Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Приготовления в праздник

Орах Хаим · симан 497 · лист 3 из 8
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
טוַאֲפִלּוּ אִם יָדוּעַ שֶׁנִּצּוֹד בְּיוֹם טוֹב — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ, אֲבָל לְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב מֻתָּר מִיָּד וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה מְלֶאכֶת אִסּוּר בְּיוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי מֵאֵלָיו נִצּוֹד עַל יְדֵי מְצוּדוֹת הַפְּרוּשׂוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֲבָל אִם חָל שַׁבָּת בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב — אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבְטִלְטוּל עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקט״ו.
וַאֲפִלּוּ בַּגָּלֻיּוֹת שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, אִם נִצּוֹד בָּרִאשׁוֹן — מֻתָּר בַּשֵּׁנִי מִיָּד, חוּץ מִשְּׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהֵן קְדֻשָּׁה אַחַת וְהֵן כְּיוֹם אֶחָד אָרֹךְ, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת״ר, עַיֵּן סִמָּן תקט״ו.
יאַוָּזִים וְתַרְנְגוֹלִים וְיוֹנִים שֶׁבַּבַּיִת, וְכֵן שְׁאָר עוֹפוֹת שֶׁהֵן בַּבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁהֵן בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב — הֲרֵי אֵינָם מְחֻסָּרִין צִידָה, וְהַצָּד אוֹתָן בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ חוּץ לִכְלוּבָן פָּטוּר. וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְצוּדָן לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, אֲפִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לְתָפְסָן אֶלָּא עַל יְדֵי מְצוּדָה, אֲבל כְּשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאָכְלָן — אָסוּר לְצוּדָן בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״ו.
יאאֲבָל אַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִים וְיוֹנִים שֶׁקָּנָה מֵחָדָשׁ וַעֲדַיִן לֹא הֻרְגְּלוּ בְּבֵיתוֹ וְאֵינָן בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב — דִּינָן כִּשְׁאָר כָּל חַיָּה וָעוֹף שֶׁאֵינָן בְּנֵי תַרְבּוּת, וְאִם הֵן מְחֻסָּרִין צִידָה בְּעִנְיָן שֶׁהַצָּד אוֹתָם בְּשַׁבָּת חַיָּב עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״ו — אָסוּר לְצוּדָן בְּיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה.
וְאִם אֵינָן מְחֻסָּרִין צִידָה, כְּגוֹן חַיָּה שֶׁנִּכְנְסָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לְבֵיבָר קָטָן כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁיְּכוֹלִין לָצוּד אוֹתָהּ בִּשְׁחִיָּה אַחַת, וְכֵן עוֹף שֶׁנִּכְנַס מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לְבַיִת קָטָן אוֹ בֵּיבָר קָטָן מְקֹרֶה בְּעִנְיָן שֶׁיָּכוֹל לְתָפְסוֹ בִּשְׁחִיָּה אַחַת, וְכֵן צִפּוֹר דְּרוֹר שֶׁנִּכְנַס מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לְמִגְדָּל, שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּבָר נִצּוֹדִין וְעוֹמְדִין הֵן, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשַׁבָּת אָסוּר לְצוּדָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם שִׂמְחַת יוֹם טוֹב הִתִּירוּ לְצוּדָן לְצֹרֶךְ אֲכִילָה אֲפִלּוּ לֹא יָדַע בָּהֶן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מֻקְצֶה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ואין להקשות להרמב״ם דסבירא ליה דבדגים שאין מחוסרין צידה אינם צריכים זימון למה הוזכר הסוכר אמת כו׳, לא קשה מידי דלהרמב״ם ע״י הסכירה הן ניצודין כמו שכתב רש״ל עיין שם. וכן משמע לשון הרמב״ם עיין שם. ומה שמשמע בגמ׳ דהסכירה היא משום זימון, לא קשה מידי, דלהרמב״ם דא ודא אחת דאין איסור צידה ביו״ט אלא משום מוקצה, כמו שכתב בהדיא הרמב״ם בפ״ב וז״ל אווזין ותרנגולים הרי הן מוכנים ואינם צריכים זימון, דגים וחיה ועוף שבביברין גדולים כל שהן שמחוסרים צידה הרי זה מוקצה ואין צדין אותן ביו״ט, וכל שאין צריך מצודה הרי זה מוכן וצדין אותן ביו״ט עכ״ל, משמע בהדיא דאיסור צידה הוא משום מוקצה. וכן בפרק א׳ כשהזכיר מלאכות האסורות ביו״ט לא הזכיר הצידה עמהם. וכן כתב בהדיא בפירוש המשנה בפרק ג׳. וכן הראב״ד שם שנתן טעם לאסור כל מלאכות שבמחובר, אין טעם נכון לאסור הצידה שהיא בתלוש. ואע״פ שאפשר לעשותה מערב יו״ט, נ״ל דסבירא ליה להרמב״ם דלא נקרא אפשר כו׳ אלא דבר שהוא בידו של אדם כמו הקצירה והסחיטה ודומיהן, אבל הצידה אינה בידו שהרי אפשר (אי נמי מטעם שכתב הרמב״ן במלחמות פרק ג׳ עיין שם) שלא ישיג את הניצוד. וכל דבר שבודאי ישיגנו ואי אפשר להשמט ממנו זה נקרא אין מחוסר צידה ואין בה איסור כלל. ואין להקשות אם כן למה הצריכו להמתין בכדי שיעשו כיון שאין כאן איסור אלא משום מוקצה, לא היא, דכיון שאסור באכילה בו ביום משום מוקצה אם כן יש כאן מלאכה גמורה צידה שלא לצורך יו״ט. והרי זה כיש במינו במחובר, שהתלישה ג״כ אינה אסורה אלא מדברי סופרים לרוב הפוסקים. ויצא לו להרמב״ם דין זה מהא דמשמע בגמרא דאין איסור ביוני שובך ועליה אלא משום מוקצה, כמ״ש בפרק אין צדין במה דברים אמורים ביוני שובך כו׳ אבל אווזין כו׳ אינם צריכים זימון כו׳ עיין שם, משמע דביוני שובך מהני זימון, ואע״פ שהצדן בשבת חייב לפי שהם מחוסרין צידה. ומה שתירצו תוס׳ והרא״ש דמיירי בקטנים שלא פרחו, זהו דוחק גדול, דאם כן מה שהקשו בגמרא דף י״א היכי דמי אי במפורחין כו׳, צריך לומר דהיינו מפריחין מעט כמו שכתבו הפוסקים, וזה לא נזכר כלל בגמרא, משום הכי משמע ליה להרמב״ם דאין איסור צידה ביו״ט אלא משום מוקצה. ולכן מועיל זימון ליוני שובך ועליה כיון שהן באין לכלובן לערב, ונוח לתופסן יותר מדגים חיה ועוף שבביברין גדולים שאפילו זימון אינו מועיל להם, כיון שאין זה תלוי בדעתו שיתפסו שהרי אפשר שלא ישיגם כלל, לכן אינו מועיל כלום מה שמזמן אותם ואומר זה וזה אני נוטל. וזה ברור ומוכרח בלשון הרמב״ם.