Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ד
пункт 4
ומיהו בלא פירוש הרב רבינו יונה לא קשה מידי להרשב״א מהא דמניחים מיחם ע״ג מיחם, ולא דמי לע״ג גחלים וגפת שאסור משום הטמנה במקצת, דיש לומר דסבירא ליה דמיחם לא מיחלף כלל ברמץ, כמו שכתבו התוספות דף ל״ט📖 Ссылка на источниклист 39
גבי סודרין, וכהאי גוונא כתבו ריש פ״ד לענין קרקע הכירה. ולא סבירא ליה שם כמו שכתב בספר התרומה שם משום דחום ע״י דבר אחר לא דמי לגפת, דספר התרומה אזיל לשיטתיה דפירש שם דהא דאסר רבה בביצה משום גזירת הטמנה ברמץ היינו בשבת דוקא ולא מבעוד יום מהאי טעמא גופיה עיין שם. אבל הרשב״א שם סבירא ליה כהרב רבינו יונה שפירש דהיינו טעמא דרב יוסף, ורבה פליג עליה ופסק כרבה, ומשום הכי אסר שם בסוף הסוגיא להטמין קיתון של צונן בתוך אמבטי של חמי טבריא אפילו מבעוד יום אע״ג דתולדות חמה כו׳, ור״ל דכל שכן בתולדות האור, כמו שכתב הרשב״א שם בד״ה א״ר חסדא כו׳ דמאי אמרת גזרה שמה יעשה כן מערב שבת בתולדות האור כו׳, מכלל דפשיטא ליה לאיסורא. הпункт 5
והא דהתיר רבי להניח הפך בכלי שני אע״ג דהטמנה במקצת שמה הטמנה לדעת הרשב״א. ואין לומר דכלי שני לא מיקרי דבר המוסיף, חדא דלא גרע מאבק דרכים שאסרו בסתם אף שלפעמים אינו חם אפילו כחום כלי שני, ועוד דאם כן מנא ליה למימר שמע מינה דשמן יש בו משום בישול, דלמא אסר בכלי ראשון משום הטמנה, שנוהג אף בתבשיל שנתבשל כל צרכו בענין שאין בו משום בישול כמו שכתב שם הרשב״א גבי פנאד״ש. אלא היינו טעמא, דסבירא ליה לרשב״א בפשיטות דאיסור מוסיף הבל לא גזרו כלל בלהפשיר לבד כעובדא דרבי, כי אם בקדרה חמה, ואפילו בצונן לחמום חום שהיד סולדת בו דומיא דביצה בחול ובאבק דרכים כדי שתצלה דוקא. ולרב יוסף נקט שתצלה משום דבצלויה בלאו הכי אסור משום הטמנה בשבת אפילו בשאינו מוסיף וכמ״ש בפני יהושע שם. וכן מעשה דאנשי טבריא נמי מיירי בכהאי גוונא, מדאסרו להם בשתיה כהוחמו בשבת, ולהפשיר מותר לכתחילה. וגם לשון מוסיף הבל משמע הכי דעיקר הגזרה בדבר שיש בו הבל חם ומטמין בדבר המוסיף, אלא שיש בכלל מאתים מנה וכל שכן להחם הצונן ע״י הטמנה. אבל מכל מקום דוקא דומיא דתוספת הבל בחמין, שתוספת זו גם כן היד סולדת בו ודמי לרמץ (ועוד שעיקר הגזרה היתה על מבעוד יום וממילא נאסר גם בשבת במכל שכן. ולרב יוסף לפי דעת התוס׳ לא גזרו כלל בשבת עיין שם דף ל״ט.📖 Ссылка на источниклист 39
ומבעוד יום ודאי דאין לאסור להפיג צינה בלבד, כדמשמע מחררה שטמנה בגחלים דהיינו שכבו מבעוד יום בכהאי גוונא דלא דמי לרמץ, רק שנשארה טמונה בהם שלא תתקרר. והא דפירש רש״י בעירובין שכבו בשבת, היינו משום דאזיל לשיטתיה דשהייה והטמנה דינם שוה להתיר בכמאכל בן דרוסאי לחנניה, דהיינו שיקרמו פניה מבעוד יום, אבל לדידן צריך לומר שכבו מבעוד יום בענין שאין מוסיף הבל). ואין צריך לומר לגירסת הגאונים ורי״ף דגזרה שמא ירתיח מחמת רבוי ההבל, והא ודאי לא שייך אלא בקדרה חמה ולא בצונן להפשיר לבד. ומשמעות הרשב״א ושאר פוסקים דלדינא לא פליגי וליכא נפקא מינה. ואיסור שאינו מוסיף הבל לא שייך גם כן בעובדא דרבי, שהרי סתם במשנה ממלא אדם קיתון כו׳, ופלוגתא דלהטמין צונן היא בדבר שדרכו להטמין שהוא תבשיל דוקא כדפירש רש״י שם, ובהא דוקא אמרינן התם דאדם חשוב שאני.