Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Выпечка в праздник

Орах Хаим · симан 507 · лист 2 из 6
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפוּרְנִי יְשָׁנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאָפוּ בָּהּ כְּבָר פַּעַם אַחַת קֹדֶם יוֹם טוֹב, אֲבָל אִם הִיא חֲדָשָׁה שֶׁעֲדַיִן לֹא אָפוּ בָּהּ כְּלָל — אָסוּר לֶאֱפוֹת בָּהּ פַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּיוֹם טוֹב, שֶׁמָּא תִּפָּחֵת מֵחֲמַת גָּדְלָהּ וְיִפָּסֵד הַלֶּחֶם, וְיִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפוּרְנִי גְדוֹלָה, אֲבָל בִּקְטַנָּה מֻתָּר. לְפִיכָךְ, יֵשׁ לְהָקֵלא בְּתַנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן גְּדוֹלִים מְאֹד, וְעוֹד שֶׁתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ אֵין דַּרְכָּן לִפָּחֵת לְעוֹלָם אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן חֲדָשִׁים.
במֻתָּר לְהָחֵם חַמִּין בְּאַנְטִיכִי, דְּהַיְנוּ יוֹרָה גְדוֹלָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים לְמַרְאִית הָעַיִן: שֶׁמָּא יֹאמְרוּ בְּוַדַּאי לְצֹרֶךְ חֹל הוּא מְחַמֵּם הַרְבֵּה כָּל כָּךְ.
גאַף עַל פִּי שֶׁעֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הָאִילָן בְּיוֹם טוֹב אָסוּר לְהַסִּיקָן בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק״א, מִכָּל מָקוֹם, אִם נָפְלוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אוֹ שֶׁהִנִּיחָם שָׁםב נָכְרִי שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַיִּשְׂרָאֵל, אִם יֵשׁ בַּתַּנּוּר עֵצִים אֲחֵרִים שֶׁל הֶתֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲצֵי הָאִסּוּר הֵם הַרְבֵּה מֵהֶם — מֻתָּר לְהוֹסִיף וּלְהַנִּיחַ עוֹד עֵצִים שֶׁל הֶתֵּר בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר כְּדֵי לְבַטֵּל עֲצֵי הָאִסּוּר בְּרֹב עֲצֵי הֶתֵּר וְאַחַר כָּךְ מַסִּיקָן, רַק שֶׁיִּזָּהֵר מִלִּגַּע בַּעֲצֵי הָאִסּוּר קֹדֶם שֶׁיְּבַטֵּל בְּרֹב.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְבַטֵּל אִסּוּר בְּיָדַיִם, וְגַם הוּא “דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין”, שֶׁהֲרֵי לְאַחַר יוֹם טוֹב הֵן מֻתָּרִים בְּלֹא בִטּוּל, וְכָל “דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין” אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף אֵינוֹ בָטֵל, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאִסּוּרָן אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,ג וְגַם אֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵהֶם עַד אַחַר שֶׁנִּשְׂרְפוּ, שֶׁאָז אוֹפֶה אֶת הַפַּת, וְאָז אֵין הָאִסּוּר בְּעֵין — לְכָךְ הֵקֵלּוּ חֲכָמִים לְבַטְּלָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא “דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין”.
וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵהֶן אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת בִּעוּרָן, כְּגוֹן לְבַשֵּׁל קְדֵרָה כְּנֶגְדָּן. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הָאִסּוּר הוּא בְּעֵין, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁבִּשּׁוּל הַתַּבְשִׁיל אֵינוֹ עִקַּר הֲנָאָתוֹ, אֶלָּא אֲכִילָתוֹ הִיא עִקַּר הֲנָאָתוֹ, וּבִשְׁעַת אֲכִילָתוֹ אֵינוֹ נֶהֱנֶה אֶלָּא מֵחֹם הָאֵשׁ שֶׁל אִסּוּר שֶׁבַּתַּבְשִׁיל, וְחֹם זֶה שֶׁבַּתַּבְשִׁיל הוּא מֻפְרָד וּמֻבְדָּל כְּבָר מִן גּוּף הָאֵשׁ שֶׁל אִסּוּר — הֲרֵי אֵינוֹ נֶהֱנֶה כְּלָל מִגּוּף הָאִסּוּר שֶׁהוּא בְּעֵין.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
בתנורים שלנו כו׳. כן כתוב בדרכי משה ומג״א. ואף שאח״כ מסתפק המג״א בזה וכתב ומיהו יש לומר כו׳, אין ספיקו מוציא מידי ודאי של רמ״א ז״ל. ועוד, דהמג״א עצמו העתיק דברי רש״ל בס״ק י״ד שאין סברא לחלק בין תנורים שלנו לשלהם מדלא חלקו הרי״ף ורמב״ם. ואע״פ שרש״י ורא״ש וטור חלקו ביניהם לא חש לדבריהם (ובמג״א שם נפל טעות סופר ודעת הרא״ש וטור מפורש כמ״ש). וכל שכן בנידון דידן שאף רש״י ורא״ש וטור ושו״ע לא חלקו ביניהם. ואדרבה איפכא משמע מלשון השו״ע שכתב פורני דהיינו תנורים שלנו אסור לאפות בחדש שמא תיפחת כו׳, אבל משום שמחסמן ליכא. ובלאו הכי דברי המג״א תמוהין שכתב דדוקא בתנורים שלהם שהיו כקדירה של חרס כו׳, דזה אינו אלא בתנוריהם אבל בפורני מנין לנו (וגם תנוריהם היה להם טפלה מטיט סביב). ובשו״ע פירש בהדיא דהיינו תנורים שלנו. וכיון דפורני אמרו בגמרא שמא תיפחת, משמע דאין בהם משום גמר מלאכה. ואין לומר דמיירי שהסיקן פעם אחת בחול, דא״כ שוב אין לחוש שמא תיפחת, כיון שכבר היו בה עצים ואש ולא נפחתה. ואם בשביל שהוסיף בה פת ניחוש שמא תיפחת, א״כ אפילו בישנה אם אופה בה פת הרבה לצורך נישואין וכיוצא בזה שלא אפה בה מעולם הרבה כל כך ניחוש ג״כ שמא תיפחת, ואין כן משמעות הגמרא והפוסקים. אלא ודאי דעיקר החשש הוא מחמת מדורת האש, כענין שאמרו ברעפים חדשים שצריך לבדקן עיין שם בפירוש רש״י. וכן הבאר היטב לא העתיק דברי המג״א הללו:
נכרי כו׳. הנה בשיטה מקובצת כתב דוקא שנפלו בתוך התנור דהוא מילתא דלא שכיחא לכן הקילו לבטל איסור בידים אבל בעלמא לא, ולפי זה אם הניחם נכרי לתוך התנור אין מבטלין. אבל אנן לא קיי״ל הכי, שהרי מכאן למדו הפוסקים לכל איסורי דרבנן שמבטלין לכתחלה כמ״ש ביו״ד סי׳ צ״ט עיין שם בשו״ע. ואף שהרא״ש וטור חולקין על זה וכן קיי״ל, מכל מקום הרי הטור עצמו פסק בסי׳ תרע״ז דאיסורא דמיקלי קלי מבטלין אע״פ שהוא מילתא דשכיחא ע״ש, שהרי להתערב שמן נר חנוכה בשמן חולין מילתא דשכיחא היא.
ואין לחוש אם הניחם נכרי לצורך ישראל, דכיון שלא עשה רק טלטול בעלמא אין לאסור כמו שכתב רמ״א בסי׳ שכ״ה ס״י בהג״ה עיין שם בט״ז ס״ק א׳ וס״ק י׳. ועוד דהא יש מתירין לכתחלה לומר לנכרי לטלטל מוקצה כמ״ש רמ״א בסי׳ רע״ו ע״ש, א״כ פשיטא דבדיעבד יש לסמוך עליהם כיון שרמ״א וט״ז סומכין עליהם לכתחלה. ובפרט בנידון דידן דמעשיו של נכרי לחוד לא הועילו כלום דאכתי מוקצה נינהו, אלא אם כן הישראל יבטלם ברוב, וגם אז כיון שהם בטלים הרי הם חשובים כאין ואפס ואינו נהנה כלל ממעשיו של נכרי, אפשר דכולי עלמא מודים בזה:
וגם אינו נהנה כו׳. כן כתב הטור סי׳ תרע״ז, וכן כתב הט״ז כאן וביו״ד סי׳ צ״ט. אבל מלשון המגיד משנה וריא״ז משמע דמפרשים דמקלי קלי כו׳ פירוש שהאיסור בשעה שהוא נשרף (וכן דעת הרוקח שהביא הב״י סי׳ תקי״ד ע״ש) הרי הוא כמבוער לגמרי מן העולם וכאילו אינו כלל, על דרך שאמרו כל העומד לישרף כשרוף כו׳, כל שכן בשעה שהוא נשרף. וכן משמע פשטא דתלמודא.
והנה לדידן דקיי״ל ביו״ד סי׳ צ״ט עיין שם ברמ״א וש״ך דאסור לבטל איסור דברי סופרים אלא א״כ מקלי קלי כו׳, אי אפשר לפרש אלא כפירוש הא׳, דלפירוש הב׳ איזו היתר יש לבטל איסור בידים בשעה שהוא בעין ואינו דולק כלל, אבל לפירוש הא׳ אתי שפיר וכמ״ש בפנים לענין היתר הסקה. וכן משמע בטור ושו״ע שכתבו דלא יגע קודם שיבטלם ברוב, משמע דלאחר שיבטלם ברוב מותר לטלטלם אע״פ שאינן דולקים עדיין. ודוחק לומר דאף לפירוש הב׳ שרי לפי שהן עומדים לישרף, דלא אמרינן הכי אלא באיסורי הנאה: