Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Хамец нееврея на хранении у еврея

Орах Хаим · симан 440 · лист 2 из 9
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל מִי שֶׁהִטְמִין חֲמֵצוֹ בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹא שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הִשְׁאִיל לוֹ חֲבֵרוֹ מָקוֹם בַּחֲצֵרוֹ לְהַנִּיחַ שָׁם חֲמֵצוֹ — אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִן הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מֻנָּח לֹא בְּבֵיתוֹ וְלֹא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הֶחָמֵץ.
וּמִכָּל מָקוֹם,ב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָּב לְבַעֲרוֹ אוֹ לְמָכְרוֹ לְאֵינוֹ יְהוּדִי בְּעֶרֶב פֶּסַח קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית, כֵּיוָן שֶׁגּוּף הֶחָמֵץ הוּא שֶׁלּוֹ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם לֹא מְכָרוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית — חַיָּב לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, וְכָל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁאֵינוֹ מְבַעֲרוֹ הוּא עוֹבֵר עָלָיו בְּ“בַל יִמָּצֵא” מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם עָבַר עָלָיו הַפֶּסַח וְלֹא בִּעֲרוֹ — הֲרֵי חָמֵץ זֶה אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדִין חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח בְּבֵית יִשְׂרָאֵל:
בהוֹאִיל וְהָאָדָם עוֹבֵר עַל חֲמֵצוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻפְקָד בְּיַד אֲחֵרִים אוֹ שֶׁהוּא טָמוּן שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה לוֹ, אִם כֵּן לָמָּה אָמְרָה תּוֹרָה “לֹא יֵרָאֶה לְךָ”, לוֹמַר לְךָ שֶׁאַף הֶחָמֵץ הַנִּרְאֶה לְךָ וְהוּא מָצוּי בְּבֵיתְךָ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין אַתָּה עוֹבֵר עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן אֲנִי קוֹרֵא בּוֹ “לְךָ”, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא שֶׁלְּךָ, פְּרָט לַחֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי הַמֻּפְקָד בְּיַד הַיִּשְׂרָאֵל. אֲפִלּוּ הוּא עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ שֶׁהוּא דָּר בּוֹ בְּפֶסַח — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
וַאֲפִלּוּ הֶחָמֵץ הוּא שֶׁל גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁיַּד הַיִּשְׂרָאֵל שׁוֹלֶטֶת עָלָיו וְעַל נְכָסָיו, וַאֲפִלּוּ הוּא שָׁרוּי בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ כָּבוּשׁ תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן כָּל זְמַן שֶׁאֵין שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא עַל זֶה הֶחָמֵץ — אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ:
גוּמִכָּל מָקוֹם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים נָכְרִי שֶׁהֵבִיא חֲמֵצוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַפֶּסַח כְּדֵי לְהַפְקִידוֹ אֶצְלוֹ — לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בְּהֶחָמֵץ בְּיָדוֹ אֶלָּא הוּא אוֹמֵר לְהַנָּכְרִי: “הִנֵּה הַבַּיִת לְפָנֶיךָ הַנַּח בְּמָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה” — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין הַנָּכְרִי מְשַׁמֵּר חֲמֵצוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ הַיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ הֲרֵי סָמַךְ עַל נֶאֱמָנוּתוֹ.
אֲבָל אִם הַנָּכְרִי אֵינוֹ מַפְקִיד אֶצְלוֹ הֶחָמֵץ — מֻתָּר לוֹ לְהַנִּיחוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ וַחֲמֵצוֹ עִמּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל רוֹאֶה אוֹתוֹ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר “לְךָ” — שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שלא מדעתו כו׳. זהו פשוט וברור לדעת הרא״ש, וכסף משנה ריש פרק ד׳, שכתבו הטעם משום דהוה כמונח בביתו כיון שהשאיל לו כו׳. ואף שהט״ז חולק על זה, ולפי שיטתו עובר בכל גווני. מ״מ אנן לא קיי״ל כשיטתו, שהרי לשיטתו כל שגוף החמץ אינו שלו אינו עובר עליו אלא א״כ הוא בביתו ממש, דלית ליה סברת הרא״ש הנ״ל, כמבואר בדבריו, ולפי זה לא הוה לן למיסר כשחזר הישראל והפקיד ביד נכרי את החמץ המופקד אצלו מנכרי כיון שגוף החמץ אינו שלו, ור׳ ישעיה אחרון ז״ל ורמ״א ושאר כל האחרונים הסכימו לאסור. ואין לומר דמדרבנן אסור, דמנא לן לחדש מדעתינו גזירה שלא נמצאת בתלמוד. דההיא דפרק כל שעה, דאייתי מינה הר״ן ז״ל למיסר מדרבנן לפי שיטתו, מיירי כשגוף החמץ של ישראל, דלשיטת הט״ז איכא בהא איסורא דאורייתא (וכן הוא לפי שיטת הרא״ש). וכן מוכח דעת הב״י בשם הסמ״ג והג״מ והרבינו ירוחם וטור ושו״ע סי׳ תל״ד שכתבו לומר דאיכא ברשותי, כדי לכלול החמץ שיש לו במקומות אחרים, ולהט״ז אף ברשותי לא היה לנו לומר כדי לכלול החמץ שברשות אחרים, אלא ודאי שמה שעובר על חמצו שברשות אחרים היינו משום דהשאילו לו כו׳ כמ״ש הרא״ש והכ״מ, וא״כ הוא נכלל במה שאמר ברשותי כמ״ש הפר״ח בסוף סימן זה ע״ש:
ומ״מ מדברי סופרים כו׳. כך כתב הר״ן לפי שיטתו, וכן הסכים הפרי חדש, וכן תראה שהסכים המ״א בסוף סי׳ תמ״ז. וכן מוכרח דעת כל האחרונים בסי׳ תמ״א סעיף א׳, דאף שהגיע זמנו קודם הפסח אם לא אמר לו מעכשיו אסור בהנאה לאחר הפסח, אף שהוא גזל ביד הנכרי, דאסמכתא לא קניא בדינינו ובדיניהם קניא, וא״כ אין הנכרי מתכוין להקנות מקום להישראל. וכן מוכח בהדיא במשנה פרק ט׳ בבבא קמא דחמץ של גזל אסור בהנאה לאחר הפסח. ולמאן דאמר בירושלמי (עי׳ בחק יעקב) דחמץ של א״י שהאחריות על הישראל מותר בהנאה, ע״כ צ״ל דהא דחמץ הגזול אסור היינו משום דהנגזל עבר עליו, אף שהיה אנוס, וכמ״ש בעל חק יעקב בספרו תורת השלמים סימן ו׳, והגזלן לא השאיל מקום להנגזל, אלא ע״כ צריך לומר דהיינו מדרבנן כמ״ש הר״ן: