Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Убой скота в праздник

Орах Хаим · симан 498 · лист 8 из 11
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְכֵן מִזֶּה הַטַּעַם הַשּׁוֹחֵט עוֹף בְּיוֹם טוֹב — לֹא יִמְרוֹט אֶת הַנּוֹצָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מָקוֹם לַסַּכִּין, שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹקֵר דָּבָר מִגִּדּוּלוֹ, וְעוֹד שֶׁהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה זוֹ בְּשַׁבָּת יֵשׁ לְחַיְּבוֹ גַם מִשּׁוּם גּוֹזֵז, שֶׁהֲרֵי כֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹף לִתְלוֹשׁ נוֹצָתוֹ בְּיָד.
אֲבָלג מֻתָּר לְפַנּוֹת הַצֶּמֶר אוֹ הַנּוֹצָה מִמְּקוֹם הַשְּׁחִיטָה עַל יְדֵי שֶׁיִּמְשְׁכֵם בְּיָדוֹ אֵילַךְ וָאֵילַךְ, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לִתְלוֹשׁ, וְאִם נִתְלַשׁ מֵאֵלָיו — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ, וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּאִסּוּרֵי תוֹרָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּפַנֶּה בְּיָדוֹ, אֲבָל אָסוּר לְפַנּוֹת עַל יְדֵי סַכִּין אוֹ כְּלִי אַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזָּהֵר הֵיטֵב שֶׁלֹּא יִתְלוֹשׁ, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיִּתְלוֹשׁ, וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״כ.
וַאֲפִלּוּד אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁחוֹט אֶלָּא אִם כֵּן תָּלַשׁ הַצֶּמֶר אוֹ הַנּוֹצָה בְּיָדוֹ, אוֹ עַל יְדֵי שֶׁיְּפַנֶּה אוֹתָם עַל יְדֵי שֶׁיִּמְשְׁכֵם אֵילַךְ וְאֵילַךְ עַל יְדֵי כְּלִי — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁמְּלָאכוֹת אֵלּוּ רֹב פְּעָמִים אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, עַיֵּן סִמָּן תצ״ה.
כדאֵפֶר כִּירָה שֶׁהֻסַּק מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוּכָן לְכָל צָרְכֵי הָאָדָם: לְכַסּוֹת בּוֹ רֹק אוֹ צוֹאָה, אוֹ דַּם חַיָּה וָעוֹף.
אֲבָל אִם הֻסַּק בְּיוֹם טוֹב — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְאַף הַמַּתִּירִים בְּנוֹלָד מוֹדִים בְּנוֹלָד גָּדוֹל כָּזֶה דְּמַעֲשֶׂה חָדָשׁ הוּא, שֶׁאֶתְמוֹל הָיָה עֵצִים וְעַכְשָׁו אֵפֶר.
וְאִם הִסִּיק בְּיוֹם טוֹב עֵצִים עַל גַּבֵּי אֵפֶר שֶׁל אֶתְמוֹל וְנִתְעָרֵב אֵפֶר שֶׁל הַיּוֹם בְּאֵפֶר שֶׁל אֶתְמוֹל בְּעִנְיָן שֶׁאֵפֶר שֶׁל הַיּוֹם לֹא הָיָה נִכָּר מֵעוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ — הֲרֵי הוּא בָּטֵל בְּרֹב, וְאֵין דָּנִין כַּאן דִּין “דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין”, כֵּיוָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִקְרָא עָלָיו שֵׁם אִסּוּר, שֶׁהֲרֵי בִּתְחִלַּת הֲוָיָתוֹ נִתְבַּטֵּל בְּרֹב בְּאֵפֶר שֶׁל אֶתְמוֹל.
כהאֵפֶר כִּירָה שֶׁהֻסַּק בְּיוֹם טוֹב וְהוּא עֲדַיִן חַם שֶׁרָאוּי לִצְלוֹת בּוֹ בֵּיצָה — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ לְכָל צָרְכֵי הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹמֵד וְרָאוּי לִמְלַאכְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיָה רָאוּי לָהּ כְּשֶׁהָיָה עֵצִים, דְּהַיְנוּ לַאֲפִיָּה וּלְבִשּׁוּל. וְכֵן אִם נִצְטַנֵּן וְחָזַר וְהוּחַם — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ.
כוגֶּחָלִים עוֹמְמוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָן בְּיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ נִתְעַמְּמוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי אֵינָן רְאוּיִים לִכְלוּם.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אבל מותר לפנות הצמר או הנוצה כו׳. כן כתב הפרי חדש בפשיטות דאף בעוף דאיכא איסורא דאורייתא מותר לפנות אילך ואילך. וכן כתב המג״א בס״ק כ״ג דלדידן קיי״ל דבר שאינו מתכוין מותר אפילו באיסורא דאורייתא. והוא פשוט ומוסכם בש״ס ובכל הפוסקים בכמה דוכתי.
ואף דלכאורה לא משמע כן מדברי התוס׳ והרא״ש שחילקו בין בהמה לעוף שדרכו בכך. אבל כד דייקית תשכח דלא כתבו כן אלא לדעת רב דסבירא ליה דבר שאינו מתכוין אסור באיסורא דאורייתא יש לחלק בין בהמה לעוף. וכן להמפרשים שמתירין ביו״ט לתלוש ביד משום דסבירא להו דהתולש ביד הוי עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ולא מיתסר אלא מדרבנן, כמו שכתבו התוס׳ בסוף ד״ה והיינו טעמא עיין שם, וכן כתב הבית יוסף לדעת הרמב״ם, דלפי דבריהם אפילו מתכוין לתלוש שרי, ולכן יש לחלק בין בהמה לעוף דאיכא איסורא דאורייתא ולא שרי במתכוין. אבל לפי מה שכתבו הטור ושו״ע לפסק הלכה דלא שרי אלא בשאינו מתכוין, שוב אין חילוק בין עוף לבהמה. וכן כתב הרא״ש בהדיא וז״ל ועוד דהא פרישנא לעיל דאפילו בצמר של בכור לא שרי אלא בשאינו מתכוין (והיא שיטת התוס׳. וכן פסקו הטור ושו״ע) וכן ביו״ט שרי באין מתכוין עכ״ל, משמע דאפילו בעוף שרי באין מתכוין. וכן כתב המעדני מלך שם על לשון הרא״ש וז״ל ותלישת נוצה אי אפשר אלא במתכוין לתלוש דפנייתן אילך ואילך לא מהני כלום ולכן אסור עכ״ל, משמע בהדיא דכשאינו מתכוין לתלוש שרי אפילו בעוף. וזה ברור ופשוט:
ואפילו אם אי אפשר לו לשחוט כו׳. זהו האמת הברור לדעת הרא״ש דקרי ליה מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב דאסור לעשותן ביום טוב אפילו אם אי אפשר לו זולתו כמ״ש בסימן תצ״ה. הגם שלדעת המגיד משנה אינו אסור אלא מדרבנן משום שאפשר לשחוט בלאו הכי, משמע דאם אי אפשר בענין אחר שרי. ומכל מקום כיון דלדעת הרא״ש אסור מדאורייתא יש להחמיר כדבריו. ואף שהמג״א הקשה עליו, מכל מקום לא מלאו לבו לחלוק עליו, בשגם שיש לתרץ כל קושיותיו: