָה מַסִּיק בְּשַׁבָּת לְעַצְמוֹ לֹא הָיָה מַסִּיק לְיִשְׂרָאֵל בְּחֹל — הֲרֵי נִרְאֶה כְּאִלּוּ מַסִּיק בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל וּבִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁצִּוָּהוּ לַעֲסוֹק בְּשַׁבָּת:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ועוד יש לפרש שר״ת עשה כן כדי שלא יהיה חלק להישראל מעולם בתנור בשבת, אבל אם היה מתחלה שלו, אף שמקנהו לו לימים שהשבת בתוכם ה״ל כאילו מעמיד כו׳, כיון שאומר טול אתה שלשה ימים ואני אטול כנגד זה שלשה ימים הרי כאילו אומר לו שיעשה אף בשבת. ובאמירה פשיטא שיש איסור אם יש הנאה לישראל בעשיית המלאכה בשבת, דדמי לנותן בשר שיבשל לו בשבת כמו שיתבאר בסימן ש״ז (ע״ש במ״א), כיון שנותן לו התנור שלו. מה שאין כן כשלא היה לו חלק בו מעולם אינו נותן לו כלום משלו, וה״ל כאומר לו עשה בשלך שאין בזה משום איסור אמירה אף שיש בזה הנאה לישראל, לדעת המ״א שפירש בסי׳ ש״ז דאף כשנותן לו אין איסור אלא כשיש לו הנאה מזה, מכלל דכשאומר לו עשה בשלך שרי בכל גוונא. ואף אם אין כן דעת המ״א, מכל מקום כשאינו נותן ומקנה לו כלום משלו לא מחזי כמעמיד פועל בידים. ומה שהתירו הרמב״ם והשו״ע להתנות גבי שותפין בסחורה, אף שנותן לו משלו. י״ל דהתם מיירי בענין שכשהתנו מתחלה אין לישראל שום ריוח במעשה שבת, שאף אם לא יתעסק הגוי בשבת לא יפסיד חלקו בחול, ואין בזה איסור משום אמירה לדעת המ״א בסי׳ ש״ז, ואף לדעת הש״ך ביו״ד סי׳ רצ״ז, י״ל דכיון שאין לו ריוח לא מחזי כמעמיד פועל (וכהאי גוונא כתב הרא״ש סוף פ״ק דשבת, ויתבאר בריש סי׳ רמ״ו לענין השכרת כלים. אלא דהתם אין הריוח אלא בשעת ההשכרה, שמשכיר לו ונותן לו רשות שאם ירצה שיעבוד אף בשבת, אבל אח״כ לא איכפת ליה שאף אם לא יעשה בשבתות לא ינכה לו כלום, כמ״ש המ״א ריש סי׳ רמ״ג, לכן אין איסור אלא כשמשכיר בערב שבת, אבל כאן שכשמגיע השבת והגוי מסיק יש ריוח לישראל שיסיק לו כנגדו בחול, לכך מחזי כעושה שליחותו שאמר לו טול אתה כו׳, עיין מ״ש בסי׳ רמ״ד), דההיא ברייתא ששנינו לא יאמר טול כו׳, וכן מה שהוסיפו הפוסקים בתנור ומרחץ כו׳, הכל מיירי בכהאי גוונא שאין לישראל ריוח במעשה שבת לאחר שאמר לו טול כו׳, ולהכי הוצרכו לטעם לפי שהמלאכה מוטלת על שניהם. ור״ת שאסר אף כשאינה מוטלת על שניהם לדעת התוס׳, ולמד ממרחץ ששניהם שותפין בו. אף את״ל דס״ל דלעולם הוה כמעמיד אף שאין לישראל ריוח, דומיא דשותפין שירשו מרחץ שאין להם תקנה כלל, וגם אף שאין המלאכה מוטלת על שניהם כמעשה דתנור. מכל מקום אנן קי״ל כהפוסקים המפרשים טעם האיסור משום דמוטלת על שניהם דוקא, מיהו עכ״פ כשאין ריוח לישראל, אבל כשיש ריוח לא מצינו חולק על התוס׳ בזה.