Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Запрещённые работы в праздник

Орах Хаим · симан 495 · лист 7 из 7
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל כָּל מֻקְצֶה שֶׁהַקְצָאָתוֹ בָּאָה לוֹ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם, כְּגוֹן תְּאֵנִים וַעֲנָבִים שֶׁהֶעֱלָן לַגָּג לְיַבְּשָׁן שֶׁיֵּעָשׂוּ גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים, אִם הֵם בְּעִנְיָן שֶׁמּוֹעֶלֶת לָהֶם הֲכָנָה מִבְּעוֹד יוֹם, כְּגוֹן שֶׁכְּבָר הֵן רְאוּיִים לַאֲכִילָה לְמִקְצָת בְּנֵי אָדָם שֶׁדַּעְתָּם יָפֶה, אֶלָּא שֶׁלְּמִקְצָת בְּנֵי אָדָם אֵינָן רְאוּיִים לַאֲכִילָה, וּלְכָךְ צָרִיךְ לְהַזְמִינָם מִבְּעוֹד יוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״י, וְכֵן שְׁאָר מִינֵיט פֵרוֹת שֶׁהֶעֱלָן לַגָּג לְיַבְּשָׁן, וְצָרִיךְ לְהַזְמִינָם מִבְּעוֹד יוֹם לְהָאוֹסְרִים מֻקְצֶה בְּיוֹם טוֹב, הַזְמָנָה וַהֲכָנָה זוֹ אֵינָהּ בְּמַחֲשָׁבָה בִּלְבָד שֶׁיַּחְשׁוֹב עֲלֵיהֶם לַאֲכִילָה, אֶלָּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הֲכָנָה גְמוּרָה עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה (דְּהַיְנוּי שֶׁיְּשַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב כַּמָּה יִצְטָרֵךְ לִטּוֹל מֵהֶם בְּיוֹם טוֹב) וּמְיַחֵד לוֹ מָקוֹם אֶחָד בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת, שֶׁמֵּאוֹתוֹ מָקוֹם בִּלְבָד יִטּוֹל פֵּרוֹת בְּיוֹם טוֹב, וְיִרְשׁוֹם (פֵּרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה סִמָּן) אוֹתוֹ הַמָּקוֹם בִּתְחִלָּתוֹ וּבְסוֹפוֹ, וְיֹאמַר: “מִכַּאן וְעַד כַּאן אֲנִי אוֹכֵל בְּיוֹם טוֹב”. אֲבָל אִם אֵינוֹ רוֹשֵׁם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר: “מִכַּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר” — אֵין אֲמִירָה זוֹ מוֹצִיאָה אוֹתָם מִידֵי הַקְצָאָתָן שֶׁהָיְתָה עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ שֶׁהֶעֱלָן בְּיָדָיו לְיַבְּשָׁן, וְעַל יְדֵי הַעֲלָאָה זוֹ הֻקְצוּ מֵאֲכִילָה.
טווַהֲכָנָה גְמוּרָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַעֲשֶׂה — אָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן כְּדֵי לֶאֱכוֹל מֵהַפֵּרוֹת בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאִם עָבַר וַעֲשָׂאָהּ הוֹעִילוּ מַעֲשָׂיו וּמֻתָּר לֶאֱכוֹל מֵהַפֵּרוֹת בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הִנְהִיגוּ חֲכָמִים אֶת בְּנֵי הַגּוֹלָה לַעֲשׂוֹת יוֹם טוֹב שֵׁנִי אֶלָּא מֵחֲמַת הַסָּפֵק שֶׁמָּא יוֹם רִאשׁוֹן הָיָה חֹל, וְנִמְצָא שֶׁפֵּרוֹת הַלָּלוּ הוּכְנוּ מֵחֹל לְיוֹם טוֹב, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הֲכָנָה גְמוּרָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לִרְשׁוֹם פֵּרוֹת הַמֻּקְצִין, שֶׁהֵם אֲסוּרִים בְּטִלְטוּל בְּיוֹם טוֹב, וַאֲפִלּוּ לִגַּע בָּהֶן אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹגֵעַ בָּהֶן לְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח.
אֲבָל כָּל מֻקְצֶה שֶׁאֵין צָרִיךְ מַעֲשֶׂה בַּהֲכָנָתוֹ, כְּגוֹן בְּהֵמָה הָעוֹמֶדֶת לַחֲלָבָהּ וּפֵרוֹת הָעוֹמְדִין לִסְחוֹרָה (שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״י), לְהָאוֹסְרִין מֻקְצֶה בְּיוֹם טוֹב — מֻתָּר לְהָכִין אוֹתָם בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹתיא כְּדֵי לֶאֱכוֹל מֵהֶם לְמָחָר בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
פירות שהעלן כו׳. הנה במגן אברהם משמע דאף אוצר נקרא אקצייה בידים, והפך מזה מבואר בגמ׳ דשבת דף מ״ה סוף ע״א עיין שם ברש״י ותוס׳, ועיין במ״ש בסי׳ תקי״ח. ואין לחלק בין אקצייה בידים לדחייה בידים, דהרי שם מיירי בשאר פירות הראויין לאכילה דאם אינן ראויין לאכילה גם רבי שמעון מודה בהו, עיין שם גבי גרוגרות וצמוקין. ולפי זה יש לומר דגם רמ״א סבירא ליה כשיטת התוס׳ דביצה וכפסק הרמב״ם, דאינהו לא מיירי רק במוקצה דהיינו פירות שהעלן ליבשן כמו שפירש רש״י. ועיין בלחם משנה ודו״ק:
שישער בדעתו כו׳. עיין בשיטה מקובצת שמגיה בירושלמי שצ״ל לית לן חומר בדבר שיש בו רוח חיים. וכן היא גירסת התוס׳ ור״ל דאקצייה בידים חמיר טפי. וכן פסק הרמב״ם וים של שלמה ומג״א. אבל הפרי חדש מקיים נוסחא הישנה דהתם חמיר טפי, דצריך לומר זה וזה אני נוטל, ואם הזמין יותר ממה שצריך לו ביו״ט הרי זה לא יטול כלום, אבל הכא אין צריך לדקדק בזה אלא מותר להזמין יותר ממה שיצטרך לו ביו״ט. והנה לפי דבריו אין הרשימה מעכבת כלל אלא האמירה מכאן כו׳ (אלא א״כ הוא גרוגרות וצמוקין עיי״ש), שהרי ביוני שובך דחמירי לפי שיטתו ואעפ״כ אינו צריך לרשום. אבל לפי שיטת התוס׳ וסיעתם דאקצייה בידים חמיר מבעלי חיים, ובבעלי חיים אם זימן יותר ממה שצריך לו לא הועיל כלום כמו שיתבאר בסי׳ תצ״ז, כל שכן במוקצה דאקצייה בידים.
אף שיש לדחות, דהתם אין הזמנתו מועלת להיתירים שאין צריך לו ביו״ט, וא״כ יש לחוש דילמא מטלטל ושביק לכך אין הזמנתו מועלת כלל, אבל הכא נהי דאין הזמנתו מועלת להיתירים, מכל מקום למה שצריך לו אפשר דמועלת. מכל מקום מלשון התוס׳ משמע דאקצייה בידים חמיר לגמרי מבעלי חיים. וכן משמע בהדיא בשיטה מקובצת שכתב למה ירשום במכאן ועד כאן סגי וכו׳, וכיון שאינו רושם בודאי הא דלא סגי במכאן אני נוטל לחוד, היינו משום דאין הזמנתו מועלת כלל אם זימן יותר ממה שצריך לו (ואפשר דאף בתוס׳ צ״ל מכאן ועד כאן כמו שהגירסה היא בשיטה מקובצת). וכן משמע בהדיא במג״א דאקצייה בידים הזמנתו צריכה להיות דומה בשוה להזמנה דאחזי ולא אחזי דאיכא למיחש דלמא מטלטל ושביק דהתם צריך שלא יזמין רק מה שצריך לו כמ״ש בסי׳ תצ״ז, דאם אין הזמנתם דומה בשוה לא שייך לומר לשון לכולי עלמא צריך כו׳ שכתב המג״א, כיון דאין הכל שוין בדין הזמנה זו, כמו שפירש רש״י בפרק קמא דביצה דף י״ד ד״ה לכל דבר. ועדיין צ״ע:
כדי לאכול מהם כו׳. הנה היתר הכנה ביום טוב הוא פשוט בגמרא פרק ב׳ דביצה אמרינן שמותר לערב ע״ח וע״ת. ולא אסרו עירובי תחומין אלא מפני שקונה שביתה, דהיינו קניית רשות, אבל בלאו הכי מותר ממה נפשך אם היום חול אין איסור ואם היום קדש אינו עושה כלום כמו שכתבו הכל בו ועולת שבת ופרי חדש, וכן משמעות הגמרא והפוסקים, וזה הטעם שייך בכל הכנה שאין בה קניית רשות. ומה שכתב הט״ז בכל מוקצה שאינו בבעלי חיים, כוונתו דבמוקצה דבעלי חיים צריך לברור מערב יום טוב מה שיצטרך למחר וזה אסור ביום טוב שהרי הן עדיין מוקצה. ותדע, שהרי בכל בו לא נשאלה השאלה לענין היתר הכנה ביו״ט אלא לענין אם מועלת להתיר, ועל זה השיב דמועלת בכל מוקצה לבד בעלי חיים דלמא מטלטל ושביק, עיין שם היטב ותמצא כדברי, שהרי הביא ראיה מיוני שובך ושם לא נזכר כלל מהיתר הכנה אלא דאין מועיל הכנה. ועיין ט״ז סוף סי׳ תקט״ו שסותר לזה, ודבריו שבכאן עיקר, שכן פסקו רמ״א ומג״א ופרי חדש ועולת שבת ושאר אחרונים, וכן משמע ברמב״ם פרק ב׳: