Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Яйцо, снесённое в праздник

Орах Хаим · симан 513 · лист 6 из 6
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ידלְפִיכָךְ, מֻתָּר לִקַּח בֵּיצִים מִן הַנָּכְרִי בְּלֵיל יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, דְּמִן הַסְּתָם נוֹלְדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְכֵן הַדִּין בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, שֶׁהַבֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן מֻתֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
אֲבָל בֵּיצִים הַנִּקָּחִין מִנָּכְרִי בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְכֵן בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֶׁלְּאַחַר הַשַּׁבָּת — אֲסוּרוֹת, שֶׁמָּא נוֹלְדוּ בְּיוֹם שֶׁלִּפְנֵי לַיְלָה זֶה.
טונָכְרִי הַמֵּבִיא בֵּיצִים בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, וּמֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ וְאוֹמֵר שֶׁנּוֹלְדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר לִסְמוֹךְ עָלָיו, לְפִי שֶׁאִסּוּר בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּבְכָל אִסּוּרֵי דִּבְרֵי סוֹפְרִים סוֹמְכִין עַל נָכְרִי מֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן ס״ט.
לְפִיכָךְ, אִם הֵבִיא בֵּיצִים בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁאִסּוּר בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בּוֹ בַיּוֹם הוּא מִן הַתּוֹרָה — אֵין סוֹמְכִין עַל הַנָּכְרִי שֶׁמֵּסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ וְאוֹמֵר שֶׁנּוֹלְדָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
אֲבָל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ הוּא יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת״ר — מֻתָּר לִסְמוֹךְ עַל הַנָּכְרִי מֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ.
טזוְעַכְשָׁו בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁמְּצוּיִים הַרְבֵּה בֵיצִים לִמְכּוֹר וּמְבִיאִים הַרְבֵּה בְּבַת אַחַת — וַדַּאי רֹב הַבֵּיצִים שֶׁמְּבִיאִין לִמְכּוֹר הֵן הַנּוֹלָדִים מֵאֶתְמוֹל, לְפִיכָךְ אַף בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁאַחַר הַשַּׁבָּת אֵין בְּבֵיצִים אֵלּוּ אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: “כָּל דְּפָרִישׁ מֵרוּבָּא פָּרִישׁ”, וּמִן הַסְּתָם הֵן מֵהַנּוֹלָדִיםה מֵאֶתְמוֹל בְּשַׁבָּת, וְאֵין כַּאן אִסּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, לְפִיכָךְ אִם הַנָּכְרִי הוּא מֵסִיַח לְפִי תֻמּוֹ וְאוֹמֵר שֶׁמֵּעֶרֶב שַׁבָּת נוֹלְדוּ — מֻתָּר לִסְמוֹךְ עָלָיו.
יזוְכָל זֶה כְּשֶׁהַנָּכְרִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁבֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה הַיּוֹם אֲסוּרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל אִם הוּא יוֹדֵעַ מִזֶּה — אֵין סוֹמְכִין עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ, דְּשֶׁמָּא הוּא מַעֲרִים כְּדֵי שֶׁיִּקְחוּ מִמֶּנּוּ.
אֲבָל אִם הַבֵּיצִיםו הֵן שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִי מֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ וְאוֹמֵר שֶׁנּוֹלְדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה הַיּוֹם אֲסוּרָה לְיִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁלַּנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ אֵין מַגִּיעַ שׁוּם תּוֹעֶלֶת מִמַּה שֶּׁיְּשַׁקֵּר לוֹמַר שֶׁנּוֹלְדָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר לִסְמוֹךְ עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁהוּא מֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
מאתמול בשבת כו׳. הנה דעת מהרי״ו ורש״ל וט״ז להקל במסיח לפי תומו אף ביו״ט אחר השבת, שלא כדעת תרומת הדשן ורמ״א, והמג״א כתב דבמדינות אלו יש להקל, ומשמע מדבריו דהיינו במסיח לפי תומו כדעת רש״ל וסיעתו. ובודאי שאין לנו להקל יותר ממה שהקילו רש״ל וט״ז שהיו ג״כ במדינות אלו ואפילו הכי לא הקילו אלא במסיח לפי תומו, והטעם כתב רש״ל משום דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין. אבל אנן לא קיי״ל הכי כמו שכתב רמ״א ביו״ד סי׳ רצ״ג בשם תוס׳ ומהר״מ והגהות מיימוניות ורא״ש דאף בחדש שהוא דבר שיש לו מתירין אזלינן בתר רובא, וכן משמע בגמרא כמו שכתב הר״ן עיין שם גבי בדק בקינה כו׳. ומכל מקום לדינא אין לנו להקל יותר ממה שהקילו האחרונים, אלא שאנו צריכים למצוא טעם למה לא נקיל אף כשאין הנכרי מסיח לפי תומו כיון דאזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין. ויגעתי ומצאתי טעם נכון בשיטה מקובצת וכמו שכתבתי בפנים, דודאי אין סברא כלל לומר דהרוב נולדין מכמה ימים דאיזה שיעור יש בדבר. וכיון דאין נפקא מינה לדינא לא העתקתיו:
הן של הישראל כו׳. כן כתב המג״א בשם הט״ז וש״ך. והנה המג״א השמיט מה שכתב הש״ך דמשכחת לה כגון שמסיח לפי תומו לפני אחרים כו׳, משמע דלפני בעל הבית לא מהני, והט״ז כתב משכחת לה כגון שמספר איזה דבר אחר ומתוך אותו דבר נשמע כו׳, והמג״א השמיט כל זה. וטעמו, דעל כרחך לא הוצרכו האחרונים לזה אלא משום דיש לחוש שמא מתכוין לחבב את עצמו על הישראל, כדמשמע מסוף לשון הט״ז ע״ש, ולכן אסברה לה הש״ך שהסיח לפני אחרים, והט״ז אסברה לה שמספר איזה דבר, אבל בנידון דידן שהנכרי לא עשה שום מעשה ואין לו תועלת כלל באמירה זו, אם הוא מסיח לפי תומו שאינו יודע שסומכין על אמירתו, פשיטא דמהמנינן ליה באיסור דרבנן: