Лист ждёт перевода: показан исходник, пословного перевода ещё нет.

Дополнение к началу симана

Орах Хаим · симан 301 · лист 1 из 30
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
הַשְׁלָמָה לִתְחִלַּת הַסִּמָּן
הַאֵיךְ יְהֵא הִלּוּכוֹ בְּשַׁבָּת, וּבְאֵיזֶה מְקוֹמוֹת לֹא יֵלֵךְ, וּבְאֵיזֶה כֵּלִים אוֹ חֲפָצִים יֵלֵךְ וּבְאֵיזֶה לֹא יֵלֵךְ, וְאִם נִשְׁרוּ כֵּלָיו
א. “אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ וְכוּ׳, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ וְגוֹ׳”, שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ בְּשַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ בְּחֹל. לְפִיכָךְ, אָסוּר לָרוּץ בְּשַׁבָּת, אוֹ לְקַפֵּץ, דְּהַיְנוּ לַעֲקוֹר שְׁתֵּי רַגְלָיו בְּבַת אַחַת, אוֹ לְדַלֵּג, דְּהַיְנוּ לַעֲקוֹר רַגְלוֹ הַשְּׁנִיָּה קֹדֶם שֶׁיַּנִּיחַ הָרִאשׁוֹנָה, אוֹ לִפְסוֹעַ פְּסִיעָה גַסָּה, דְּהַיְנוּ כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר מֵאַמָּה מֵרֹאשׁ גּוּדָל רֶגֶל זוֹ עַד רֹאשׁ גּוּדָל רֶגֶל הַשְּׁנִיָּה אִם אֶפְשָׁר לוֹ בְּפָחוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שָׁם רֶפֶשׁ וְטִיטא אוֹ אַמַּת הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
וְאַף בְּחֹל אֵין לִפְסוֹעַ פְּסִיעָה גַסָּה, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹטֶלֶת אַחַת מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם:
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהוֹלֵךְ לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל אִם (חָסֵר)ב:
עַד כַּאן מָצָאנוּ:
בְּאֵיזֶה כֵּלִים מֻתָּר לָצֵאת בְּשַׁבָּת וּבְאֵיזֶה מֵהֶם אֲסוּרִים וּבוֹ ס״ג סְעִיפִים
אאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה סְתָם “לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה”, וְלֹא נִתְפָּרֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה עֲשִׂיָּה נִקְרֵאת מְלָאכָה וְאֵיזֶה עֲשִׂיָּה אֵינָהּ נִקְרֵאת מְלָאכָה, וּמִצַּד הַסְּבָרָא שֶׁהַהוֹצָאָה וְהַהַכְנָסָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם מְלָאכָה כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן מִמַּה שֶּׁסָּמְכָה תּוֹרָה פָּרָשַׁת שַׁבָּת לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן לִלְמוֹד שֶׁאֵין מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, מִכַּאן אָנוּ לוֹמְדִים שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁהָיְתָה חֲשׁוּבָה בַּמִּשְׁכָּן נִקְרֵאת מְלָאכָה לְעִנְיַן שַׁבָּת, וְהַהוֹצָאָה הָיְתָה גַם כֵּן מְלָאכָה חֲשׁוּבָה בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר “אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא”, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַהֲבָאָה שֶׁהָיוּ מְבִיאִין מִבֵּיתָם שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד אֶל מֹשֶׁה הָעוֹמֵד בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה שֶׁהִיא רְשׁוּת הָרַבִּים — נִקְרֵאת הֲבָאָה זוֹ מְלָאכָה.
וּמִנְיַן כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּשְׁכָּן הֵן ל״ט, וְהֵן נִקְרָאוֹת “אֲבוֹת מְלָאכוֹת”, שֶׁיֵּשׁ עוֹד תּוֹלָדוֹת, שֶׁלָּמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁלֹּא אוֹתָן הַמְּלָאכוֹת בִּלְבָד שֶׁהָיוּ בַּמִּשְׁכָּן נִקְרְאוּ מְלָאכוֹת, אֶלָּא כָּל מְלָאכָה הַדּוֹמָה לִמְלָאכָה שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן הִיא נִקְרֵאת גַּם כֵּן בְּשֵׁם מְלָאכָה כְּמוֹתָהּ, וַהֲרֵי הִיא בִּכְלַל “לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה”, כְּגוֹן הַכְנָסָה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד הִיא תּוֹלֶדֶת הַהוֹצָאָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים (שֶׁהִיא דוֹמָה לָהּ מַמָּשׁ).
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אם אין שם רפש כו׳. אף אם תמצי לומר שכוונת הגהות אשר״י לאפוקי מאמת המים שבס״ג. מכל מקום משם מתבאר שהתירו אפילו לדלג שלא ירבה בהילוך, וא״כ פשיטא שאם יש לפניו מעט רפש וטיט ויש לו צער קצת לטנף רגלו שרשאי לפוסעו בפסיעה גסה שלא להרבות בהילוך, דאין סברא כלל לומר שאסור לו להרבות בהילוך גם כן, אלא חייב לילך באמצע רפש לקצר דרכו. ועוד שהתירו לקפוץ לבחורים המתענגים שאין זה שוה לכל נפש, כל שכן צער רפש וטיט שהוא שוה לכל נפש, ושרי אף אם אין חשש סחיטה, ולא הוצרך רבא לאיסור חשש סחיטה אלא כדי להקשות קושיא אלימתא אדרב הונא, דאיסור זה פשוט בפרק בתרא דיומא, שהצריכו שלא להוציא ידו מתחת שפת חלוקו כו׳ אף בהולך לדבר מצוה, א״כ לדבר הרשות אין לילך כלל במים, ואפילו אי אפשר לו להקיף, ואפילו אינו חושש ללכלוך גופו במים.
ואף אם תמצי לומר שמניעת צער אינו חשוב ענג, מכל מקום יש להקל בזה, שהרי (דעת התוספות ואגודה וכן) משמעות הרמב״ם שאין איסור כלל בפסיעה גסה, שכתב ואסור לדלג כו׳, משמע דוקא דילוג ולא פסיעה גסה, שהוא מפרש (כפירוש התוס׳ ואגודה) דפסיעה גסה שבגמרא היינו דילוג (וקפיצה), וכמבואר ברי״ף גבי אמת המים ע״ש:
לרוץ כדי לראות כו׳. מה שכתב הט״ז תמוה מאד, דאף בלא ענג אין איסור כלל מדינא לראות ולהרהר בדברים חיצונים, שאפילו בפיו מותר לחשב חשבונות של מלך רק שלא ירבה בהם כמ״ש המגיד משנה פכ״ג. והרב רבינו יונה לא אסר אלא בעסקיו כשיש לו טרדת לב ונדנוד דאגה. והטור הוסיף דמצוה שלא להרהר כלל בעסקיו אע״פ שאין איסור מן הדין (עיין סי׳ רמ״ט שיש מצוה להמנע מדבר שאין בו איסור מדינא) ע״ש.
ומה שכתב המג״א צ״ע היכי מיירי, אי בדיוקנא עצמה, ממה נפשך אי ס״ל דאף בחול אסור א״כ משום ענג שבת מי שריא איסורא דאל תפנו אל האלילים שמדרבנן אין זה מענג אלא מנאץ, ואי ס״ל כתוס׳ ורא״ש דבחול שרי א״כ אף בשבת מנ״ל לאסור. ואף אם תמצי לומר לאסור כמו בכתב שתחתיה, וכן אם תמצי לומר דמיירי בכתב שתחתיה ג״כ, צע״ג היכי שרי משום עונג שבת גזרה דשמא יקרא בשטרי הדיוטות כדפרש״י ורא״ש. עיין שם ברא״ש דאיסור שטרי הדיוטות הוא ממצוא חפצך, דמהתם נפקא לן ג״כ איסור מקח וממכר כמ״ש התוס׳ ורא״ש פט״ו, וא״כ נשרי נמי מקח וממכר לצורך ענג שבת כשאי אפשר לקנות בדרך היתר בהקפה, וח״ו ישתקע הדבר, שלא התירו משום ענג אלא דברים שאיסורם הוא משם דרך חול, כגון שלא יהא דיבורך (עיין סי׳ ש״ז ס״א בהג״ה) והילוכך בשבת כבחול, דכשמתענג בהם יש כאן ענין ענג שבת ולא דרך חול, אבל שאר כל האיסורים היוצאים מפסוק זה אם תשיב כו׳ אפילו הגזרות שגזרו חכמים בשבילם לסייג פשיטא דלא דחינן להו משום מצות ענג שהיא מצוה הבאה בעבירה. וכל שכן להרמב״ם דס״ל בשטרי הדיוטות שמא ימחוק, עיין ט״ז סי׳ ש״ז דאסור אף בכתב שתחת הצורה אף אם מתענג כי שמא יבא לקרות בשטרי הדיוטות ולמחוק. הילכך מחוורתא כפשט לשון הסמ״ק וכמ״ש הב״י (וב״ח) ואליה רבה: