Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Работы, начатые в канун и завершаемые в субботу

Орах Хаим · симан 252 · лист 4 из 10
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵינָן חוֹלְקִים כְּלָל, שֶׁהַמַּתִּיר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הִתִּיר אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת וְאַחַר הַשַּׁבָּת לֹא יִהְיֶה לְהַיִּשְׂרָאֵל כְּלָל חֵפֶץ בִּמְלַאכְתּוֹ — אֲזַי לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַד מְלַאכְתּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁבְּמַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת מַגִּיעַ לוֹ רֶוַח שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַד מְלַאכְתּוֹ. וּבְזֶה אֶפְשָׁר שֶׁגַּם הָאוֹסֵר מוֹדֶה שֶׁהוּא מֻתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁגַּם לְהַנָּכְרִי מַגִּיעַ רֶוַח מִמְּלֶאכֶת הַשַּׁבָּת — אֵינָהּ נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִיא נַעֲשֵׂית בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל בִּלְבָד.
אֲבָל אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאַף אִם לֹא יַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת יַעֲשֶׂה אַחַר הַשַּׁבָּת, וְיִצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לְשַׁלֵּם לוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִתְנָה עִמּוֹ בִּתְחִלָּה עַל מְנָת שֶׁתֻּגְמַר הַמְּלָאכָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד, וְנִמְצָא שֶׁאֵין מַגִּיעַ רֶוַח לְהַנָּכְרִי מִמַּה שֶּׁעוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת אֶלָּא לְהַיִּשְׂרָאֵל בִּלְבָד — אֶפְשָׁר שֶׁבְּזֶה אַף הַמַּתִּיר מוֹדֶה שֶׁהוּא אָסוּר:
ווְכָל זֶה כְּשֶׁקּוֹצֵץ לוֹ דָּמִים בִּשְׂכַר מְלַאכְתּוֹ, שֶׁאָז הוּא טוֹרֵחַ לְעַצְמוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה בְּטוֹבַת הֲנָאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה בְּחִנָּם בִּשְׁבִיל טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁקִּבֵּל כְּבָר מֵהַיִּשְׂרָאֵל, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ז, שֶׁדִּינוֹ כְּאִלּוּ קָצַץ לוֹ שָׂכָר.
אֲבָל אִם אֵין הַנָּכְרִי חָפֵץ לַעֲשׂוֹת בְּחִנָּם, אֶלָּא מְצַפֶּה הוּא לְתַשְׁלוּם שָׂכָר, אֲבָל אֵין דַּעְתּוֹ סְמוּכָה עָלָיו בְּוַדַּאי, שֶׁלֹּא קָצַץ לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל שָׂכָר, וְנִמְצָא שֶׁהוּא טוֹרֵחַ בְּסָפֵק בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל, וְנִרְאֶה כְּעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, לְפִיכָךְ לֹא יִתֵּן לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁיָּכוֹל לְגָמְרָהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת.
וְדָבָר שֶׁקִּצְבָתוֹ יָדוּעַ, כְּגוֹן כֵּלִים לְכוֹבֵס בִּזְמַנֵּינוּ זֶה — מֻתָּר לִתֵּן לוֹ אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה בִּסְתָם בְּלֹא קְצִיצָה, דְּאָטוּ בְּכָל פַּעַם וְפַעַם יִקְצוֹץ עִמּוֹ.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
והאמת יורה דרכו, דהמרדכי כתב כן בשם הר״ם רבו, דהיינו מהר״ם מרוטנבורג רבו של הרא״ש והגהות מיימוניות כנודע, ואינו הר״ם שבכלבו שהגיה עליו הר״פ, אלא מהר״ם לשיטתיה אזיל שכתבו הגהות מיימוניות בשמו בפ״ח, הובא ב״י סוף סי׳ ש״ה, דכשהנכרי עושה מעצמו לא דמי למתניתין דאין נותנים עורות, ור״ל דלא בעינן קצץ ושלא יעשה בביתו כי התם, ודעתו כמ״ש תלמידו הרא״ש סוף פ׳ ט״ז דכשהנכרי עושה מאליו אדעתא דנפשיה קעביד אע״ג דלא קצץ כמו נכרי שבא לכבות, וכן כתב הרשב״א שבב״י סי׳ ש״ד. ולא ס״ל למהר״ם חילוקו של ר׳ שמחה שבהגהות מיימוניות והגהות מרדכי בין דליקה דאין צריך ליטול רשות מישראל ובין מבעיר מעצי ישראל, כמ״ש מג״א סק״ט, ולכן התיר גבי גבינות. ואף דמסתמא עושות בבית הישראל, דאין כאן מראית העין, שכל הרואה אותה עושה מאליה (וכן משמע מהא דאין מביאין כלים מבית האומן אפילו ע״י גוי מפני מראית העין, וכשהאומן מביא מאליו אין כאן מראית העין) יודע דאדעתא דנפשיה קעבדא, שיודעת שלא תפסיד כדפרש״י גבי דליקה (ואם היא שפחתו השכורה לו צריך לומר דס״ל כרא״ם שבהגהות מרדכי, דמתיר גבי דליקה כמ״ש מג״א סי׳ של״ד, והוא הדין בשאר מלאכות כמ״ש בסי׳ רמ״ד בשם ספר התרומה והמרדכי. וכן דעת הגהות מרדכי והגהות מיימוניות, עיין מג״א סי׳ רע״ו ס״ק ד. וכן משמע בהדיא בהגהות מיימוניות ריש פ״ו. עיין במ״ש בסי׳ ש״ז. ובהא אתי שפיר טפי מ״ש הגהות מיימוניות פי״ב בעבדיו המכבים נרותיו. אבל להמרדכי דנקט גוי סתמא צריך לומר כמו שכתבתי. ומ״ש בהגהות מרדכי סוף פ׳ ט״ז דעושה מדורה לעצמו, היינו בעבדו שגופו קנוי לו, כדמייתי מברייתא דכריתות ע״ש, ובסי׳ ד״ש. ועוד יש לומר דמיירי שניכר שאינה כו׳ כמ״ש בש״ע סי׳ ד״ש ע״ש בב״י ודו״ק), ואין חוששין למראית העין אלא כשהאמת הוא שהוא נתן לו המלאכה או אמר לו לעשותה, שאז יש לחוש שמא יתברר להם האמת (עיין מג״א סק״ד) שאמר לו ויחשדוהו שמא אמר לו בשבת, לפירש״י בריש פ״ב דמועד קטן, או שמא הוא שכיר יום לפירוש הרא״ש וסיעתו. וכהאי גוונא צריך לומר לפי מ״ש המג״א ריש סי׳ שכ״ה דלא חיישינן אלא בחפצים של ישראל, ומנא ידעי שהם שלו, הלא מותר ליתן כלים לכובס אע״פ שמכבסן על גבי הנהר משום שאין ידועין שהן של ישראל כמ״ש ב״י בשם רבינו ירוחם, וכן כתב הריטב״א פ״ב דמועד קטן, וכן כתב המאור שם, ופשוט הוא בש״ע ס״ג ומג״א סק״י, לפי מ״ש בסי׳ רמ״ד ע״ש דדוקא בספינה אסור במקום פרהסיא, אלא ודאי משום שכשיתברר האמת שהם של ישראל יאמרו שבשבת מסר לו, משא״כ כשהאמת אינו כן לא חיישינן שיאמרו כלל שהם של ישראל. ומהאי טעמא נמי אתי שפיר מ״ש המג״א בסי׳ רע״ו ס״ק י״ד דמיירי בשל נכרי ולא מיתסר משום מראית העין, אע״ג דעושה בשביל ישראל ובביתו, וכן בס״ק ד׳ שם ציין על רמ״א דמיירי בבית ישראל ואפילו הכי לא אסר אלא בשל ישראל, אף דמיירי בשביל ישראל ע״ש בטור וב״י (דלא כתוספת שבת שם).
ומיהו זהו דוחק גדול לומר דהט״ז יחלוק בבירור על רמ״א ולא יזכיר מחלקותו באותו פרק באותו מקום שהגיה רמ״א, ובפרט שציין באותו מקום וכתב שם מה שהיה נ״ל לחדש ולא זכר חידוש זה דלא קיי״ל כרמ״א שסתם דברו בלי שום חולק. וממ״ש בסי׳ רמ״ג אינו ראיה, דשם מפרש כוונת הב״י דיש לדחות דברי מהר״י אבוהב, אבל אנו נמשכין אחר רמ״א, ולא הוצרך לזכור זה שם שאין שם מקומו. ומסי׳ ש״ה אין ראיה דאין כוונתו להתיר שלא יצטרך למחות, כדמשמע מהמג״א שם, שהרי אף מהר״ם המחמיר לקנות החלב, מתיר אפילו לומר לכתחלה כמבואר בהדיא במרדכי סוף פרק כ״ד ע״ש, אלא משום שאמירה זו דחויה היא ולא הותרה, שצער בעלי חיים דוחה שבות דרבנן, הילכך כל מאי דאפשר עבדינן, דהיינו שיקנה החלב כדי שיהיה טורח בשביל עצמו, שאף שהותרה אפילו האמירה מכל מקום כיון שאפשר שיעשה בשביל עצמו למה יעשה בשביל ישראל, יעשה בשביל עצמו כדי להקל איסור האמירה, שנעשה כאומר לו עשה מלאכתך, כמ״ש בהגהות מרדכי סוף פ״ד לענין לקצוץ לנכרי בשבת לדבר מצוה שיעשה בו ביום דשרי לדעתו, ובלא קציצה אסור דקעביד אדעתא דישראל ע״ש, אבל אם באמת עושה בשביל עצמו כגון שכיר שנה דקעביד אדעתא דנפשיה כמ״ש ספר התרומה ורא״ם, ואף להאוסרין אין טעם האיסור משום שהוא מתכוין לטובת הישראל בלבד, דא״כ בלא ריוח הישראל נמי ליתסר כמו בקבלנות ולא קצץ, אלא ודאי הטעם הוא משום דכיון שיש ריוח להישראל ולו אין ריוח מחזי כשלוחו, כמ״ש בסי׳ רמ״ד, א״כ אין לאסור כאן שהשליחות עצמה מותרת. ובמ״ש בסי׳ ש״ז יש לומר (כמ״ש בפנים) דבההוא אפילו המג״א מודה כיון שגם להנכרי יש ריוח, וע״ש בסי׳ רמ״ד.
ואיך שיהיה כוונת הט״ז בסי׳ ש״ז אין לנו להקל נגד רמ״א סי׳ רמ״ד ס״ה, כיון שהט״ז לא חלק עליו שם בפירוש, ובפרט שהמג״א הסכים לאיסור. ואם משכחת גוונא דאית ביה שעת הדחק בלאו הכי יש לסמוך על ספר התרומה וסיעתו כמו לענין דליקה בסי׳ של״ד, ע״ש במג״א ס״ק ל׳ ובסוף סי׳ רמ״ז. ומיהו ממ״ש המג״א בסי׳ זה ס״ק ח׳ אין קפידא כו׳ משמע דבלא״ה אסור אפילו להרא״ש בד׳ וה׳, ובסוף סי׳ רמ״ז גבי שכיר שנה שרי בד׳ וה׳, מכלל דהכא חמיר משכיר שנה כיון שאין המלאכה יכולה להגמר אלא אם כן תיעשה גם בשבת, משא״כ בשכיר שנה שמלאכה זו יכולה להעשות אף בחול אלא שיפסיד מלאכה אחרת, א״כ אפשר אף שספר התרומה וסיעתו מודו הכא, וצ״ע: