Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Поздняя редакция к симану 259 · последняя редакция

Орах Хаим · симан 259 · лист 6 из 10
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יומיהו זה אינו, כמו שהוכיח הרמב״ן הובא ברשב״א סוף פ״ד ובר״ן פ״ג ממעשה טבריא דאפילו צונן חי אסור להטמין מבעוד יום, וכן כתבו התוס׳ בשם הרב רבינו יונה. וחמין מצטמק ורע להן נינהו. וכן כתב הרשב״א שם פ״ג במסקנא בשם הרב רבינו יונה לאסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של חמי טבריה אפילו מבעוד יום. וצריך לומר דחררה שטמנה בגחלים מיירי בכבו מבעוד יום (ורש״י אזיל לשיטתיה שאין חילוק בין שהייה להטמנה) ולא דמי לרמץ, ונקט גחלים משום דהם אסורים בטלטול, משא״כ האפר, כמו שכתב ב״י סי׳ ש״י, ובשעה שהטמין מבעוד יום גדול היתה אש בהן ולכן נקט גחלים, אלא דמסתמא הטמין בהיתר דהיינו שידע שיכבו מבעוד יום (אי נמי סבירא ליה כמ״ש בירושלמי לחלק בין תבשיל לפת שאין דרכה ליאכל רותחת כתבשיל, דפת חמה חמתה בצדה וכו׳), ומתניתין דסוף פרק קמא דשרי בקרמו פניה מבעוד יום, היינו טעמא משום דבמקצת לאו הטמנה היא להרב רבינו יונה כמו שנתבאר לעיל (ולהרא״ש יתבאר לקמן), והיינו טעמא דליכא גילוי דעת שמקפיד על חומה, דהיינו טעמא דחיישינן לחיתוי טפי בהטמנה מבשהייה להרב רבינו יונה שבר״ן ספ״ד.
יאאבל אין לומר דסבירא ליה להרב רבינו יונה ורא״ש דלא שייך ולא גזרו איסור הטמנה במטמין גוף האוכל לצלותו או אפילו לחממו מבעוד יום או אפילו בשבת כי אם בקדרה או כלי אחר, מדתנן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין כו׳, וכן מדאמרינן סוף פרק קמא ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי, אע״ג דנטמן ומתכסה תוך הרותחין. דאם כן אמאי גזרו בביצה משום הטמנה, ולהרב רבינו יונה ברשב״א שם אפילו מבעוד יום. ודוחק לומר משום שהיא בקליפתה כמו בתוך כלי, דכל כהאי גוונא הוי ליה לפרש (ועוד שגם לפי זה צריך לומר דבצל סתם שבמשנה סוף פרק קמא דמיירי בסתמא אפילו בקליפתו, היינו על גבי גחלים דוקא, לרב אשי דמוקי לה בבישרא אגומרי, ומשום דבמקצת לאו הטמנה היא). והא דתנן שורין כו׳, בלאו הכי צריך להבין לפי דעת רש״י דבמים במים שייך הטמנה (ר״ל צונן בחמין דכלי ראשון דחמי טבריא, דבכלי שני שרי בהדיא בברייתא דף מ״ב), וגם התוס׳ לא פליגי אלא משום שהצונן מתערב בחמין.
יבעל כן צריך לומר דהא דתנן שורין כו׳, משום דהתם לא מיקרי הטמנה כלל, כי המליח נראה תוך החמין, וגם אם אינן צלולין כל כך, מכל מקום לא דמי לרמץ שמכוסה וטמון לגמרי (אלא אם כן נותן כלי תוך החמין כסילון דטבריא שהמים שבסילון מכוסים וטמונים לגמרי, ואף שהסילון נראה הרי גזירת ההטמנה היא על אוכלין ומשקין ולא על כלים לגמרי), והיינו טעמא נמי דגרמא חייא שפיר דמי ליתן ברוטב רותח. משא״כ מים במים שנעלמים מן העין ונטמנים ומתכסים הצוננים בחמין, ומשום הכי נכללים בגזירת איסור הטמנה לפירוש רש״י, וגם הר״ן חושש לדבריו עיין שם. ור״י בתוס׳ סבירא ליה דאף שנטמן ונכסה מן העין יפה כברמץ ממש אפילו הכי לא דמי לרמץ, שברמץ אין הנטמן בו מעורב בו כלל משא״כ במים שמתערבים במים, אלא א״כ הם בתוך כלי כסילון דטבריה שאינם מעורבים וגם הם טמונים ומכוסים מן העין, ואף שהסילון נראה הרי גזרת הטמנה היא על אוכלים ומשקין ולא על כלים.