Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יא יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה כִּסְבָרָא אַחֲרוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם אִם נָפַל עָלָיו גַּל גָּדוֹל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפַקְּחוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מָרָא וְקַרְדֹּם, וַהֲרֵי זֶה הֶחָמֵץ אָבוּד מִבְּעָלָיו וּמִשְּׁאָר כָּל אָדָם — הֲרֵי זֶה כִּמְבֹעָר מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי לְדִבְרֵי הַכֹּל. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּהיב אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַטְּלוֹ כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה “וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ” — “שֶׁלְּךָ” אִי אַתָּה רוֹאֶה, וְחָמֵץ זֶה אֵינוֹ נִקְרָא “שֶׁלְּךָ”, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הַגַּל — הֲרֵי אֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת בּוֹ: לא יש להחמיר בשל תורה כו׳. החק יעקב הסכים כן מטעם אחר ע״ש. וכן דעת המ״א, שכאן כתב שדעת המ״מ כסמ״ק, וכוונתו ע״ד שכתב הפר״ח בססי׳ תל״ח לפרש דברי המ״מ, ומוכרח הוא ע״ש, והזכרתי למעלה. ושם בסוף סי׳ תל״ח📖 Ссылка на источник
пункт 31
וְאִם נָפַל עָלָיו גַּל קָטָן בְּעִנְיָן שֶׁהַכֶּלֶב יָכוֹל לְהָרִיחַ רֵיחוֹ וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו וּלְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין עָלָיו גָּבוֹהַּ ג׳ טְפָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ וְהִפְקִירוֹ — חַיָּב הוּא לְפַקֵּח אֶת הַגַּל וּלְבַעֵר הֶחָמֵץ בִּזְמַן הַבִּעוּר, גְּזֵרָהיג שֶׁמָּא כְּשֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ מִשָּׁם הַכֶּלֶב לְאָכְלוֹ יְשַׁיֵּר מְעַט מֵאֲכִילָתוֹ וְיַנִּיחֶנּוּ מְגֻלֶּה, וּכְשֶׁיִּרְאֶה אָדָם יִשְׁכַּח וְיֹאכְלֶנָּה. וְאִם יֵשׁ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה לְפַקֵּחַ בַּגַּל בַּיָּדַיִם — חַיָּב הוּא לְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל עַל יְדֵי מָרָא וְקַרְדֹּם בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה: לבпункт 32
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁבָּרִי לוֹ עַכְשָׁו בִּזְמַן הַבִּעוּר שֶׁיֵּשׁ וַדַּאי חָמֵץ בְּתוֹךְ הַגַּל, אֲבָל אִם לֹא בָּרִי לוֹ עַכְשָׁו בִּשְׁעַת הַבִּעוּר שֶׁיֵּשׁ בַּגַּל וַדַּאי חָמֵץ, כְּגוֹן חוֹרִים שֶׁבַּכֹּתֶל שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם חָמֵץ, וְאַחַר כָּךְ נָפַל הַכֹּתֶל וְנַעֲשָׂה גַּל, שֶׁיֵּשׁ לְהִסְתַּפֵּק וְלוֹמַר שֶׁמָּא כְּבָר נִטַּל הֶחָמֵץ מֵהַחוֹרִים קֹדֶם שֶׁנָּפַל הַכֹּתֶל, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ מְאוּמָה בְּהַחוֹרִים, וְעַכְשָׁו בִּזְמַן הַבִּעוּר אֵין מִן הֶחָמֵץ כְּלוּם בְּתוֹךְ הַגַּל, וּלְפִיכָךְ, אִם כְּבָר בִּטֵּל אֶת הֶחָמֵץ הַזֶּה, אוֹ שֶׁיָּכוֹל עֲדַיִן לְבַטְּלוֹ, שֶׁאַף אִם יֵשׁ עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַגַּל אֵינוֹ חַיָּב לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם וּלְבַעֲרוֹ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא הִטְרִיחוּהוּ חֲכָמִים לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם עַל יְדֵי מָרָא וְקַרְדֹּם, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאֵין שָׁם חָמֵץ כְּלָל. וְגַם לֹא הִצְרִיכוּהוּ לִבְדֹּק וּלְחַפֵּשׂ בַּגַּל בַּיָּדַיִם וְלִבְטֹחַ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ עַקְרָב שֶׁשְּׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
симан 438
העתיק המ״א לשון המ״מ, מכלל דהכי ס״ל. עי׳ במ״ש בסי׳ תל״ו📖 Ссылка на источниксиман 436
שכן הוא גם דעת הטוש״ע: אינו צריך לבטלו כלל וכו׳. עיין מ״א. ובודאי אין כוונתו דאינו צריך לפקח הגל, דהא פשיטא מאי אית ליה למעבד כיון שאין בידו לפקחו, אלא ודאי כוונתו דאפילו לכתחלה אינו צריך לבטלו, וכן משמע להדיא בחק יעקב שלא העתיק דין זה בסקי״ט, ששם פסק דחייב לפקח בגל, והוה ליה למימיר דבגל גדול אינו צריך לפקח, אלא העתיקו בסוף סק״כ, אחר שהשלים כל דיני המפולת, מכלל דמילתא באפיה נפשה היא וקאי על כל דיני מפולת דלא שייכי בגל גדול, ונקט לא ביטלו משום שחיוב זה מוזכר בגמרא בהדיא, ואפילו הכי לא שייך חיוב זה בגל גדול. ואין לומר שכוונת החק יעקב דבגל גדול מותר לאחר הפסח, דאם כן למה כתב דין זה בשם המ״א, הא במ״א אין הזכרה מזה, ע״ש שלאחר דין זה העתיק המ״א מחלוקת הפוסקים בלאחר הפסח. ובר מן כל דין הדבר פשוט, כיון שאינו נקרא שלך א״כ אין בידו לבטלו, ולמה יבטלנו בחנם, והרי גם הביטול אינו מועיל אלא משום דכיון שביטלו אינו נקרא שלך, כמ״ש התוס׳ ורא״ש ור״ן וכן הוא הסכמת האחרונים עיין בפרי חדש ריש סי׳ תל״א:📖 Ссылка на источниксиман 431
שמא כשיוציאנו כו׳. ישייר מעט מאכילתו כו׳. עי׳ בט״ז סוף הסימן. ועיין במה שכתבתי לעיל גבי חורים שבקרקעית הבית: