Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Приготовления в праздник

Орах Хаим · симан 497 · лист 2 из 8
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דאִם בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס הַדָּגִים לְאַרְגָּז אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁסָּכַר אַמַּת הַמַּיִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵךְ בְּיוֹם טוֹב לְכָל הַדָּגִים שֶׁבְּאַרְגָּז אוֹ שֶׁבְּאַמַּת הַמַּיִם, אִם כֵּן הֲרֵי הוּכְנוּ כָּל הַדָּגִים, וְלָכֵן מֻתָּר לִבְרוֹר מֵהֶם בְּיוֹם טוֹב מַה שֶּׁצָּרִיךְ וּלְהַחֲזִיר הַשְּׁאָר לְמַיִם, וְאֵין זֶה מְטַלְטֵל מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הוּכְנוּ כֻלָּם קֹדֶם יוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב.
אֲבָל אִם בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס הַדָּגִים לְאַרְגָּז אוֹ לְאַמַּת הַמַּיִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִצְטָרֵךְ בְּיוֹם טוֹב לְכָל הַדָּגִים אֶלָּא לְמִקְצָתָן, אִם כֵּן הֲרֵי לֹא הוּכְנוּ אֶלָּא אוֹתָם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָהֶם בְּיוֹם טוֹב,ב וְלָכֵן אָסוּר לִבְרוֹר מֵהֶם בְּיוֹם טוֹב מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ וּלְהַחֲזִיר לְמַיִם הַמּוֹתָר, שֶׁהֲרֵי הוּא מְטַלְטֵל מֻקְצֶה, אֶלָּא צָרִיךְ לִקַּח וְלֶאֱכוֹל כֹּל שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ, בֵּין טוֹב וּבֵין רָע.
הכֹּל שֶׁאָסוּרג לְאָכְלוֹ בְּיוֹם טוֹב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה, בֵּין בְּהֵמָה בֵּין חַיָּה וָעוֹף בֵּין דָּגִים — אֵין מַשְׁקִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִים לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִקָּחֵם לֶאֱכוֹל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לִפְנֵיהֶם מַמָּשׁ, אֲבָל בְּרָחוֹק מֵהֶם קְצָת מֻתָּר לִתֵּן מְזוֹנוֹת אוֹ מַיִם וְהֵן בָּאִים וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, דְּכֵיוָן שֶׁהִצְרִיכוּהוּ לְהַרְחִיק מֵהֶם קְצָת — יֵשׁ לוֹ הֶכֵּר, וְלֹא יִשְׁכַּח וְלֹא יָבֹא לִקַּח אוֹתָן.
וכָּל דָּבָר שֶׁאֵין רָאוּי לַאֲכִילָה, כְּגוֹן בְּהֵמוֹת טְמֵאִים וְעוֹפוֹת טְמֵאִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִקָּחֵם לֶאֱכוֹל, לְכֵן מֻתָּר לִתֵּן מְזוֹנוֹת לִפְנֵיהֶם מַמָּשׁ וּלְהַשְׁקוֹתָן אִם מְזוֹנוֹתָן עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ד עַיֵּן שָׁם.
זכָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ בְּיוֹם טוֹב אוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ.
חכָּל דָּבָר שֶׁהוּא סָפֵק אִם הוּא מֻקְצֶה אוֹ אֵינוֹ מֻקְצֶה, כְּגוֹן מְצוּדוֹת חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁהָיוּ פְּרוּשׂוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וּלְמָחָר מוֹצֵא בָהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נִצּוֹד הַיּוֹם אוֹ אֶתְמוֹל — אֲסוּרִים בֵּין בַּאֲכִילָה בֵּין בְּטִלְטוּל עַד הָעֶרֶב, בֵּין שֶׁהַיּוֹם הוּא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בֵּין שֶׁהוּא יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, לְפִי שֶׁהַמֻּקְצֶה הוּא “דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין”, לְפִיכָךְ הוֹלְכִין בִּסְפֵקוֹ לְהַחֲמִיר (עַיֵּן סִמָּן תקט״ו).
וְאִם מָצָא הַמְּצוּדָה מְקֻלְקֶלֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — בְּיָדוּעַ שֶׁנִּצּוֹד בָּהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּלְפִיכָךְ נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה, מֵחֲמַת שֶׁהַדָּבָר שֶׁנִּצּוֹד מִתְרַפֵּק וּמִתְנַתֵּק לָצֵאת.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
וכיון שהעיקר כהט״ז, א״כ אין צריך לדחוק ולומר דאמת המים מפני שאינה רחבה מששה טפחים אין בה משום צידה משא״כ בביבר קטן, דזהו דבר שאין הדעת סובלתו דאמה ארוכה כמה מילין ואינה רחבה אלא ו׳ טפחים אין בה צידה וביבר קטן ארכו ו׳ טפחים ומשהו ורחבו ו׳ טפחים ומשהו יש בו צידה. ואין אומרים כל שיעורי חכמים כך הוא כו׳, אלא במקום שנזכר בגמרא בפירוש, אבל זה לא נזכר בגמרא בהדיא, דלשון אמת המים מצינו בגמרא ג״כ על יותר מו׳ טפחים במשנה דפאה פ״ב, וכמו שהאריך בזה הפרי חדש, עיין שם שמסכים להט״ז. וכיון שלהט״ז לא קשה מידי על הראב״ד מאמת המים, אין לנו להמציא חילוקים מלבנו ויש להתיר אפילו בארגז רחב מו׳ טפחים. ובפרט ביו״ט שאין איסור צידה בו אלא מדברי סופרים, יש לסמוך על המיקל. ויש לצרף דעת רש״ל שפסק דבארגז ובאמת המים שסכר אין איסור צידה מן התורה אפילו בשבת, וכן פסק הפרי חדש בשם הירושלמי דביצה. ומה שהקשה המג״א על רש״ל דהירושלמי דשבת מיירי בארגז ואפילו הכי חייב וכן הוא בגמרא דילן כו׳ ע״ש, לא דק, דאדרבה בגמרא מוכח כרש״ל, שהרי אמרו השולה דג מן הים חייב משום נטילת נשמה, ולא אמרו משום צד, אלא דרש״י ורמב״ם פירשו דמיירי בדג הניצוד כבר, והירושלמי לא סבירא ליה הכי. ועוד כתב הט״ז טעמים אחרים להקל בארגז לצוד אפילו ע״י מצודה קטנה, ואע״ג דלא קיימא לן כוותיה בזה, שהרי מהרי״ל ומג״א חולקין על זה, מכל מקום יש לסמוך עליו לתפוס בידו הרבה פעמים עד שיצוד כמו שכתבתי בפנים, וכמו שכתב הט״ז לענין מצודה קטנה.
ולכן אסור לברור כו׳. כן כתב רש״ל ועולת שבת ואליה זוטא ופרי חדש. ואף המג״א לא חלק עליו בבירור. ואף שהט״ז בס״ק א׳ חלק עליו, מכל מקום הרי בס״ק ז׳ חזר בו וכתב בעצמו דאסור לברור, אלא דלא חיישינן דלמא מטלטל ושביק ולכן מותר ליקח כל הבא לידו בלא ברירה ולא יחזיר המותר למים. ומה שכתב הט״ז אח״כ ויחזיר מה שלא ייטב בעיניו, אינו אלא פירוש לדברי רש״ל, אבל אין דעתו מסכמת לזה אלא כמו שכתב הט״ז תחילה, וז״ל דגבי דגים אין חשש זה דודאי אם לא ייטב בעיניו לא ישליכנו למים עכ״ל, משמע בהדיא שאסור להחזירו למים דהרי טלטול מוקצה, דאין הזמנתו מועלת אלא למה שיצטרך ביו״ט כמו שכתוב בשו״ע סעיף י״א:
כל שאסור לאכלו מפני שהוא מוקצה כו׳. כן כתב המגיד משנה. וכן כתב רש״י. וכן הוא בירושלמי עיין במגיד משנה. וכן כתב באליה זוטא. וכן משמע בלבוש סעיף ז׳. וכן משמע דעת המג״א שכתב אבל במגיד משנה כו׳, משמע דסבירא ליה כוותיה. ובפרט לפי מ״ש לעיל דלהרמב״ם אין איסור בצידה אלא משום מוקצה אם כן אי אפשר לומר בענין אחר. עיין מג״א. ועיין מה שכתבתי בסי׳ תצ״ח: