Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Запрещённые работы в праздник

Орах Хаим · симан 495 · лист 1 из 7
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֵיזֶה מְלָאכוֹת אֲסוּרִים בְּיוֹם טוֹב וּבוֹ ט״ו סְעִיפִים
אשֵׁשֶׁת יָמִים אֵלּוּ, שֶׁהֵן רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְרִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת, הֵן הַנִּקְרָאִים “יָמִים טוֹבִים”. וְכָל הָעוֹשֶׂה “מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה” בְּאֶחָד מֵהֶן — הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר “כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ”. וְכָל הַשּׁוֹבֵת בָּהֶן מִ“מְּלֶאכֶת עֲבוֹדָה” — הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן “שַׁבָּתוֹן”, כְּלוֹמַר שְׁבוּת.
בוּמַהוּ “מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה”? כָּל מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בְּאֹכֶל אוֹ מַשְׁקֶה, וְאֵין בִּמְלָאכָה זוֹ צֹרֶךְ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּגוֹן שֶׁכִּבָּה אֶת הַנֵּר, אוֹ שֶׁבָּנָה, אוֹ שֶׁחָפַר, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָאֵלּוּ.
אֲבָל כָּל מְלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית בְּאֹכֶל אוֹ בְּמַשְׁקֶה, כְּגוֹן הַקְּצִירָה, וְהַדִּישָׁה, וְהָעִמּוּר, וְהַזְּרִיָּה, וְהַבְּרִירָה, וְהַטְּחִינָה, וְהַהַרְקָדָה, וְהַלִּישָׁה, וְהָאֲפִיָּה, וְהַשְּׁחִיטָה, וְהַבִּשּׁוּל, וְהַבְּצִירָה, וְהַסְּחִיטָה, וְהַצִּידָה, וְהַהוֹצָאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, כָּל אֵלּוּ, כֵּיוָן שֶׁהֵן נַעֲשִׂין בְּגוּף הָאֹכֶל וּמַשְׁקֶה, וּכְשֶׁאָדָם נֶהֱנֶה מֵהָאֹכֶל וּמַשְׁקֶה — הֲרֵי נֶהֱנֶה מִגּוּף הַמְּלָאכָה עַצְמָהּ (הַנַּעֲשֵׂית לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, אוֹ לִשְׁאָר צֹרֶךְ יוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר), לְפִיכָךְ נִקְרָאִין כָּל מְלָאכוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן: “מְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ”, שֶׁהַתּוֹרָה הִתִּירָה לַעֲשׂוֹתָהּ לְצֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר “אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם”.
וְכֵן הַהַבְעָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בְּגוּף הָאֹכֶל אַף אִם הִיא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מַבְעִיר אֵשׁ בְּעֵצִים וּמְבַשֵּׁל עֲלֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהִיאא מְתַקֶּנֶת אֶת הָאֹכֶל, שֶׁהֲרֵי עִנְיַן הַהַבְעָרָה הוּא הוֹצָאַת הָאֵשׁ, אוֹב שֶׁמַּרְבֶּה הָאֵשׁ, וְגוּף הָאֵשׁ זוֹ שֶׁהוֹצִיא אוֹ שֶׁהִרְבָּה הִיא הַמְתַקֶּנֶת וּמְבַשֶּׁלֶת אֶת הָאֹכֶל — הֲרֵי גַם הִיא בִּכְלַל “מְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ”.
גוְקִבְּלוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל מְלָאכוֹת “אֹכֶל נֶפֶשׁ” מִתּוֹךְ שֶׁהִתִּירָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹתָן לְצֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם טוֹב — הֻתְּרוּ לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם טוֹב, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא בָּהֶן קְצָת צֹרֶךְ יוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ אֲכִילָה, אֶלָּא צֹרֶךְ הֲנָאַת הַגּוּף, אוֹ צֹרֶךְג מִצְוָה עוֹבֶרֶת שֶׁזְּמַנָּהּ בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁהִיא גַם כֵּן כַּהֲנָאַת הַגּוּף לְעִנְיָן זֶה. וְהוּא שֶׁתְּהֵא הֲנָאַת הַגּוּף זוֹ שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקי״א וְתקי״ב.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שהיא מתקנת כו׳. כן מוכרח לומר על פי מה שכתב המגן אברהם בסימן תקי״ח בשם המגיד משנה עיין שם. ועל זה קשה מהבערה כמו שכתב המגן אברהם שם. ואין לומר כמו שכתב הר״ן, דלהר״ן דמדורה היא אוכל נפש אם כן בקיעת עצים אינה נקראת מכשירין כמו שכתב המגן אברהם בסימן תק״א סוף ס״ק ג׳ עיין שם (ולשיטה זו יש להתיר לבקע מקורה אפילו עצים דקים, שהרי האוסרים פירשו הטעם משום דהוי מכשירין. וכן משמע בר״ן דאין איסור אלא בבוקע מעצים דקין משום מלאכה שאינה צריכה. עיין מ״ש שם), ואנן קיימא לן שם כדעת ראבי״ה ומרדכי ורא״ש וראב״ד (עיין מגן אברהם שם) והסכמת האחרונים דבבוקע קורה לעצים דקים ביו״ט חיובא איכא, ועל כרחך משום דהוי מכשירין דלא כר״ן. וכן היא דעת רש״י במתניתין דמדורה. וא״כ על כרחך צריך לומר דהטעם דהבערה אינה נקראת מכשירין ואמרינן בה מתוך משום שהיא מתקנת וכמ״ש בפנים:
שמרבה האש כו׳. הנה אף על פי שהמבעיר אינו חייב אלא אם כן צריך לאפר, אף על פי כן עיקר החיוב אינו משום שריפת וכליון העצים אלא משום ריבוי האש, כדמשמע בהדיא ברמב״ם פרק י״ב מהלכות שבת גבי חימום ברזל באור, עיין שם במגיד משנה שכל דבר שהוא עצמו נעשה אור כו׳. וכן משמע בגמרא דכריתות שהביא הרמב״ם שם דהמדליק הנר אף על פי שאין צריך לאפר חייב. וכן משמע בתוס׳ סוף פרק האורג ד״ה בחובל עיין שם שהקשו צריך לאפרו היכי חשיב צריכה לגופה. וזה פשוט ואין צריך לפנים:
מצוה עוברת שזמנה בו ביום. כן הוא בגמ׳ דשבת דף כ״ד ע״ב גבי מילה שלא בזמנה דלא אמרינן מתוך שהותרה חבורה לצורך אוכל נפש כו׳ כדאמרינן בפרק קמא דכתובות עיין שם, וסתמא קתני אפילו לא היה אפשר למולו קודם יו״ט מחמת חלישותו, אלא על כרחך צריך לומר משום דאפשר למולו אחר יו״ט כדפירש רש״י שם. ואע״ג דקיימא לן בסימן תקכ״ו דמותר להוציא המת לקבורה ולהחם לו חמין במתוך שהותרה הוצאה והבערה לצורך אוכל נפש כו׳, לא קשיא מידי דהתם הוי מצוה עוברת, דמצוה לקברו קודם שקיעת החמה כדכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא (והלילה הוא מיום שלאחריו), ומפסוק זה ילפינן קבורה לכל המתים בסנהדרין, וכן משמע בגמרא שם דמשהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה עיין שם ברש״י, משמע דסמוך לשקיעת החמה ליכא למיחש לפשיעותא, דמצוה לקברו בו ביום, אלא שאין עובר עליו בלא תעשה עד שילינו: