Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Выпечка в праздник

Орах Хаим · симан 507 · лист 5 из 6
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְאַף עַל פִּי שֶׁכִּבּוּי זֶה יֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ יוֹם טוֹב קְצָת, שֶׁלֹּא יֵחָרֵךְ מִקְצָת הַפַּת, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ “אֹכֶל נֶפֶשׁ”, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לֶאֱפוֹת בְּלֹא גְּרִיפָה זוֹ — אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין אוֹמְרִים: “מִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה מְלָאכָה זוֹ לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ הֻתְּרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ”, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בְּגוּף הָ“אֹכֶל נֶפֶשׁ” עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ״ה.
יגוַאֲפִלּוּ אִם בְּאוֹתוֹ מִקְצָת שֶׁגָּרַף נִשְׁאֲרוּ בּוֹ גֶּחָלִים דַּקִּים שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הָאֲפִיָּה וְרוֹצֶה לְכַבְּדָן לְיַפּוֹת אֶת הַפַּת — אָסוּר אֲפִלּוּ לֹא טִבֵּל הַמַּכְבֶדֶת בְּמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּד שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ “אֹכֶל נֶפֶשׁ”.
ידבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵין צָרִיךְ לְהָפִיג חֹם הַתַּנּוּר, אֲבָל אִם הֻסַּק הַתַּנּוּר בְּיוֹתֵר וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא תִשָּׂרֵף הַפַּת — מֻתָּר לְטַבֵּל הַמַּכְבֶּדֶת בְּמַיִם וּלְכַבֵּד אֶת (כָּל) הַתַּנּוּר אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאֲרוּ שָׁם רַק גֶּחָלִים דַּקִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְכַבֶּה, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ “אֹכֶל נֶפֶשׁ” שֶׁלֹּא תִתְקַלְקֵל הַפַּת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
טואֲבָל אַחַר שֶׁכִּבֵּד הַתַּנּוּר — אָסוּר לְטַבֵּל הַמַּכְבֶּדֶת בְּמַיִם לְכַבּוֹתָהּ שֶׁלֹּא תִשָּׂרֵף, שֶׁהֲרֵי הוּא מְכַבֶּה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה.
וַאֲפִלּוּ אִם הוּא צָרִיךְ לָהּ עוֹד, שֶׁרוֹצֶה לֶאֱפוֹת עוֹד בּוֹ בַיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁכְּבִיָּה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא “מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ”, שֶׁהֲרֵי אֵין גּוּפוֹ נֶהֱנֶה מִכְּבִיָּה זוֹ עַצְמָהּ, לְפִיכָךְ אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁאִיל מַכְבֶּדֶת אַחֶרֶת — אָסוּר לְכַבּוֹתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁתִּשָּׂרֵף כֻּלָּהּ, עַיֵּן סִמָּן תק״ט.
טזמֻתָּר לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל בְּתַנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻסְּקוּ עֲדַיִן מֵעוֹלָם וְהֶסֵּק רִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם הוּא בְּיוֹם טוֹב, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יְפִיגֵם בְּצוֹנֵן אַחַר הֶסֵּקָן כְּדֵי לְחַסְּמָן (פֵּרוּשׁ לְהַקְשׁוֹתָן וּלְחַזְּקָן), מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב.
וְאִם הֻסְּקוּ יוֹתֵר מִדַּאי וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא תִשָּׂרֵף הַפַּת וְרוֹצֶה לַהֲפִיגָן בְּצוֹנֵן — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְחַסְּמָן בְּמַיִם צוֹנְנִין, אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּצְטַנְּנוּ מֵאֲלֵיהֶן, אֲבָל הַצּוֹנְנִים פְּעָמִים שֶׁמְּקַלְקְלִים אוֹתָהּ, לְפִיכָךְ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן מִתְכַּוֵּן לְחַסְּמָן עַל יְדֵי כֵן.
יזאֲבָל אֵין סָכִין אוֹתָם בְּשֶׁמֶן לְהַחֲלִיקָן וּלְצַחְצְחָן, וְאֵין שָׁפִין אוֹתָם בְּמַטְלִית, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
כתב המג״א דעצים שנשרו ביו״ט מותר להסיקן בשבת שלאחר יו״ט ע״י נכרי ע״י ביטול ברוב עכ״ל עיין שם. וכבר נתבאר בסוף סי׳ רע״ו שאין היתר להסיק ע״י נכרי בשבת אלא כשהקור גדול, ובמדינתנו שאין הקור גדול כל כך בימי פסח וסוכות לא שייך דין זה ולכן לא העתקתיו. ובפרט שדברים הללו המה תמוהים, דבלא ביטול נמי שרי, כמו שמותר לעבור על שבות אמירה לנכרי בשביל חולה שאין בו סכנה, שהכל חולים אצל הקור, או בשביל שהוא מצטער לדעת הגהות מיימוניות כמ״ש המג״א בסוף סי׳ רע״ו, כך מותר ליהנות מאיסור הכנה שאין בו אלא איסור דברי סופרים לצורך חולה שאין בו סכנה, אם אין לו עצים אחרים כמו שכתב המג״א בסי׳ שכ״ח ס״ק ט״ו גבי מוקצה, או בשביל שהוא מצטער לדעת הגהות מיימוניות, כמ״ש בסי׳ שכ״ח סעיף ל״ג עיין שם במג״א. ואין לומר דשאני הכנה ממוקצה שאין בו אלא משום גדר מלאכה, כמ״ש בפרק י״ז דשבת אטו טלטול לאו צורך הוצאה כו׳, ולכן מותר כמו שמותר כל שבות מדברי סופרים, משא״כ הכנה דאיסורו הוא כמו מאכלות אסורות שאסורים לחולה שאין בו סכנה אפילו אין איסורן אלא מדברי סופרים כדמוכח בר״ן שהביא הב״י סוף סי׳ שכ״ח גבי בישולי נכרים, והוא הדין לאיסורי הנאה מדברי סופרים כמ״ש ביו״ד סי׳ קכ״ג לענין סתם יינן ע״ש. אי נמי דמיירי שיש לו עצים אחרים. זה אינו, שהרי בגמרא מוכח בהדיא דאיסור הכנה אפילו דאורייתא מותר בהנאה הבאה מאליה, ואין אסור אלא לטלטלו ולהשתמש בו. עיין שם דף ג׳ ע״ב גבי הא דפריך בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא כו׳, ואפילו הכי קתני אין מטלטלין לסמוך כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה מותר לסמוך עליה כרעי המטה משום דהוה הנאה הבאה מאליה. וכן משמע בסי׳ תקי״ג (עיין בפרי חדש יו״ד סי׳ ק״ב ומנחת יעקב כלל ע״ד ודו״ק) דאם היתה מאיסורי הנאה בלא טעמא דלחזותא עבידא אינה בטלה שהרי נהנה ממנה. ומסוף סי׳ תק״א אין ראיה, דהתם כשמדליקה עושה מעשה בגוף הפתילה ומשתמש בה. וכן משמע בכל הפוסקים שדין איסור הכנה שוה לאיסור מוקצה שאינו אסור בהנאה הבאה מאליה. ועצי היתר ג״כ הן מוקצים בשבת ואעפ״כ אומרים לנכרי לטלטלן ולהסיקן, והוא הדין לעצים אלו. דאי לא תימא הכי האיך מותר לומר לו לטלטלן כדי לבטלן, אלא על כרחך משום דמאי שנא עצים אלו מעצי היתר, דשניהם אסורים לטלטלן ולהשתמש בהן ומותרים בהנאה דהיינו להתחמם בהן: