Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Запрещённые работы в праздник

Орах Хаим · симан 495 · лист 2 из 7
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁגּוּפוֹ נֶהֱנֶה מִגּוּף הַמְּלָאכָה עַצְמָהּ הַנַּעֲשֵׂית לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב, כְּגוֹן שֶׁמּוֹצִיא חֲפָצָיו מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֵן הַמַּדְלִיק אֶת הַנֵּר כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ תַּשְׁמִישִׁים הַצְּרִיכִים לוֹ בּוֹ בַיּוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אֲכִילָה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
אֲבָל אִם אֵין גּוּפוֹ נֶהֱנֶה בְּיוֹם טוֹב מִגּוּף הַמְּלָאכָה עַצְמָהּ אֶלָּא מִדָּבָר שֶׁנִּתְקַן וְנִתְכַּשֵּׁר לַהֲנָאַת הָאָדָם עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמְּלָאכָה, כְּגוֹן שֶׁמְּתַקֵּן שַׁפּוּד לִצְלוֹת בּוֹ, שֶׁאֵין גּוּפוֹ נֶהֱנֶה מִגּוּף הַשַּׁפּוּד אֶלָּא מֵהַצָּלִי שֶׁנִּצְלֶה בּוֹ, אוֹ שֶׁמְּבַקֵּעַ קוֹרָה לְעֵצִים דַּקִּים מְאֹד לְהַצִּית בָּהֶם הָאוּר תַּחַת קְדֵרָתוֹ, שֶׁאֵין גּוּפוֹ נֶהֱנֶה מִגּוּף הָעֵצִים שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה אֶלָּא מֵהַתַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עַל יְדֵי מְלָאכָה זוֹ, כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָן לְצֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם טוֹב, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בְּגוּף הָ“אֹכֶל נֶפֶשׁ” אֶלָּא בְּדָבָר הַמַּכְשִׁירוֹ לַאֲכִילָה — הֲרֵי הֵן נִקְרָאִין “מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ”, שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב מִן הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִם לֹא כֵןד יַפְסִיד אֲכִילָתוֹ לְגַמְרֵי וְיִתְעַנֶּה בְּיוֹם טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר “הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם”, “הוּא” וְלֹא מַכְשִׁירָיו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמַכְשִׁירִים שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת שַׁפּוּד חָדָשׁ, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב (וַאֲפִלּוּה הָיָה אָנוּס בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לַעֲשׂוֹת הַשַּׁפּוּד, מִכָּל מָקוֹם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ כַּמָּה יָמִים קֹדֶם יוֹם טוֹב), וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. אֲבָל מַכְשִׁירִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּגוֹן לְתַקֵּן הַשַּׁפּוּד שֶׁנִּשְׁבַּר בְּיוֹם טוֹב, אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁנִּשְׁבַּר בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְתַקְּנוֹ בּוֹ בַיּוֹם מֵחֲמַת אֵיזֶה אֹנֶס גָּדוֹל — מֻתָּר לְתַקְּנוֹ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר “יֵעָשֶׂה לָכֶם”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים: “לָכֶם” — לְכָל צָרְכֵיכֶם, לְרַבּוֹת מַכְשִׁירִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
הוְכָל זֶה בְּמַכְשִׁירִין, אֲבָל מְלָאכוֹת “אֹכֶל נֶפֶשׁ” עַצְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתן בְּיוֹם טוֹב מִן הַתּוֹרָה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
יפסיד אכילתו כו׳. הנה ההפרש שבין מכשירין לאוכל נפש עצמו יש בו מחלוקת בין הפוסקים. וזה לשון התוספות פרק קמא דכתובות והרא״ש סוף פרק ב׳ דביצה אמאי אסור לכבות הנר מפני דבר אחר ולא שרי במתוך שהותר כיבוי לצורך אוכל נפש, כגון גריפת התנור או שלא תישרף הקדירה, דמהאי טעמא שרינן בעילת מצוה אע״ג דעושה חבורה. ויש לומר בעילת מצוה שאני. ועוד יש לומר כיבוי הנר מפני דבר אחר הוה כמו מכשירין דאפילו באוכל נפש אסור לרבנן דרבי יהודה. עד כאן צירוף לשון תוספות ורא״ש.
והנה לפי תירוץ השני דהא דלא אמרינן מתוך גבי כיבוי הנר מפני דבר אחר היינו משום דהוי מכשירין דאפילו באוכל נפש ממש אסור בכהאי גוונא, על כרחך צריך לומר דמכשירין נקרא כל שאין המלאכה נעשה בגוף הדבר שנהנה בו כגון גריפת התנור ותיקון השפוד, ולכך לא אמרינן מתוך שהותר כיבוי לגרוף התנור בשביל אפיית הפת שהרי אי אפשר בענין אחר הותרה כיבוי הנר משום דאף גריפת התנור אסורה לרבנן משום דהוי מכשירין. אע״ג דאי אפשר לאפות בענין אחר בתנורים שלנו, מכל מקום אפשר לאפות בתנורים העשויים כקדרה (עיין ברא״ש וטור ושו״ע סי׳ תק״ז). וההיא דאופין בפורני, כבר פירש המרדכי דאתיא כרבי יהודה עיין שם. וכן הוא דעת רש״י דלרבנן אע״ג דאי אפשר לאפות בענין אחר אסור לגרוף, שהרי פירש על הא דתניא ואם אי אפשר לאפות בו כו׳ דאתיא כר׳ יהודה (עיין בט״ז סי׳ תק״ז ותקי״ד. ומה שכתב דבתיקון מנא לא שייך היתר אוכל נפש, היינו לשיטת הרז״ה ור״ן, אבל אנן לא קיימא לן הכי כמו שכתב הרמ״א ריש סי׳ תק״ט, ועיין מ״ש שם באורך מזה). וכן משמע קצת ברמב״ן במלחמות בפרק שני דגריפת התנור אע״פ שאי אפשר לאפות בענין אחר מיקרי מכשירין. וכן כתב המגיד משנה בשם הרשב״א והביאו הב״י בסי׳ תקי״ד דאף שלא תתעשן הקדרה ואין לו מקום לפנותה נקרא מכשירין. דלא כמו שכתב הרא״ש שם.
היה אנוס כו׳. הנה דעת הר״ן בשם התוספות וכן כתב בשיטה מקובצת דאפילו לא ידע כלל בערב יום טוב שנשבר השפוד אפילו הכי אסור לתקנו ביום טוב, דלא כרש״י ואור זרוע. ולכאורה היה נראה להחמיר בשל תורה כתוס׳ ור״ן, אבל כבר פסקו רש״ל ומגן אברהם כרש״י ואור זרוע, ואין לנו לזוז מדבריהם.
מכל מקום הבו דלא לוסיף על דבריהם, שהרי המג״א עצמו בסי׳ תק״י סק״ו אוסר אם היה טרוד מערב יו״ט, אף שרש״י ואור זרוע התירו זה בפירוש, מכל מקום חשש לתוס׳ ור״ן. ואם כן גם באונס ממש שדעת רמ״א והמג״א להתיר, כדמוכח במגן אברהם סי׳ תק״ט סק״ד וסקי״א וסקי״ג וסקי״ד וסי׳ תק״י סק״ה, מכל מקום יש לומר דהיינו כשלא היה אפשר לו כלל לעשות קודם יו״ט, לא בערב יו״ט ולא קודם לכן משעה שנודע לו שהוא צריך לעשיית מלאכה זו. דבכל מקומות אלו שרשמתי מיירי מתיקון דברים ישנים שכל זמן שהישן לא היה צריך תיקון לא היה צריך כלל למלאכה זו, ומשעה שנודע לו שצריך תיקון אפשר למצוא שהיה אנוס משעה זו ואילך או שחסרו לו הדברים הצריכים לו למלאכה זו, אבל תיקון דבר חדש אי אפשר למצוא שלא היה אפשר לו לעשותה קודם יו״ט.
אף על פי שבערב יו״ט ממש אי אפשר לעשותה, מכל מקום בקרא דממעטינן מיניה מכשירין לא כתיב ערב יו״ט ממש, ומצינו בסוף פרק ה׳ דחולין דכל קודם יו״ט נקרא ערב יו״ט עיין שם ברא״ש. ואף על פי שיש לומר שקודם ערב יו״ט היה סבור שיתקן בערב יו״ט ובערב יו״ט נאנס, מכל מקום לא משמע הכי במתניתין דאין שוברים את החרס כו׳, ולא משתמיט שום פוסק למימר דאם לא היה אפשר מערב יו״ט שרי. וכן מתניתין דאין מלבנין כו׳. וההפך מזה מבואר ברז״ה ור״ן עיין בר״ן פרק אין צדין, אלא דלא קיימא לן הכי כמ״ש בסי׳ תק״ט, עיין מ״ש שם ותבין מ״ש כאן. וגם המגן אברהם עצמו בסי׳ תק״ט על כל איסור הנזכר בשו״ע כתב בפירוש דאם לא היה אפשר מערב יו״ט שרי, ובסי׳ תק״ח הסמוך לו לא כתב כלום. ועל כרחך צריך לומר שדעתו לחלק בין תיקון דברים ישנים לתיקון דבר חדש, דלא משכחת ביה אי אפשר לעשותן בערב יו״ט אלא א״כ היה לו אחר ונאבד ומשעה שנאבד לא היה לו פנאי, וגם בזה צריך עיון כיון שמלאכה זו בעצמה היה אפשר לו לעשותה קודם יו״ט כשלא היה אנוס עדיין, משא״כ בתיקון דברים ישנים שקודם שנצטרך לתיקון זה לא היה עושה מלאכה זו עצמה שעושה ביו״ט אלא מלאכה אחרת כיוצא בה. וכן משמע ברמ״א וטור שלא התיר לעשות שפוד חדש אלא לתקן שפוד שנשבר.
ואף אם תרצה לדחות כל זה, הרי לפניך תוס׳ ור״ן המחמירים בשל תורה ואין להקל כנגדם בדבר שלא נמצא היתר מפורש בדברי האחרונים ז״ל. ובפרט בתיקון כלי שהט״ז בסי׳ תק״ז ותק״ט נראה כמסכים לדעת רז״ה ור״ן דרבי יהודה מודה בזה לרבנן, אף דלא קיימא לן הכי מפני שהרא״ש וטור ורמ״א ומג״א סי׳ תק״ט חולקין על זה והתירו לתקן שפוד שנשבר, מכל מקום לעשות שפוד חדש שלא נזכר בדבריהם פשיטא דאין להקל כנגד התוס׳ ור״ן ורז״ה: