Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יח
пункт 18
הילכך מחוורתא דסבירא להו להרמב״ן והרשב״א ורא״ש (עיין שם בד״א שהוגה כגירסת הגאונים הפשרו לא זהו בישולו) דבעובדא דרבי שייך נמי הטמנה במקצת (אף על גב דהוה להפשיר, דכיון שחום כלי ראשון מבשל מקרי מוסיף הבל, מה שאין כן כלי שני אין חומו מוסיף הבל בסתם קדרות הטמונות שהן כלי ראשון, ומשום הכי קתני כדי שתצלה לאשמועינן דבעינן חום הראוי לבישול דוקא), אלא דהיינו דוקא אי שמן יש בו משום בישול ובכלי ראשון דוקא, אבל אי אין בו משום בישול אין לאסור משום הטמנה, מאחר ששנינו כחמין שהוחמו כו׳, אם כן אין להחמיר יותר מאילו עשה כן בשבת. ובהא אתי שפיר דלא קשה מידי מ״ש מהר״ם מלובלין על התוספות ד״ה אלא למאן דאמר כו׳, דלרב יוסף אין לאסור כלל מבעוד יום בדיעבד על כל פנים, או אפילו לכתחלה להטמין הצונן בתולדות חמה, מאחר דשרי בשבת, וכן בגפת ומלח, אלא בקדרה רותחת דאסור בשבת להטמין אפילו באינו מוסיף אסרו מבעוד יום במוסיף על כל פנים. ואף להחולקין על זה בחידושי הרשב״א שם, היינו דוקא בדבר שיש בו משום בישול אלא שהוא בתולדות חמה. ואף גם זאת משום דלא סבירא להו כמו שכתבו התוס׳ לרב יוסף דבשבת לא גזרו איסור הטמנה, אלא סבירא להו דבשבת נמי גזרו, אלא דחול ואבק לא הוו דבר המוסיף, עיין שם ברשב״א. אבל בשמן אי אין בו משום בישול כלל לכולי עלמא אין לאסור משום הטמנה אפילו בשבת, כמו שאין לאסור בו חזרה על גבי כירה בהניחו על גבי קרקע או אפילו ליתנו לכתחלה, שאין לאסור משום שנראה כמבשל מאחר דשרי לבשלו, רק שלא יהיה חשש חיתוי, וחזרה והטמנה דמו להדדי כי הא דתניא אין מחזירין מטמונה לכירה ומכירה לטמונה כו׳. והילכך לא דמי לאינפנד״ה שהיא דבר יבש שאין בה משום בישול ואפילו הכי אסור להטמינה אפילו באינו מוסיף אם היא חמה או תחת הבגדים בצוננת עיין שם ברשב״א, משום דאינפאנד״ה אסור ליתנה על גבי כירה משום שנראה כמבשל עיין שם, והיינו טעמא דמחזי כמבשל במבושל כל צרכו שאין בו גם כן משום בישול, על כרחך צריך לומר דמחזי כמבשל מתחלה ולא נתבשל עדיין כל צרכו, ואם כן הוא הדין לאינפאנד״ה, משא״כ בשמן. וכמו דלא הוה בכלל גזרת חכמים בכירה, הוא הדין דלא הוה בכלל גזרתם בהטמנה אפילו בדבר המוסיף, כי לא רצו לגזור אלא שיהיה המטמין כאילו הוא מחמם ממש חום שהיד סולדת בו בשבת, אבל שיהיה מותר לחמם ממש ולא להטמין יהיה כי חוכא בעיני העם ובוודאי לא גזרו על זה, וכדקתני בהדיא כאילו הוחמו בשבת כו׳. יטпункт 19
(ומה שכתב הט״ז סי׳ רנ״ח📖 Ссылка на источниксиман 258
לחלק בין לשעות הרבה כו׳, היא סברא הפוכה ממש מהירושלמי סוף פ״ד דלשעה מועטת קיל טפי מלשהות. וגם הדבר תמוה מצד עצמו דאיך יהיה האיסור לשעה מועטת נהפך להיתר כשמשהה עוד, והרי מתחלה נאסר לו להטמין שם כלל אפילו לפי שעה קלה ורגע אחד. ומיהו לדינא לא קיי״ל כהירושלמי מדלא הביאוהו הפוסקים, והיינו משום דגמרא דילן מתרץ בענין אחר על קושיית הירושלמי עיין שם):