Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Выпечка в праздник

Орах Хаим · симан 507 · лист 3 из 6
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דוְכֵןד מֻתָּר לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּן וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִגּוּף הָאִסּוּר שֶׁהוּא בְּעֵין, לְפִי שֶׁעֵצִים שֶׁנִּתְלְשׁוּ בְּיוֹם טוֹב דִּינָם כַּעֲצֵי מֻקְצֶה, שֶׁמֻּתָּר לֵהָנוֹת מֵהֶם הֲנָאָה הַבָּאָה מֵאֵלֶיהָ, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַמֻּקְצֶה בַּהֲנָאָתוֹ מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק״ט עַיֵּן שָׁם, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא לְהַסִּיקָן, שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַמֻּקְצֶה, וְעֵצִים הַלָּלוּ שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁרוֹצֶה לְהַסִּיק אֵינָן עוֹמְדִין לַהֲנָאַת חִמּוּם כְּנֶגְדָּן וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן, שֶׁהֲנָאָה זוֹ הִיא מִגּוּף הָאִסּוּר שֶׁהוּא בְּעֵין, אֶלָּא כְּבָר הֵן עוֹמְדִין לַהֲנָאַת אֲפִיָּה וּבִשּׁוּל, שֶׁהֲנָאָה זוֹ הִיא לְאַחַר שֶׁהָאִסּוּר אֵינוֹ בְעֵין, לְפִיכָךְ הֵן בְּטֵלִים בְּרֹב.
אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו בִּשְׁעַת הַסָּקָה עֲדַיִן הָאִסּוּר בְּעֵין, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הֲנָאָתָן שֶׁלְּכָךְ הֵן עוֹמְדִים וּלְכָךְ הוּא מַסִּיקָן אֵינָהּ בָּאָה לוֹ אֶלָּא עַד לְאַחַר שֶׁהָאִסּוּר אֵינוֹ בְעֵין — לֹא הֶחֱמִירוּ חֲכָמִים כָּל כָּךְ בְּאִסּוּר מֻקְצֶה שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר מִן הַתּוֹרָה, וְגַם עִקַּר הֲנָאָתוֹ אֵינוֹ נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהָאִסּוּר הוּא בְּעֵין.
הוְכָל זֶה כְּשֶׁעֲצֵי הָאִסּוּר אֵינָן נִכָּרִים תּוֹךְ עֲצֵי הֶתֵּר, אֲבָל אִם הֵם נִכָּרִים — אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף אֵינָן בְּטֵלִין.
ועֵצִים שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִן הָאִילָן בְּשַׁבָּת — אָסוּר לְהַסִּיק בָּהֶן בְּיוֹם טוֹב שֶׁלְּאַחֲרָיו, לְפִי שֶׁתְּלִישָׁה זוֹ מְכִינָה אוֹתָם לְהַסָּקָה, וְאֵין שַׁבָּת מְכִינָה לְיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקי״ג.
וַאֲפִלּוּ בִּטּוּל בְּרֹב אֵין מוֹעִיל לְהַתִּירָן, לְפִי שֶׁאִסּוּר הֲכָנָה מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב הוּא מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא הֵקֵלּוּ בְּ“דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין” מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵאִסּוּר שֶׁהוּא בְּעֵין אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאִסּוּרוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
זאָסוּר לִקַּח עֵץ מִבֵּין הָעֵצִים לַחְתּוֹת בּוֹ הָאֵשׁ בַּתַּנּוּר אֲפִלּוּ הוּא יָבֵשׁ וְרָאוּי לְהַסִּיק בּוֹ בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל אִם הֱכִינוֹ לְכָךְ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר.
חאוֹתָן הַמַּסִּיקִין בְּתֶבֶן דַּרְכָּן לַעֲשׂוֹת מֵהַתֶּבֶן קֹדֶם הַסָּקָה חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת קְטַנּוֹת, וְאוֹגְדִים הַחֲבִילוֹת וּמַסִּיקִין בָּהֶם, וּכְשֶׁרוֹצִין לְהַסִּיק בְּתֶבֶן בְּיוֹם טוֹב — צְרִיכִים לֶאֱגוֹד הַחֲבִילוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֲבָל בְּיוֹם טוֹב אָסוּר לְאָגְדָן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
מותר להתחמם כו׳. כן כתב המג״א וכן משמעות כל הפוסקים. והנה לכאורה דברי המג״א סותרים זה את זה, דכאן פסק דמוקצה מותר בהנאה ובסי׳ תק״א ס״ק י״ב כתב דמוקצה אסור ליהנות ממנו. אבל כד דייקת במה שכתב המג״א סוף סי׳ תק״ט לחלק בין לכתחלה ודיעבד, שלכתחלה אסור להשתמש במוקצה אבל אם השתמש בו מותר לכתחלה ליהנות ממנו, א״כ הכל ניחא, דמה שכתב כאן ואיסור הסקה משום טלטול הוא לאו דוקא, אלא משום דאסור להשתמש במוקצה כשעושה מעשה בגוף המוקצה, אבל כשאינו עושה מעשה בגוף המוקצה שרי כמו שכתבו הרמב״ן ור״ן בסוף פרק י״ו, וכן כתב המג״א סי׳ ש״ח ס״ק מ״א. ולכך מותר להתחמם ולהשתמש לאורן אע״ג דאיתיה לאיסורא בעיניה כמו שכתבו התוס׳ בפרק הגוזל ע״ש. ואף שכתבו דלרבנן אינו נחשב איסור בעין לענין איסורי הנאה, מכל מקום אנן לא קיי״ל כרבנן כמ״ש ביו״ד סי׳ קמ״ב אפילו לענין בישל ואפה ואבוקה כנגדו, דלענין שביעית נקרא הנאתו אחר ביעורו כדמשמע בגמרא דוקא עצי דמשחן כו׳, אבל עצי הסקה אפילו אבוקה כנגדו אינו נקרא איסור בעין, וכן כתב הריטב״א בפ״ג דסוכה וכמ״ש בפנים, ולענין איסורי הנאה נקרא איסור בעין, כל שכן להתחמם כנגדן, דאפילו לענין שביעית נקרא איסור בעין לפירוש ר״ח שכתבו התוס׳ שם, וכל שכן להשתמש לאורן דאף לפירוש רש״י שם נקרא איסור בעין. והרוקח שהביא הב״י סי׳ תקי״ד שהתיר להוסיף על שמן המוקצה לבטלו ברוב, היינו משום דסבירא ליה כפירוש הב׳ שכתבתי לעיל, אבל אנן קיי״ל כפירוש הא׳ וכמו שכתב הטור בסי׳ תרע״ז דלהשתמש לאורן נקרא איסור בעין, ומכל מקום כאן מותר מטעם שכתב המג״א דמוקצה מותר בהנאה.
ואף דיש להקשות על זה דמה ענין מוקצה לכאן, דהכא גזרינן שמא יעלה ויתלוש, לפיכך יש לאסור אף בהנאה כדי שלא יתלוש בשביל הנאתו, כמו שכתב הטור בסי׳ תרנ״ה לענין בא מחוץ לתחום, משא״כ בשאר מוקצה לא אסרו כלל בהנאה. ומהתוס׳ דע״א אין ראיה כלל, דאזלי לשיטתייהו שכתבו בפרק קמא דחולין דאף בדלועין לא שייך שמא יתלוש לפי שאין אדם מתאוה להם כל כך, כל שכן בעצים דבעי נמי מרא וחצינא. עיין בתוס׳ בפרק קמא דביצה ופרק ג׳ דעירובין. אבל אנן קיי״ל כרי״ף ורא״ש דעצים נמי הוה בכלל גזירה שמא יתלוש (וכל קושיות התוס׳ לא קשה מידי על פי מה שכתב הר״ן בשם הרמב״ן ספי״ו דשבת, וכן כתב רשב״א שם דבעכו״ם שתלש פרי האדמה לא שייך שמא יעלה ויתלוש, וכן כתב בשיטה מקובצת ריש פרק קמא דביצה). וכן כתבו הטור ורש״ל ומג״א עיין שם בסי׳ תק״א.