Симан 1

Йоре Деа · симан 1 · лист 1 из 13
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
הִלְכוֹת הַלְוָאָה
אמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְווֹת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל (אִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְשִׁעוּר הַשָּׂגַת יָד נִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת צְדָקָה), שֶׁנֶּאֱמַר “אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ”, יָכוֹל רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר “וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ וְגוֹ׳”.
וְאַף בְּלֹא עֲבוֹט חַיָּב לְהַלְווֹתוֹ, וְאַף לִתֵּן לוֹ מַתְּנַת חִנָּם, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר “נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ” (וְאוֹמֵר “הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְגוֹ׳”, וְהַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, עַל כָּרְחֲךָ אַף בְּלֹא מַשְׁכּוֹן חִיֶּבְךָ הַכָּתוּב לְהַלְווֹת לוֹ). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר “וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ”? שֶׁאִם הֶעָנִי אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְגַם בּוֹשׁ לִלְווֹת — אוֹמְרִים לוֹ הָבֵא מַשְׁכּוֹן, כְּדֵי לְהָגִיס דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ. אֵין לִי אֶלָּא עָנִי, עָשִׁיר שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת מִנַּיִן שֶׁמִּצְוָה לְהַלְווֹתוֹ לְפִי שָׁעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר “אֶת עַמִּי”.
וַאֲפִלּוּ אִם בָּא לְפָנָיו נָכְרִי לִלְווֹת מִמֶּנּוּ בְּרִבִּית וְיִשְׂרָאֵל עָשִׁיר בְּחִנָּם — הַיִּשְׂרָאֵל קוֹדֵם, אִם צָרִיךְ לְהוֹצִיא הַמָּעוֹת לְפַרְנָסָתוֹ וְדֵי מַחְסוֹרוֹ, וְלֹא לְהַלְווֹתוֹ לְנָכְרִים בְּרִבִּית אוֹ בִּשְׁאָר מַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר “אֶת עַמִּי”, עַמִּי קוֹדֵם לַנָּכְרִי. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר “אֶת הֶעָנִי”? לְהַקְדִּים עָנִי לְעָשִׁיר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר “עִמָּךְ”? לְהַקְדִּים עֲנִיֶּיךָ הַקְּרוֹבִים לִשְׁאָר עֲנִיֵּי הָעִיר, וַעֲנִיֵּי עִירְךָ לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת צְדָקָה. וּמִצְוָה זוֹ לְהַלְווֹת לֶעָנִי גְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:
בכָּל הַנּוֹגֵשׂ אֶת הֶעָנִי וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ מַה יַּחֲזִיר לוֹ, לֹא מָעוֹת וְלֹא מִטַּלְטְלִין — עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר “לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה”. וְלַנָּכְרִי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה לִנְגֹשׂ וּלְהָצֵר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר “אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹשׂ”, זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא רְשׁוּת:
גאָסוּר לְאָדָם לְהֵרָאוֹת לְבַעַל חוֹבוֹ בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, וַאֲפִלּוּ לַעֲבֹר לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִכְלָם בִּרְאוֹתוֹ לַמַּלְוֶה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִפְרֹעַ, וְעַל זֶה רָמַז הַכָּתוּב “לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה”, וְלֹא נוֹשֶׁה מַמָּשׁ:
דאָסוּר לַלּוֹוֶה לִכְבֹּשׁ מָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ “לֵךְ וְשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן” וְיֵשׁ אִתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר “אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ”: