Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Совместное дело еврея и нееврея

Орах Хаим · симан 245 · лист 8 из 8
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
(וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִמָּן קצ״ד דִּין קְנִיַּת הַנָּכְרִי, וְעַיֵּן שָׁם סִמָּן קפ״ט):
טזמֻתָּר לִתֵּן לְנָכְרִי סְחוֹרָה לְמָכְרָהּ אוֹ מָעוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן, וְאַף שֶׁהַנָּכְרִי מִתְעַסֵּק בָּהֶן בְּשַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא צִוָּה לוֹ שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת. וּבִלְבָד שֶׁיִּקְצוֹץ לוֹ שָׂכָר בְּעַד טָרְחוֹ, אוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֵלֶק מֵהָרֶוַח שֶׁיַּרְוִיחַ, שֶׁאָז הוּא מִתְכַּוֵּן בְּעָסְקוֹ בְּשַׁבָּת לְטוֹבַת עַצְמוֹ לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכָרוֹ, וְהַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה מֵאֵלָיו כְּשֶׁנּוֹטֵל גַּם שְׂכַר שַׁבָּת בְּהַבְלָעָה.
וְאֵין לֶאֱסוֹר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁמָּעוֹת אֵלּוּ וּסְחוֹרָה זוֹ הֵן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
יזבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵין הַמְּלָאכָה מֻטֶּלֶת כְּלָל עַל הַיִּשְׂרָאֵל רַק עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, שֶׁאָז אֵין הַנָּכְרִי כִּשְׁלוּחוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מֻטֶּלֶת כְּלָל עַל הַיִּשְׂרָאֵל, אוֹ אֲפִלּוּ אִם הִיא מֻטֶּלֶת גַּם כֵּן עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לְבַדּוֹ יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁעָשָׂה הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל פּוֹרֵעַ כְּלוּם לְהַנָּכְרִי בְּעַד עֲבוֹדָתוֹ בְּשַׁבָּת לְבַדָּהּ — אֵין הַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן כְּלָל בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּשַׁבָּת רַק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ כִּשְׁלוּחוֹ.
אֲבָל אִם הוּא עוֹשֶׂה לְבַדּוֹ יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁעָשָׂה הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ — הֲרֵי הַנָּכְרִי כִּשְׁלוּחוֹ. וְאֵין תַּקָּנָה לְזֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יֵהָנֶה כְּלוּם מִמַּעֲשֵׂה הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל הַשָּׂכָר שֶׁל הַשַּׁבָּת יַנִּיחַ לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל, שֶׁאָז יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דַּעַת הַמַּתִּירִין לֵהָנוֹת מִשְּׂכַר שַׁבָּת בְּהַבְלָעָה עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר:
יחיִשְׂרָאֵל שֶׁלָּקַח תַּנּוּר לְמַשְׁכּוֹן, וְקִבֵּל עָלָיו הַנָּכְרִי שֶׁמַּה שֶּׁיַּעֲלֶה שְׂכַר הַתַּנּוּר יִתֵּן כֻּלּוֹ לְהַיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית מְעוֹתָיו — מֻתָּר לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גַּם שְׂכַר הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה, לְפִי שֶׁגּוּף הַתַּנּוּר הוּא שֶׁל הַנָּכְרִי, וְאֵין לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בּוֹ כְּלָל, וְגַם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה לְטוֹבָתוֹ, כְּדֵי לְשַׁלֵּם חוֹבוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב לִתֵּן שְׂכַר הַתַּנּוּר לְהַיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית מְעוֹתָיו:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ועיין בתוספת שבת שפירש טעם התנאי שצוה ר״ת הוא, שכשמחליף משכורתו מחזי כמעמיד פועל, אף שאין המלאכה מוטלת עליו משום דה״ל כמחליף, אבל כשמתנה בתחלת השותפות ה״ל כמשכיר בהבלעה ושרי, אף שאין לו כלום בגוף התנור ע״ש. וצ״ע דבהדיא כתב המ״א סק״ו דהוה ליה כמשכיר, ולא כתב דהוה ליה כמחליף. ועוד צ״ע שכתב כיון דמתחלה היה נוטל חצי שכר כל יום ויום ואח״כ החליף משכורתו כו׳, דבתוספות מבואר שאף בתחלה היה לאופה כך וכך ימים ולישראל כך וכך. ועוד דמשמע מלשונם שלא נטל עדיין אלא שהיה לו ליטול, ורשות ביד הישראל ליתן לו איזה ימים שירצה, ואין זה מחליף כלל. ואף כשנטל כבר במה זכה באותן הימים דוקא שהיה הישראל כמחליף בשביל כך, אם הישראל הניח לו מרצונו ליטול באותן הימים בשביל כך לא זכה בהן הנכרי לעולם, דכיון שלא התנה עם הישראל שיטול דוקא באותן הימים, אף שהחזיק בהן הוה ליה חזקה שאין עמה טענה. ועוד דמאי מועיל התנאי שמתנה בתחלת השותפות, כיון שאם לא היה מסיק בשבת לא היה מסיק לו בחול כמ״ש המ״א, א״כ הוא מרויח בהיסק השבת. ובהדיא כתב המ״א ריש סי׳ רמ״ג טעם היתר השכירות הוא משום שמשכיר לו בין שיעשה בין שלא יעשה. ועוד דמלשון הגהות אשר״י מבואר בהדיא דהחילוק בין התנו דבשותפות להתנו דהכא, דהתם מקנה לו לעולם והכא אינו מקנה לו לעולם חלק בתנור, משמע בהדיא דהכא ג״כ מקנה לו חלק בתנור אלא שאינו לעולם. ואין לומר דלרבותא נקט הכא דאסור שלא בהבלעה, אבל בהבלעה אין צריך להקנות כלל דקיל משותפות, א״כ מנ״ל לר״ת לאסור כלל בלא התנו, וכיון דהכא קיל משותפות דמיירי ביה בתוספתא דדמאי שממנה ראייתו. אלא ודאי דשקולין הן, או דר״ת לא ס״ל שהמלאכה מוטלת כו׳ לדעת התוס׳, וא״כ התנו דהכא דומה ממש להתנו דשותפות לר״ת. והכא קיי״ל לענין גוף התנאי אבל לא לענין זמן התנאי, חדא דאפשר דאף ר״ת מודה בהא דלא דמו להדדי משום דהתם המלאכה מוטלת על שניהם, ואפילו הכי לענין גוף התנאי דמו להדדי, דגם הכא כאילו מעמיד פועל כמו התם ממש, דהתם המלאכה מוטלת כו׳ אבל אין הישראל מרויח והכא הישראל מרויח אבל אין המלאכה כו׳, לכך מדמה להו ר״ת להדדי לענין גוף התנאי. ואף שזה דוחק, מכל מקום ע״כ צריך לומר כן לדעת המ״א כמ״ש.
ולענין פסק הלכה אין לנו להחמיר יותר, שאף אם דעת התוס׳ אליבא דר״ת הוא כפירוש הב׳ דלעיל, מכל מקום אפשר דלדידן לא קיי״ל הכי כמ״ש, ובפרט שבספר התרומה וסמ״ג ורא״ש ורבינו ירוחם כתבו מעשה דר״ת בשותפות, ועוד שאף לדעת התוספות וסיעתם שהביא הש״ך אפשר דאין איסור אלא בשבת עצמו אבל קודם השבת אין איסור, ואף אם תמצי לומר דאסור אפשר דהיינו כשנותן לו רק כדי לעשות בשבת אבל כאן אם היה מסיק לו בחול בלא שיסיק בשבת היה נוח לו, ועוד דהתם אומר לו בפירוש לעשות אבל הכא אי הוה מיחשב כאומר בפירוש הוה אסור אף כשאין ריוח לישראל כגון שותפין בסחורה אף להתנות בתחלה כמ״ש לעיל, וגם משום ריוח לחוד כיון דעביד אדעתא דנפשיה אין איסור כלל, עיין בסי׳ רמ״ג ס״א בהג״ה ובמה שכתבתי בסי׳ רמ״ד: