Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Хамец нееврея на хранении у еврея

Орах Хаим · симан 440 · лист 7 из 9
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יבבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהֶחָמֵץ הַזֶּה בִּשְׁעַת הַבִּעוּר, דְּהַיְנוּ שָׁעָה שִׁשִּׁית בְּעֶרֶב פֶּסַח, הוּא מֻנָּח בְּאוֹתָהּ זָוִית שֶׁיִּחֵד לוֹ, וּלְכָךְ אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ. וְכֵן בְּכָל יְמֵי הַפֶּסַח, כָּל זְמַן שֶׁהֶחָמֵץ הוּא מֻנָּח בַּזָּוִית שֶׁיִּחֵד לוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל אִם פִּנָּה הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הֶחָמֵץ מִזָּוִית זוֹ שֶׁיִּחֵד לוֹ לְזָוִית אַחֶרֶת שֶׁבַּבַּיִת אוֹ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר הוּא מֻנָּח בְּאוֹתוֹ זָוִית הָאַחֶרֶת — חַיָּב לְבַעֲרוֹ, אוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ מִיָּד לִמְקוֹמוֹ.
וַאֲפִלּוּה נָטַל הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הֶחָמֵץ הַזֶּה קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר וְהוֹלִיכוֹ לְנָכְרִי אַחֵר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ בְּבֵיתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר חַיָּב לֵילֵךְ וְלִטְּלוֹ מִיַּד הַנָּכְרִי וּלְבַעֲרוֹ, אוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ לְאוֹתוֹ זָוִית שֶׁיִּחֵד לְהַנָּכְרִי הַמַּפְקִיד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַנָּכְרִי הַנִּפְקָד הַשֵּׁנִי לֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת הֶחָמֵץ כְּדֶרֶךְ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַיִּשְׂרָאֵל, אֲבָל אִם כָּל הָאַחֲרָיוּת שֶׁהָיָה עַל הַיִּשְׂרָאֵל קִבֵּל עָלָיו גַּם כֵּן הַנָּכְרִי הַנִּפְקָד הַשֵּׁנִי — אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ.
אַף עַל פִּי שֶׁחָמֵץ שֶׁהוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ הַמֻּפְקָד אֵצֶל נָכְרִי אַף שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַנָּכְרִי אַחֲרָיוּת אֵין מוֹעִיל כְּלוּם לִפְטֹר אֶת הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו בְּ“בַל יֵרָאֶה” כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם חָמֵץ זֶה שֶׁהוּא שֶׁל נָכְרִי אֶלָּא שֶׁאַחֲרָיוּתוֹ הוּא עַל הַיִּשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי כֵן נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ הָיָה שֶׁלּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנָּכְרִי אַחֵר קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת שֶׁהָיָה עַל הַיִּשְׂרָאֵל — אֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּחָמֵץ זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ כְּלָל אַף אִם הַיִּשְׂרָאֵל לֹא יִחֵד זָוִית מְיֻחֶדֶת לַנָּכְרִי הַמַּפְקִיד:
יגוְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל כָּל זֶה וְאוֹמְרִים דְּכָל שֶׁאַחֲרָיוּת הֶחָמֵץ הוּא עַל הַיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ לֹא קִבֵּל עָלָיו אֶלָּא אַחֲרָיוּת שֶׁל גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה הַבָּאִים מֵחֲמַת פְּשִׁיעוּתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת שֶׁל גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה הַבָּאִים בְּאֹנֶס, וְכֵן אֲפִלּוּ אִם לֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת כְּלָל בֵּין מֵחֲמַת פְּשִׁיעָה בֵּין מֵחֲמַת אֹנֶס אֶלָּאו לִשְׁמֹר בְּחִנָּם, וְנִמְצָא שֶׁהַנָּכְרִי הוּא אַלָּם וְיִפָּרַע מִמֶּנּוּ אִם יִגָּנֵב וְיֹאבַד מִמֶּנּוּ מֵחֲמַתז פְּשִׁיעוּתוֹ בִּשְׁמִירָתוֹ — הֲרֵי חָמֵץ זֶה הוּא כְּשֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, וְחַיָּב לְבַעֲרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח מִן הַתּוֹרָה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
נטל הישראל כו׳. כך כתב רמ״א בשם ר׳ ישעי׳ אחרון ז״ל, והסכימו לזה שאר כל האחרונים, ומשמע מדבריהם דאפילו בדיעבד אסור בזה. אע״ג דבדיעבד סמכינן על רבינו תם וסיעתו דמהני ייחד לו בית, כמ״ש החק יעקב בשם אחרונים, מ״מ בזה גם ר״ת מודה, כיון שהוא בעצמו הפקידו ביד הנכרי הרי הוא מסור בידו לפנותו למקום אחר, דגרע מייחד לו בית שאינו מסור לו שהרי אותה זוית מסורה לנכרי כדפירש״י. דלא כפרי חדש שכתב בפשיטות בלי שום ראיה דלר״ת וסיעתו שרי בהא, וזה אינו, שהרי הריא״ז שממנו מוצא דין זה סבירא ליה כר״ת וסיעתו בייחד לו בית, ואפ״ה אוסר בזה, אלא ודאי דהעיקר כדמשמע מכל האחרונים. וכיון שכן שוב אין סברא כלל להקל בדין זה בייחד לו בית, סוף סוף עכשיו הוא מסור בידו לפנותו ממקום שהוא מונח שם.
וגם אותה זוית שייחד לו אינה קנויה להנכרי, רק שהיא מסורה לו, שהרי שכירות קרקע אינה נקנית לא״י בחזקה, אף למאן דאמר שנקנית בכסף, כמבואר בב״י ח״מ סוף סי׳ קצ״ב מחודשין ט״ו. וה״ה לשאילת קרקע שהן שוים בזה, כמבואר שם ובטוש״ע סי׳ קצ״ה סעיף ט׳. ועי׳ בט״ז שם סי׳ קצ״ד ס״א בהג״ה, וכך פסק הש״ך שם בשם הב״ח, וא״כ הישראל יכול לחזור בו. אלא שכל זמן שלא חזר בו נקרא אינו מצוי בידך, כיון שכבר מסרה להנכרי. אבל כשחזר בו ומטלטלו מזוית זו לבית הנכרי, מעתה הוא מסור בידו לטלטלו לכל מקום שירצה, והיינו מצוי בידך דאמרינן בגמרא. שאף שר״ת וסיעתו פירשו דהרי זה דומה למקבל עליו אחריות על חמצו של נכרי בבית הנכרי אעפ״כ אין צריך שיקנה הנכרי את מקומו בקנין גמור, שלא הזכירו שיתן לו כסף, וכ״כ בהדיא הריא״ז ע״ש. ואף קנין סודר לא הזכירו, ועי׳ בש״ך בח״מ סי׳ קכ״ג שהכריע דאין נכרי קונה בקנין סודר, ובפרט לשיטת התוס׳ דשכירות ושאילת קרקע אין נקנה בקנין סודר כמ״ש הש״ך בסי׳ קצ״ה סק״י. אם כן לא משכחת לה קנייה לנכרי בשכירות ושאילת קרקע להב״ח והש״ך וט״ז, החולקים על מ״ש רמ״א שם בסי׳ קצ״ד סעיף א׳ בהג״ה, אלא ודאי כדאמרן. וכ״מ בהדיא בספר המאור בפ״ק ע״ש:
לשמור בחנם כו׳. הנה החק יעקב כתב להקל בזה, משום דאין לנכרי דין שומרים, והעתקתי דבריו לענין שומר שכר, דיש נפקא מינה בדיעבד, אבל בשומר חנם כיון דאין להחמיר אלא לכתחלה, כמו שכתב האלי׳ זוטא והחק יעקב, ודאי דלכתחילה יש לחוש באיסור תורה לדעת הש״ך בחו״מ סי׳ ש״א שפסק כהאומרים דשומר חנם חייב בפשיעה אף בשל נכרי. אף שזהו דעת הרמב״ם שם, והרמב״ם מיקל כאן בשומר חנם, אין זה כלום באיסורי תורה, כמבואר בכללי ההוראה:
פשיעותו בשמירתו כו׳. כן מוכח בהדיא ברא״ש, שכתב ובה״ג כתב דאפילו שומר חנם נמי, ומגנב ומיתבר בפשיעה קאמר, והרמב״ם כתב שאם הנכרי אלם כו׳ עכ״ל.
וטעמו של הרמב״ם הוא משום דמפרש בעיתו לשלומי על ידי כפיה, כמבואר במגיד משנה ע״ש, דאל״כ הוה ליה למימר נראה לי, כדרכו, ועיין בפרי חדש: