Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Запрещённые работы в праздник

Орах Хаим · симан 495 · лист 6 из 7
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל מֻקְצֶה שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל כָּל נוֹלָד אָסוּר בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּיוֹם טוֹב.
וּמַהוּ נוֹלָד? דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי הַיּוֹם לְמַה שֶּׁהָיָה רָאוּי בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, כְּגוֹן כְּלִי שֶׁנִּשְׁבַּר בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁבֶר הַכְּלִי מַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּשֶׁהַכְּלִי הָיָה שָׁלֵם אֶלָּא תַּשְׁמִישׁ אַחֵר, כְּגוֹן כְּלֵי מַשְׁקִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אוֹ נִקְּבוּ בְּיוֹם טוֹב אוֹ בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁבְרֵיהֶם מַשְׁקִין כְּמִקֹּדֶם אֶלָּא אֹכָלִין אוֹ דְּבָרִים אֲחֵרִים — אָסוּר לְטַלְטֵל הַשְּׁבָרִים בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁתַּשְׁמִישׁ זֶה נוֹלַד בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב וְאֶתְמוֹל לֹא הָיָה הַכְּלִי עוֹמֵד וּמוּכָן לְתַשְׁמִישׁ זֶה. וְכֵן עֲצָמוֹת שֶׁנִּתְפָּרְקוּ מִן הַבָּשָׂר בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְאוּיִין לַכֶּלֶב — אָסוּר לְטַלְטְלָם בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּתְפָּרְקוּ, שֶׁהֲרֵי אֶתְמוֹל הָיוּ מְחֻבָּרִין לַבָּשָׂר וְנֶחְשָׁבִין כְּבָשָׂר עַצְמוֹ שֶׁעוֹמֵד לַאֲכִילַת אָדָם וְהַיּוֹם שֶׁנִּתְפָּרְקוּ מֵהַבָּשָׂר עוֹמְדִין לַכְּלָבִים, וַהֲרֵי זֶה נוֹלָד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּנוֹלָד בְּיוֹם טוֹב, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ מֻקְצֶה אָסוּר בּוֹ. אֲבָל בְּשַׁבָּת יֵשׁ לְהַתִּיר אֲפִלּוּ נוֹלָד, כִּי כֵן עִקָּר.ז אֲבָל בְּמֻקְצֶה נוֹהֲגִין לְהָקֵל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אַף בְּיוֹם טוֹב. וְהַמַּחְמִיר בְּיוֹם טוֹב — תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה.
ידכָּל מֻקְצֶה שֶׁהַקְצָאָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא מֵחֲמַת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִלְּאָכְלוֹ וּמִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, כְּגוֹן בְּהֵמָה הָעוֹמֶדֶת לַחֲלָבָהּ, שֶׁהַקְצָאָתָהּ בְּיוֹם טוֹב אֵינָהּ אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ לַאֲכִילָה (וְעַיֵּן בְּסִמָּן תק״ה יִתְבָּאֵר לְךָ דְּיֵשׁ נַפְקוּתָא מֵהֲלָכָה זוֹ אֲפִלּוּ לְדִידָן דִּמְקִילִינָן בְּמֻקְצֶה אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב), לְפִיכָךְ אִם חִשֵּׁב עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לַאֲכִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּאח הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו — הֲרֵי הִיא מוּכֶנֶת לַאֲכִילָה עַל יְדֵי מַחֲשָׁבָה זוֹ, וּמֻתָּר לְשָׁחֳטָהּ בְּיוֹם טוֹב אַף לְהָאוֹסְרִין מֻקְצֶה בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁמַּחֲשָׁבָה זוֹ מוֹצִיאָה מִיָּד מַחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אבל במוקצה כו׳. כן כתב הים של שלמה. אלא שבמוקצה מחמת איסור אף שלא נדחה בידי אדם דעתו לאסור. ולשיטתיה אזיל דסבירא ליה מתניתין שמחתכין את הנבלה הוה מוקצה ולא נולד, וא״כ משכחת לה מוקצה מחמת איסור בלא נולד כגון בהמה טמאה שמתה. אבל לפי מה שיתבאר בסי׳ תצ״ז דמתניתין דמחתכין הוה נולד, תו לא משכחת מוקצה מחמת איסור בלא נולד (דטבל מוכן הוא, כדאיתא בדף ל״ד. דו״ק ותשכח).
הוציא בשפתיו כו׳. כן הוא ברמב״ם סוף פרק א׳ גבי שור העומד לחרישה (ומה שכתב שם יוני שובך הוא שלא בדקדוק, כי סמך על מה שכתב בפרק ב׳ דצריך לומר אלו ואלו כו׳, אי נמי מיירי כשאין שם רק ב׳ יונים דליכא למימר מטלטל ושביק). וכן הוא בשבת דף נ׳, עיין במ״א סי׳ ש״ח סק״מ שכתב כן בהדיא בשם המגיד משנה. וכן משמע שם בהדיא בתוס׳ ורא״ש, דאי סלקא דעתך דצריך להוציא בשפתיו לא קשיא מידי. וכן משמע בגמרא, וטור ושו״ע סי׳ ש״ח סעיף כ״ו, וסעיף כ״ה בהג״ה, וסי׳ שי״א סעיף ח׳ בהג״ה ובמג״א סי׳ ש״ח ס״ק י״ח בשם הרשב״ץ. ואף דלא קיימא לן הכי לפי דעת השו״ע סעיף כ״א, היינו משום דבלא מחשבתו של אדם הן מוקצה, שהרי השעוה והאבנים אינם ראויים לכלום בשבת, וכיון שהן מוקצים מאליהן אין מחשבתו של אדם מוציאתן מידי מוקצה אלא ע״י מעשה לדעת השו״ע. אבל לדעת הרמ״א שם סעיף כ״א בהג״ה כיון שלא נדחו בידי אדם מועלת להן מחשבה להוציאן מידי מוקצה, וכמ״ש בפנים: