Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Хамец нееврея на хранении у еврея

Орах Хаим · симан 440 · лист 9 из 9
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
טזוּלְעִנְיַן הֲלָכָה בְּכָל אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בֵּין סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזִיר הַפִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו,יא אוֹ שֶׁיִּמְכְּרֶנּוּ לְנָכְרִי אַחֵר קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית בְּעֶרֶב פֶּסַח. אֲבָל בְּדִיעֲבַד שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמָכְרוֹ לְנָכְרִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ג, וְגַם הַנָּכְרִי בַּעַל הֶחָמֵץ אֵינוֹ בָּעִיר שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ לוֹ — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל זֶה, וְאֵין הַיִּשְׂרָאֵל חַיָּב לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, אֶלָּא מֻתָּר לוֹ לְהַשְׁהוֹת חָמֵץ זֶה עַד שֶׁיָּבֹא בְּעָלָיו הַנָּכְרִי לָעִיר. אֲפִלּוּ בָּא בְּתוֹךְ הַפֶּסַח — יַחֲזִיר לוֹ חֲמֵצוֹ מִיָּד בְּבוֹאוֹ (רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ בְּיָדָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ד), כְּדֵי לָצֵאת מֵחֲשַׁשׁ אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁהִיָּה זוֹ לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וְאַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר חָמֵץ זֶה אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה, אֲפִלּוּ לֹא הֶחֱזִירוֹ לִבְעָלָיו עַד אַחַר הַפֶּסַח:
יזאֲבָל כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא חַיָּב לְבַעֲרוֹ אַף לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה וְשָׁכַח אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא בִּעֲרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁגּוּף הֶחָמֵץ הוּא שֶׁל הַנָּכְרִי, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו יִשְׂרָאֵל בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא” —יב הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדִין חֲמֵצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ח.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם בָּא הַנָּכְרִי בַּעַל הֶחָמֵץ לִטֹּל חֲמֵצוֹ, בֵּין שֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַפֶּסַח בֵּין שֶׁבָּא לְאַחַר הַפֶּסַח — רַשַּׁאי הַיִּשְׂרָאֵל לִתְּנוֹ לוֹ וְאֵין זֶה כְּפוֹרֵעַ חוֹבוֹ מֵאִסּוּרֵי הֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְחַיֵּב הַיִּשְׂרָאֵל כְּלוּם לְהַנָּכְרִי, כֵּיוָן שֶׁחֲמֵצוֹ הוּא בְּעַיִן — הֲרֵי אוֹמֵר לוֹ “הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ”.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
או שימכרנו כו׳. כן מבואר בט״ז סק״א דיכול למוכרו ולבערו אף שאינו שלו. והטעם משום דגזילת הנכרי אין בה איסור אלא אם כן נתכוין לגזלו ממש על מנת שלא להחזיר דמי הגזילה, אבל אם הוא רוצה לשלם לו דמיו אינו עובר משום לא תגזול אלא משום לא תחמוד, כדאמרינן בפרק קמא דבבא מציעא דף ה׳ סוף ע״ב, וע״ש בתוס׳ ומפרשים, וכיון דגבי לא תחמוד כתיב רעך אין איסור בשל נכרי, כמ״ש הכסף משנה ריש פ״א מהלכות גזילה לענין עושק. ועוד כיון דבהיתרא אתי לידיה הרי זה דומה להפקעת הלוואתו דשרי כמ״ש הכ״מ שם. וכ״כ רמ״א באבן העזר סי׳ כ״ח סעיף א׳ בהג״ה, לפי מ״ש הבית שמואל שם. וע״ש בחלקת מחוקק ס״ק ג׳ וס״ק כ״א מבואר שם בהדיא דהמוכר משכון של נכרי שבידו הרי זה מכירה גמורה וקנה הלוקח, שהרי האשה מתקדשת בו. וכ״ש בנידון דידן דישלם לו דמיו דאין כאן בית מיחוש*: [*
אבל לבטלו אפשר שאינו יכול, כל זמן שלא נתכוין תחלה לכבשו תחת ידו שיהא שלו לגמרי, שהרי עיקר ההפקר הוא שמסלק את עצמו ממנו ומפקירו בדיבורו, והרי זה דומה להקדש שאינו יכול להקדיש בדיבורו פקדון שבידו אפילו של נכרי, דכל היכא דאיכא ברשותיה דמריה קאי, עד שיתכוין לזכות בו דאז זכתה לו חצירו, מה שאין כן כשלא נתכוין לא זכתה לו. ולא אמרו דחצירו קונה לו שלא מדעתו אלא בהפקר גמור. ואפילו בהפקר גמור אם אינו יודע שהוא מונח בחצירו אינו קונה לו, כמ״ש רמ״א בח״מ סי׳ רס״ח, ע״ש בש״ך, והכא נמי אינו יודע שיש הפקר בתוך חצירו, שהרי אינו הפקר עדיין, דפיקדון ברשותיה דמריה קאי, שהרי השאיל לו מקום כמ״ש הרא״ש, ואפשר דגם מהאי טעמא אין חצירו קונה לו כל זמן שלא חזר בו משאילתו, עיין מ״ש לעיל. וכיון שקודם אמירתו לגבוה אינו שלו אינו יכול לזכות על ידי אמירה זו להקדישו על ידי כן, כדאמרינן בפרק קמא דב״מ דהקדישה אינו כתקפה, ע״ש בתוס׳, דאף שאם תקפה היה יכול להקדישה עכשיו שלא תקפה אינו שלו ואין הקדשו כלום, והכי נמי בנידון דידן כל שלא זכה בו לעצמו אינו יכול לבטלו ולהפקירו. וכן מוכח בהדיא בפירוש רא״ש ור״ן בנדרים דף ל״ד ריש ע״ב. דאי סלקא דעתך דיכול לבטלו למה הצריכו לבערו, יבטלנו ויעשה לפניו מחיצה ולא יבא לאכול ממנו, שהרי להתוס׳, וכן כתבו כל האחרונים, דהא דלא סגי בביטול לחוד היינו משום דילמא אתי למיכל מינה, על כרחך צריך לומר הא דלא סגי במחיצה היינו משום דלא בדיל מיניה כלל וישכח אף על המחיצה, מה שאין כן בחמצו של נכרי דבדיל מיניה מעט ודי לו במחיצה לזכרון, וא״כ אין סברא כלל לחלק בין לא קיבל אחריות ובין קיבל אחריות דאז לא בדיל מיניה כלל כמו בשלו ממש, סוף סוף אינו שלו, ואדרבה הוא נזהר בו יותר שלא יחסר ממנו כלום כשאחריותו עליו.]
הרי הוא אסור באכילה כו׳. כך כתב המ״א. וכן מצאתי בהדיא ברמב״ם שכתב אם לא קיבל עליו אחריות מותר באכילה לאחר הפסח ע״ש, והביאו הב״י. וכ״מ בהדיא בתוס׳ והרא״ש פ״ב וטוש״ע סי׳ תמ״א, וכן כתבו כל האחרונים, דנכרי שמשכן חמצו אצל ישראל ולא אמר לו מעכשיו, דגוף החמץ של נכרי, ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לכתחלה, ואם קיבל עליו אחריות אסור אפילו לאחר הפסח. וכ״כ שם עוד הרא״ש וכל האחרונים גבי נכרי שהלוה לישראל ולא משכן אצלו ואמר לו מעכשיו דגוף החמץ קנוי לנכרי ואעפ״כ כיון שהאחריות על הישראל אסור אפילו לאחר הפסח. ויצא להם דין זה מהא דאמרינן בגמרא דלמ״ד ישראל מנכרי קונה משכון אסור אפילו אחר הפסח, אע״פ שאינו קנוי לו לחלוטין ואינו חייב באונסין לשיטת התוס׳ ורא״ש ורמב״ם ואינו עליו אלא כשומר שכר. וכן משמע בתוס׳ דף ל״א ע״ב ד״ה שקונה כו׳, שמכאן יצא להם דין זה, לפסוק להחמיר בדבר שהוא מחלוקת בירושלמי שהביא החק יעקב דאשתמיטתיה כל זה: