Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Выпечка в праздник

Орах Хаим · симан 507 · лист 4 из 6
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
טתַּנּוּרִים שֶׁבִּימֵיהֶם הָיוּ עֲשׂוּיִים כִּקְדֵרָה וּפִיהֶן לְמַעְלָה, וְהָיוּ מְדַבְּקִין הַפַּת בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר סְבִיבוֹת דָּפְנוֹתָיו, וְהָעֵצִים וְהָאֵשׁ עַל שׁוּלֵי הַתַּנּוּר, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים כְּלָל לִגְרוֹף אֶת הַתַּנּוּר, וְאִם נָפַל לְתוֹכוֹ מִטִּיח הַטִּיט שֶׁבְּדָפְנוֹתָיו, וְיֵשׁ בְּטִיחַ זֶה כְּדֵי לְחָרֵךְ אֶת הַפַּת, דְּהַיְנוּ שֶׁטִּיחַ הַזֶּה שֶׁנָּפַל לְשׁוּלֵי הַתַּנּוּר הוּא גָדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁנּוֹגֵעַ בַּפַּת הַדָּבוּק בַּדְּפָנוֹת וּמְחָרְכוֹ — מֻתָּר לְגָרְפוֹ מִן הַתַּנּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם בְּיוֹם טוֹב, מִכָּל מָקוֹם לְצֹרֶךְ תִּקּוּן “אֹכֶל נֶפֶשׁ” הִתִּירוּ לְטַלְטֵל מֻקְצֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק״ט עַיֵּן שָׁם.
אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לֶאֱפוֹת בַּתַּנּוּר בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִתְחָרֵךְ הַפַּת — אָסוּר לְגָרְפוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְטַלְטְלוֹ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ “אֹכֶל נֶפֶשׁ”.
יוְכֵן אִם נָפַל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְיָדַע בּוֹ וְהָיָה לוֹ שָׁהוּת לְתַקְּנוֹ אוֹ לְגָרְפוֹ, וְשָׁכַח אוֹ עָבַר וְלֹא תִקְּנוֹ — אָסוּר לְגָרְפוֹ בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי, וַהֲרֵי זֶה כְּ“מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ” שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק״ט.
יאאֲבָל מֻתָּר לְהַשְׁכִּיב הָאֵשׁ וְהָאֵפֶר הַחַם שֶׁבְּשׁוּלֵי הַתַּנּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְּעוּ בַּפַּת כְּלָל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאַף אִם הָיוּ נוֹגְעִין בּוֹ מְעַט לֹא הָיָה מִתְחָרֵךְ, לְפִי שֶׁהָאֵשׁ וְהָאֵפֶר הַחַם אֵינָן מֻקְצִין כְּלָל בְּיוֹם טוֹב, עַיֵּן סִמָּן תצ״ח.
יבוְכָל זֶה בַּתַּנּוּרִים שֶׁלָּהֶם, אֲבָל תַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱפוֹת בָּהֶם בְּלֹא גְרִיפָה — מֻתָּר לְגָרְפוֹ מֵהָאֵפֶר וְהַגֶּחָלִיםה אֲפִלּוּ בְּמַכְבֶּדֶת שֶׁטִּבְּלָהּ בְּמַיִם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְכַבֶּה, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱפוֹת בְּלֹא כִבּוּי — הֲרֵי כִּבּוּי זֶה צֹרֶךְ “אֹכֶל נֶפֶשׁ”, וּמֻתָּר כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהַבְעִיר לְצֹרֶךְ “אֹכֶל נֶפֶשׁ”.
אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לֶאֱפוֹת בְּלֹא כִבּוּי, כְּגוֹן שֶׁהַתַּנּוּר גָּדוֹל וְגָרַף מִקְצָת הַתַּנּוּר וְאֶפְשָׁר לֶאֱפוֹת בְּאוֹתוֹ מִקְצָת — אָסוּר לִגְרוֹף שְׁאָר הַגֶּחָלִים שֶׁבַּתַּנּוּר אֲפִלּוּ אִם הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִגְּעוּ הַגֶּחָלִים בַּפַּת וְיֵחָרֵךְ מִקְצָתוֹ, לְפִי שֶׁבִּגְרִיפָה זוֹ הוּא מְכַבֶּה מִקְצָת הַגֶּחָלִים, אֲפִלּוּ מְכַבֵּד אוֹתָם בְּמַכְבֶּדֶתו שֶׁלֹּא טִבְּלָהּ בְּמַיִם.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
מכל מקום מסתימת כל הפוסקים משמע דאין שום חילוק בין איסור מחמת גזירת שמא יתלוש לאיסור מוקצה מחמת מחובר דו״ק ותשכח. וכן משמע בהדיא ברמב״ם בפ״ב שפירש איסור עצים שנשרו משום נולד ולא הזכיר משום שמא יתלוש כמו שכתב רבו הרי״ף, מכלל דאין נפקא מינה לדינא בשום ענין. וכן משמע בהדיא ברמב״ן בספר המלחמות ריש פ״ג דביצה וז״ל והכי נמי אמרינן בעכו״ם שליקט עשבים לעצמו שמותרים משום מלאכת שבת (פירוש שהרי שנינו מאכיל אחריו ישראל) ואסורים בטלטול משום מוקצה או שהם בכלל גזירת פירות הנושרים דהויא משום שמא יעלה ויתלוש עכ״ל, הרי לפניך דאף היכא דגזרינן שמא יתלוש אינו אסור ליהנות ממנו הנאה הבאה מאליה שאינו עושה מעשה בידים בגוף המוקצה, ולכך מותר להעמיד בהמתו על גבי עשבים הללו כיון שאינו עושה מעשה בידים בגוף העשבים, ובפרט למאי דמוקי לה בגמרא שם דקאי באפה כו׳. ועיין שם בתוס׳ ודו״ק. ואף שבמה שכתב הרמב״ן דאף בעכו״ם שתלש עשבים שייך שמא יתלוש הוא עצמו סותר את דבריו בפי״ו דשבת וכמו שכתב הר״ן שם בשמו וכמ״ש לעיל. מכל מקום בדין זה דמשמע מדבריו דפירות הנושרים מותרים בהנאה אינו סותר את דבריו כלל. ואדרבה דאפילו פירות האילן דשייך בהן שמא יתלוש אף שתלשן עכו״ם כמו שכתב שם בהדיא אפילו הכי מותרים בהנאה, כמו שכתב הר״ן שם בהדיא בשמו דעכו״ם שעשה כבש בשבת מעצים שתלשן בשבת לעצמו יורד אחריו ישראל ע״ש (ודוחק לחלק בין פירות לעצים, דאף פירות אין נושרים אלא ע״י הרוח וגם עצים דקים דרכן להנשר ע״י הרוח כדאמרינן בגמרא עצים שנשרו לתוך התנור כו׳). וכן משמע בהדיא בגמרא פ״ג דסוכה ובכל הפוסקים אתרוג במחובר אסור להריח בו, משמע דאם נתלש מותר להריח בו אם אינו מטלטלו ולא גזרינן שמא יעלה ויתלוש.
ואף שבהבא מחוץ לתחום, דמשמע במרדכי הביאו הב״י סי׳ תקפ״ו, ובתשובת רשב״א הביאה הטור סי׳ תרנ״ה דאסור בהנאה. יש לומר דוקא להשתמש בו או שאר הנאה הבאה לו על ידי שעושה מעשה בגוף המוקצה שמטלטלו וכהאי גוונא. אף שאין זה נקרא מעשה לענין הכנת מוקצה כדאיתא בגמרא פ״ד דשבת דף נ״ד, מכל מקום לענין זה נקרא מעשה שאסור לעשותו. אבל כשאינו עושה כלום רק ההנאה באה לו מאליו שרי אפילו במוקצה ונולד כמו שכתבו התוס׳ דע״א, כל שכן בבא מחוץ לתחום שקל ממוקצה כמ״ש בגמרא ויתבאר בסי׳ תקט״ו:
אפילו במכבדת כו׳. כן משמע בב״י שכתב בזה הלשון ואפשר שמה שכתב רבינו אם אפשר לאפות זולתה אסור נתכוין לטיבול המכבדת פעם שנית וכו׳, משמע דבפעם ראשון שרי. וכן משמע בשו״ע שהעתיק לשון הרשב״א אע״פ שהוא מכבה כו׳ דמיירי שטובל במים, כדמוכח בבית יוסף שאחר לשון הנ״ל כתב אבל הרב המגיד כתב בשם הרשב״א כו׳ כדרכו בחול כו׳ ע״ש:
שלא טיבלה כו׳. כן משמע בט״ז שהקשה על זה ואע״ג דמצינו בגמרא כו׳ ע״ש, ובגמרא לא איירי כלל בטבולה במים. ובלאו הכי מוכח כן מסידור לשון הטור ושו״ע שלא הזכירו בפירוש טיבול המכבדת עד סוף סעיף ה׳: